אורית הבלשית ילדה חוקרת עמוד הבית ספרים חרדים אונליין לקריאה

אוֹרִית הַבַּלָּשִׁית פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע 🔍️

בִּפְנִימִיַּת-אוֹר, גָּרָה אוֹרִית. מְפֻורְסֶמֶת בְּשֵׁם "אוֹרִית הַבַּלָּשִׁית". אִם תַּעֲלוּמָה מִתְרַחֶשֶׁת, אוֹרִית מִיָּד אֶת הָעִנְיָין חוֹקֶרֶת, יַחַד עִם חַבְרוֹתֶיהָ, כָּל דָּבָר הִיא פּוֹתֶרֶת. מֻזְמָנִים גַּם אַתֶּם לְהִצְטָרֵף, מַבְטִיחָה שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם כֵּיף!😊

תַּעֲלוּמַת הַצְּלִיל הַלֵּילִי חֵלֶק 1

"אוֹרִית, אוֹרִית, אַתְּ עֵרָה?" לָחֲשָׁה שִׁיפִי וְטָלְטְלָה אֶת כְּתֵפָהּ.

אוֹרִית פָּקְחָה עַיִן אַחַת. הַחֶדֶר הָיָה חָשׁוּךְ, וְרַק פַּס דַּק שֶׁל אוֹר מֵהַמִּסְדְּרוֹן נִכְנַס מִתַּחַת לַדֶּלֶת. "עַכְשָׁו כֵּן", הִיא לָחֲשָׁה בַּחֲזָרָה, "מָה קָרָה?"

"תַּקְשִׁיבִי", אָמְרָה שִׁיפִי וְהֵרִימָה אֶצְבַּע.

אוֹרִית הִקְשִׁיבָה. בְּהַתְחָלָה הִיא שָׁמְעָה רַק אֶת הַנְּשִׁימוֹת שֶׁל רוּתִי וְאֶת הַנַּחֲרָה הַקְּטַנָּה שֶׁל חֲנִי, שֶׁתָּמִיד טוֹעֶנֶת שֶׁהִיא בִּכְלָל לֹא נוֹחֶרֶת. וְאָז הִיא שָׁמְעָה אֶת זֶה.

טִיק. טִיק. טִיק. וְאַחֲרָיו צְלִיל דַּק וְאָרֹךְ: צִיּוּּּף.

"זֶה בָּא מִלְּמַטָּה", לָחֲשָׁה שִׁיפִי, "כְּבָר שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים שָׁמַעְתִּי אֶת זֶה. מֵהַמַּחְסָן שֶׁמִּתַּחַת לַמַּדְרֵגוֹת".

"אוּלַי זֶה הַבָּרָז שֶׁמְּטַפְטֵף", אָמְרָה אוֹרִית.

"בָּרָז לֹא עוֹשֶׂה צִיּוּף", אָמְרָה שִׁיפִי בְּבִטָּחוֹן.

הֵן הִקְשִׁיבוּ עוֹד רֶגַע, אֲבָל הַצְּלִיל לֹא חָזַר. רַק הַשָּׁעוֹן בַּמִּסְדְּרוֹן תִּקְתֵּק בְּשֶׁקֶט.

"מָחָר בַּבֹּקֶר נַתְחִיל לַחְקֹר", הֶחְלִיטָה אוֹרִית וְהִתְכַּסְּתָה בַּשְּׂמִיכָה עַד הָאַף, "עַכְשָׁו לִישׁוֹן. בַּלָּשִׁית עֲיֵפָה הִיא בַּלָּשִׁית שֶׁלֹּא רוֹאָה כְּלוּם".

בַּבֹּקֶר, בַּחֲדַר הָאֹכֶל, דּוֹדָה אֶסְתֵּר עָמְדָה לְיַד סַל הַלַּחְמָנִיּוֹת וְסָפְרָה אוֹתָן בְּקוֹל רָם.

"שְׁלוֹשִׁים וְשֶׁבַע, שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה… שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה!" הִיא הֵנִיחָה יָד עַל הַמֵּצַח. "אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב הִשְׁאַרְתִּי כָּאן אַרְבָּעִים וְאַחַת לַחְמָנִיּוֹת. סָפַרְתִּי בְּעַצְמִי. וְשִׁלְשׁוֹם חָסְרוּ שְׁתַּיִם".

"אוּלַי מִישֶׁהִי הָיְתָה רְעֵבָה בַּלַּיְלָה", הִצִּיעָה אַיָּלָה.

"הַמִּטְבָּח נָעוּל בַּלַּיְלָה", אָמְרָה דּוֹדָה אֶסְתֵּר, "וְהַמַּפְתֵּחַ אֶצְלִי. וְחוּץ מִזֶּה, בָּנוֹת שֶׁלִּי לֹא לוֹקְחוֹת בְּלִי לְבַקֵּשׁ. נָכוֹן?"

"נָכוֹן!" קָרְאוּ כָּל הַבָּנוֹת בְּיַחַד.

אוֹרִית וְשִׁיפִי הֶחְלִיפוּ מַבָּט. "טִיק-טִיק-צִיּוּף", לָחֲשָׁה שִׁיפִי. "וְלַחְמָנִיּוֹת שֶׁנֶּעֱלָמוֹת", לָחֲשָׁה אוֹרִית. הִיא שָׁלְפָה אֶת הַפִּנְקָס שֶׁלָּהּ מֵהַכִּיס וְכָתְבָה בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת: "תַּעֲלוּמָה חֲדָשָׁה!"

בַּהַפְסָקָה הַגְּדוֹלָה הִתְאַסְּפוּ כֻּלָּן לְיַד הַמַּדְרֵגוֹת: אוֹרִית, שִׁיפִי, רוּתִי, חֲנִי וְיַעֵלִי.

"קֹדֶם כֹּל, סִימָנִים", אָמְרָה אוֹרִית, "כָּל בַּלָּשִׁית יוֹדַעַת שֶׁמַּתְחִילִים מִסִּימָנִים".

"בִּשְׁבִיל זֶה בְּדִיּוּק הֵבֵאתִי אֶת זֶה", הִכְרִיזָה יַעֵלִי בְּגַאֲוָה. הִיא הוֹצִיאָה מֵהַתִּיק פַּנָּס קָטָן, וְעַל הַקָּצֶה שֶׁלּוֹ הָיְתָה מְחֻבֶּרֶת זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת עֲגֻלָּה עִם סֶלוֹטֵיְפּ צָהֹב. "זֶה הַפַּנָּסְקוֹפּ הֶחָדָשׁ שֶׁלִּי. גַּם מֵאִיר וְגַם מַגְדִּיל. שְׁנֵי דְּבָרִים בְּהַמְצָאָה אַחַת!"

"מַרְשִׁים", אָמְרָה רוּתִי, "אֲבָל לָמָּה צָרִיךְ פַּנָּס בְּאֶמְצַע הַיּוֹם?"

"כִּי מִתַּחַת לַמַּדְרֵגוֹת תָּמִיד חֹשֶׁךְ", הִסְבִּירָה יַעֵלִי כְּאִלּוּ זֶה הַדָּבָר הֲכִי פָּשׁוּט בָּעוֹלָם.

וְהִיא צָדְקָה. דֶּלֶת הַמַּחְסָן הַקְּטַנָּה הָיְתָה סְגוּרָה, וּמִתַּחְתֶּיהָ הָיָה רֶוַח צַר. יַעֵלִי כָּרְעָה עַל הָרִצְפָּה וְהֵאִירָה בַּפַּנָּסְקוֹפּ.

"פֵּרוּרִים!" הִיא קָרְאָה, "פֵּרוּרִים שֶׁל לֶחֶם! הֵם יוֹצְאִים מִתַּחַת לַדֶּלֶת!"

כֻּלָּן הִתְכּוֹפְפוּ לִרְאוֹת. עַל הָרִצְפָּה הָיָה שְׁבִיל דַּק שֶׁל פֵּרוּרִים לְבָנִים, שֶׁהִתְחִיל לְיַד הַדֶּלֶת וְהִמְשִׁיךְ לְאֹרֶךְ הַקִּיר, עַד לַחַלּוֹן הַקָּטָן שֶׁבְּסוֹף הַמִּסְדְּרוֹן.

"וְתִרְאוּ אֶת זֶה", לָחֲשָׁה חֲנִי וְהִצְבִּיעָה עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן. שָׁם, בֵּין הַפֵּרוּרִים, הָיְתָה מֻנַּחַת נוֹצָה קְטַנָּה וַאֲפֹרָה.

"נוֹצָה?" הִתְפַּלְּאָה רוּתִי, "מִי מֵבִיא נוֹצוֹת לַפְּנִימִיָּה?"

"אוּלַי זֶה גַּנָּב עִם כּוֹבַע מְיֻחָד", אָמְרָה שִׁיפִי בְּעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת, "כּוֹבַע עִם נוֹצָה, כְּמוֹ בַּסְּפָרִים".

"אוֹ שֶׁזֶּה בִּכְלָל לֹא גַּנָּב", אָמְרָה אוֹרִית בְּשֶׁקֶט. הִיא הֵרִימָה אֶת הַנּוֹצָה בִּזְהִירוּת וְהִכְנִיסָה אוֹתָהּ בֵּין דַּפֵּי הַפִּנְקָס. "אָסוּר לְהַחְלִיט לִפְנֵי שֶׁיֵּשׁ לָנוּ אֶת כָּל הַסִּימָנִים".

"אָז מָה עוֹשִׂים?" שָׁאֲלָה חֲנִי.

"הַלַּיְלָה", אָמְרָה אוֹרִית, "אֲנַחְנוּ שׁוֹמְרוֹת".

בָּעֶרֶב, אַחֲרֵי שֶׁהַמַּדְרִיכָה כִּבְּתָה אֶת הָאוֹר וְאָמְרָה "לַיְלָה טוֹב, בָּנוֹת, וּבְלִי סִפּוּרִים עַד הַבֹּקֶר", חָמֵשׁ בָּנוֹת שָׁכְבוּ בַּמִּטּוֹת וְלֹא עָצְמוּ עַיִן. שִׁיפִי הֶחְזִיקָה אֶת הַשְּׂמִיכָה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם. יַעֵלִי הֶחְזִיקָה אֶת הַפַּנָּסְקוֹפּ. וַחֲנִי, לִמְרוֹת כָּל הַהַבְטָחוֹת, הִתְחִילָה לִנְחֹר בְּשֶׁקֶט.

הַשָּׁעוֹן בַּמִּסְדְּרוֹן צִלְצֵל אַחַת עֶשְׂרֵה פְּעָמִים. וְאָז…

טִיק. טִיק. טִיק. צִיּוּּּף.

"עַכְשָׁו!" לָחֲשָׁה אוֹרִית.

הֵן הִתְגַּנְּבוּ בְּגַרְבַּיִם, אַחַת אַחֲרֵי הַשְּׁנִיָּה, בְּמוֹרַד הַמַּדְרֵגוֹת. הַקְּרָשִׁים חָרְקוּ קְצָת, וְכָל חֲרִיקָה נִשְׁמְעָה כְּמוֹ רַעַם. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְדֶלֶת הַמַּחְסָן, הַצְּלִיל נִשְׁמַע חָזָק יוֹתֵר, קָרוֹב מְאוֹד, מַמָּשׁ מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת.

אוֹרִית הִנִּיחָה יָד עַל הַיָּדִית. הַלֵּב שֶׁלָּהּ דָּפַק כְּמוֹ תֹּף.

"בְּשָׁלוֹשׁ", הִיא לָחֲשָׁה. "אַחַת… שְׁתַּיִם… שָׁלוֹשׁ!"

הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה בְּבַת אַחַת. מַשֶּׁהוּ קָטָן וּמָהִיר חָלַף בֵּין הָרַגְלַיִם שֶׁלָּהֶן, וְשִׁיפִי צָעֲקָה צְעָקָה שֶׁהֵעִירָה כִּמְעַט אֶת כָּל הַפְּנִימִיָּה. וּבְאוֹתוֹ רֶגַע בְּדִיּוּק, הַפַּנָּסְקוֹפּ שֶׁל יַעֵלִי הִבְהֵב פַּעַם אַחַת, פַּעֲמַיִם… וְכָבָה.

חֹשֶׁךְ מֻחְלָט.

וּמִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, מִפִּנַּת הַמַּחְסָן, שׁוּב נִשְׁמַע: טִיק. טִיק. צִיּוּף.

הֶמְשֵׁךְ יָבוֹא…

אורית הבלשית פרק עשרים ושבע - לייק לקרוא - ספרים חרדים לקריאה אונליין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *