דִּינִי הֶחְלִיטָה: קֹדֶם תַּחֲנַת כִּבּוּי אֵשׁ.
הִיא הֵטִיסָה אֶת הַמָּטוֹס גָּבוֹהַּ, גָּבוֹהַּ, מֵעַל הַגַּגּוֹת וּמֵעַל הָעֵצִים. הַיָּרֵחַ הֵאִיר לָהּ אֶת הַדֶּרֶךְ כְּמוֹ פָּנָס גָּדוֹל וְצָהֹב.
"תּוֹדָה, יָרֵחַ", קָרְאָה דִּינִי וְנוֹפְפָה לוֹ בַּיָּד.
מֵרָחוֹק הִיא רָאֲתָה אֶת זֶה: בִּנְיָן אָדֹם עִם דֶּלֶת גְּדוֹלָה גְּדוֹלָה, וְעַל הַגַּג מְנוֹרָה כְּחֻלָּה שֶׁמִּסְתּוֹבֶבֶת וּמְהַבְהֶבֶת. תַּחֲנַת כִּבּוּי הָאֵשׁ!
דִּינִי נָחֲתָה בִּזְהִירוּת עַל הַמִּגְרָשׁ שֶׁלִּפְנֵי הַתַּחֲנָה. טְרַח-טְרַח-טְרַח, עָשׂוּ הַגַּלְגַּלִּים, וְהַמָּטוֹס נֶעֱצַר.
הַדֶּלֶת הַגְּדוֹלָה נִפְתְּחָה, וּמִתּוֹכָהּ יָצְאוּ כָּל הַכַּבָּאִים. הֵם לָבְשׁוּ מְעִילִים צְהֻבִּים וְכוֹבָעִים אֲדֻמִּים וּמַבְרִיקִים, וְעָמְדוּ בְּשׁוּרָה יָשָׁרָה.
"הִנֵּה הִיא!" קָרָא אֶחָד הַכַּבָּאִים, "דִּינִי הַגִּבּוֹרָה הִגִּיעָה!"
כֻּלָּם מָחֲאוּ כַּפַּיִם. דִּינִי הִרְגִּישָׁה שֶׁהַלְּחָיַיִם שֶׁלָּהּ נַעֲשׂוֹת חַמּוֹת וַאֲדֻמּוֹת כְּמוֹ עַגְבָנִיָּה.
מִתּוֹךְ הַשּׁוּרָה יָצָא אִישׁ גָּבוֹהַּ עִם שָׂפָם לָבָן וְחִיּוּךְ טוֹב. זֶה הָיָה הַמְּפַקֵּד שֶׁל הַתַּחֲנָה.
"שָׁלוֹם, דִּינִי", הוּא אָמַר, "חִכִּינוּ לָךְ. כִּמְעַט חָשַׁבְנוּ שֶׁלֹּא תָּבוֹאִי".
"כִּמְעַט לֹא בָּאתִי", הוֹדְתָה דִּינִי, "נִגְמַר לִי הַדֶּלֶק בָּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, וְהָיִיתִי צְרִיכָה לִנְחֹת בַּשָּׂדֶה".
"וּמָה עָשִׂית?" שָׁאַל הַמְּפַקֵּד בְּסַקְרָנוּת.
"בְּהַתְחָלָה רָצִיתִי לִבְכּוֹת", סִפְּרָה דִּינִי בְּשֶׁקֶט, "אֲבָל אַחַר כָּךְ הֶחְלַטְתִּי לְחַפֵּשׂ פִּתְרוֹן. וּמָצָאתִי מֵיכָלִית דֶּלֶק בִּמְגֵרָה סוֹדִית בַּמָּטוֹס".
הַמְּפַקֵּד הֵרִים גַּבּוֹת. "אַתְּ יוֹדַעַת", הוּא אָמַר, "כַּבָּאִים טוֹבִים עוֹשִׂים בְּדִיּוּק אֶת זֶה. כְּשֶׁקָּשֶׁה, הֵם לֹא מִתְיָאֲשִׁים. הֵם עוֹצְרִים, חוֹשְׁבִים, וּמְחַפְּשִׂים פִּתְרוֹן".
הוּא פָּנָה לַכַּבָּאִים. "חֶבְרֶ'ה, הַבִּיאוּ אֶת הַקֻּפְסָה!"
כַּבַּאי צָעִיר רָץ פְּנִימָה וְחָזַר עִם קֻפְסָה קְטַנָּה מִקְּטִיפָה כְּחֻלָּה. הַמְּפַקֵּד פָּתַח אוֹתָהּ לְאַט לְאַט. בִּפְנִים, עַל כָּרִית רַכָּה, הָיְתָה מֻנַּחַת מֵדַלְיָה עֲגֻלָּה וּמַבְרִיקָה, בְּצֶבַע זָהָב. עַל הַמֵּדַלְיָה הָיָה מְצֻיָּר כּוֹבַע שֶׁל כַּבַּאי, וּמִתַּחְתָּיו הָיָה כָּתוּב: "לְדִינִי – עַל אֹמֶץ וְעַל לֵב טוֹב".
"וָאוּ", לָחֲשָׁה דִּינִי.
"דִּינִי", אָמַר הַמְּפַקֵּד בְּקוֹל חֲגִיגִי, "בִּגְלַל שֶׁהִצַּלְתְּ אֶת חֲוִי מֵהַשְּׂרֵפָה, וּבִגְלַל שֶׁהַלַּיְלָה לֹא וִתַּרְתְּ, אֲנַחְנוּ מַעֲנִיקִים לָךְ אֶת מֵדַלְיַת הַכַּבָּאִים הַקְּטַנִּים".
הוּא תָּלָה אֶת הַמֵּדַלְיָה עַל הַצַּוָּאר שֶׁלָּהּ, עַל סֶרֶט אָדֹם וְרָחָב.
כָּל הַכַּבָּאִים מָחֲאוּ כַּפַּיִם שׁוּב, וְאֶחָד מֵהֶם הִפְעִיל אֶת הַצּוֹפָר שֶׁל הַכַּבָּאִית: טִי-טָא, טִי-טָא! דִּינִי צָחֲקָה וְקָפְצָה מִשִּׂמְחָה.
"תּוֹדָה רַבָּה", הִיא אָמְרָה, וְהֶחֱזִיקָה אֶת הַמֵּדַלְיָה חָזָק בַּיָּד, "אֲנִי אַרְאֶה אוֹתָהּ מָחָר לְכָל הַחֲבֵרוֹת שֶׁלִּי בַּגַּן. הֵן לֹא הֶאֱמִינוּ לִי".
"עַכְשָׁו הֵן יַאֲמִינוּ", קָרַץ לָהּ הַמְּפַקֵּד.
וְאָז דִּינִי נִזְכְּרָה. "אוֹי!" הִיא קָרְאָה, "אֲנִי צְרִיכָה לְמַהֵר לְתַחֲנַת דֶּלֶק. הַמֵּיכָלִית שֶׁלִּי רֵיקָה, וְאִם יִגָּמֵר לִי הַדֶּלֶק שׁוּב, לֹא יִהְיֶה לִי מָה לְמַלֵּא".
"תַּחֲנַת דֶּלֶק?" צָחַק הַמְּפַקֵּד, "בַּשָּׁעָה הַזֹּאת הִיא סְגוּרָה, דִּינִי. אֲבָל אַל תִּדְאֲגִי. גַּם לַכַּבָּאִיּוֹת שֶׁלָּנוּ צָרִיךְ דֶּלֶק, וְיֵשׁ לָנוּ מַשְׁאֵבָה מִשֶּׁלָּנוּ, מַמָּשׁ פֹּה, מֵאֲחוֹרֵי הַתַּחֲנָה".
דִּינִי מִהֲרָה לַמָּטוֹס, פָּתְחָה אֶת הַמְּגֵרָה הַסּוֹדִית וְהוֹצִיאָה אֶת הַמֵּיכָלִית הָרֵיקָה. הַכַּבַּאי הַצָּעִיר לָקַח אוֹתָהּ, הָלַךְ אֶל הַמַּשְׁאֵבָה הַגְּדוֹלָה וּמִלֵּא אוֹתָהּ עַד הַסּוֹף. בְּלוּבּ-בְּלוּבּ-בְּלוּבּ, בִּעְבֵּעַ הַדֶּלֶק.
"הִנֵּה", הוּא אָמַר וְהֶחֱזִיר לָהּ אֶת הַמֵּיכָלִית, "עַכְשָׁו יֵשׁ לָךְ דֶּלֶק לְמִקְרֵה חֵרוּם".
"תּוֹדָה!" אָמְרָה דִּינִי. הִיא הִכְנִיסָה אֶת הַמֵּיכָלִית הַמְּלֵאָה לַמְּגֵרָה וְסָגְרָה אוֹתָהּ הֵיטֵב. עַכְשָׁו הִיא כְּבָר יָדְעָה בְּדִיּוּק אֵיפֹה הִיא נִמְצֵאת.
"דִּינִי", אָמַר הַמְּפַקֵּד לִפְנֵי שֶׁהִיא עָלְתָה לַמָּטוֹס, "תִּזְכְּרִי מַשֶּׁהוּ. מֵדַלְיָה זֶה דָּבָר יָפֶה, אֲבָל הַדָּבָר הֲכִי חָשׁוּב הוּא לֹא מָה שֶׁתָּלוּי עַל הַצַּוָּאר. הַדָּבָר הֲכִי חָשׁוּב הוּא מָה שֶׁיֵּשׁ פֹּה, בִּפְנִים", וְהוּא הִצְבִּיעַ עַל הַלֵּב שֶׁלָּהּ.
דִּינִי הֵנִיחָה יָד עַל הַלֵּב. הִיא לֹא הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁהִיא מְבִינָה בְּדִיּוּק, אֲבָל הִיא הִנְהֲנָה בִּרְצִינוּת, כְּמוֹ יַלְדָּה גְּדוֹלָה.
הִיא הִפְעִילָה אֶת הַמָּטוֹס, וְהוּא עָלָה לְמַעְלָה בְּקַלּוּת. כָּל הַכַּבָּאִים עָמְדוּ לְמַטָּה וְנוֹפְפוּ לָהּ, וְהַמְּנוֹרָה הַכְּחֻלָּה הִבְהֲבָה לָהּ "לְהִתְרָאוֹת".
כָּל הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה דִּינִי לֹא הִפְסִיקָה לְהִסְתַּכֵּל עַל הַמֵּדַלְיָה. הִיא נָצְצָה בְּאוֹר הַיָּרֵחַ.
כְּשֶׁהִגִּיעָה הַבַּיְתָה, הִיא נִכְנְסָה בְּשֶׁקֶט לַמִּטָּה, שָׂמָה אֶת הַמֵּדַלְיָה מִתַּחַת לַכָּרִית, וְחִבְּקָה אֶת שׁוֹשִׁי.
"מָחָר", הִיא לָחֲשָׁה לְשׁוֹשִׁי, "מָחָר כֻּלָּן יִרְאוּ".
וְהִיא נִרְדְּמָה עִם חִיּוּךְ.
אֲבָל בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁדִּינִי הִתְעוֹרְרָה וְהִכְנִיסָה יָד מִתַּחַת לַכָּרִית…
הַמֵּדַלְיָה לֹא הָיְתָה שָׁם.
