מסע פרק שישי

"זה מה שהתכוונת שאמרת את המילה מוות". אמר ג'וש בזעזוע. ד"ר מייקל הנהן והביט במוישי במבט חמור סבר.

"אבל למה אתה חושב שזה קשור לבחור הצעיר כאן?" שאל ג'וש בתדהמה. אני לא מאמין שהוא יכול להחזיק אקדח בכלל. חוץ מזה היד שלו נפגעה". 

"ובכן זה ברור שמשהו השתבש בתוכנית שלו". הסכים ד"ר מייקל. הוא הביט במוישי, "אתה רוצה לשתף אותנו".  "לא עשיתי כלום!" מוישי השתדל לא לבכות. ירי! "גם בדוד מנדל ירו?" הוא נדרך פתאום, "בבקשה תאמר לי", הוא התחנן לפני ד"ר מייקל. "ירו בו? בגלל זה הוא פצוע?"

ד"ר מייקל פרץ בצחוק חלול. "רוצים לשמוע את ההשערה שלי לגבי מה שקרה"?

בלי לחכות לתשובה הוא המשיך: "מסיבה כלשהי, שעדיין לא ידועה", הוא הציץ על מוישי, "לפחות לא לנו. הדוד היקר, הטייס מנדל ואחיינו הדייל הבלתי חוקי, תכננו להשתלט על המטוס. האקדח הזה", הוא שלף אקדח עטוף בשקית ניילון, "נמצא בחגורתו של דוד שלך. שים לב לדגם, בדיוק אותו דגם של הכדור שנורה על ביל. לפי הפצע זה ברור שמדובר על ירי בטווח קצר. לפני התנוחה זה היה מהיר, בהפתעה, ביל כלל לא התנגד. אני חושש שהוא מת בלי לדעת ממה, או מי הרג אותו".

"אולי זה מישהו אחר שנכנס לתא הטייס וירה בו מאחור"? ניסה מוישי.

"אז למה הוא לא ירה בדוד  שלך"? שאל ד"ר מייקל. "אין עוד גופה. לא נראה שדוד שלך התעמת עם מישהו. בנוסף, הפגיעה שלו היא בכיוון הפנימי של גופו, זה ברור שהוא חטף את הפגיעה שנחת בצורה לא טובה על השלג. אם מישהו היה מהמם אותו מאחור, הייתי רואה חבורה באזור העורף שלו".

חוץ מזה. האם ראית מישהו נכנס לתא הטייס? איפה אתה היית?" 

"אני, אני ישנתי", גמגם מוישי. "דייל למופת", שיבח אותו ד"ר מייקל בציניות. "רוצה לשמוע את דעתי? לא ישנת! למה? אתה שואל. כי אתה הוא זה שהרדים את הנוסעים".

"הרדים את הנוסעים?" חזר אחריו מוישי מבולבל.

"ג'וש בא אלי". פקד ד"ר מייקל, "הוא הרים את שרוולו של ג'וש, על זרועו של ג'וש נראה חור קטנטן.

"האם קיבלת חיסון בימים האחרונים?"

ג'וש הביט מבולבל בחור הקטן. "לא!" הוא אמר נחרצות. "מה זה אומר?" הוא תבע לדעת.

"מישהו הזריק לכם זריקת הרדמה, שערכתי בדיקות כלליות אצל כל האנשים הבחנתי בזה ונחשו מי היחידים שלא קיבלו זריקה כזו? מיסטר מנדל והדייל שלנו.

מוישי הפשיל את שרווליו, ד"ר מייקל צדק, שום חור קטן לא עיטר את זרועותיו.

"זה לא הגיוני", הוא מלמל.

ד"ר מייקל רק עמד והביט בו בזלזול, "אתה יכול להפסיק עם ההצגה הזו". 

"אבל איך לא הרגשתי שהזריקו לי את הזריקה? ויתר הנוסעים, אף אחד לא הזכיר שמוישי הזריק לו זריקה". אמר ג'וש בהגיון. "איך אף אחד לא הרגיש?"

"בואו איתי", אמר ד"ר מייקל. "אתה", הוא אמר למוישי, "לך לפני". 

הוא כיסה את ביל בשמיכה והוביל אותם לכיוון מטבח המטוס. "תראו את זה, הוא שלף סלסלה מאחד המדפים, מלאה מחסניות כסופות. "מה זה?" שאל מוישי בפחד.

"אמרתי לך להפסיק עם ההצגות". נאנח ד"ר מייקל.

"זה גז צחוק", אמר ג'וש באימה. "מישהו סימם אותנו בגז צחוק". 

"בדיוק!" הסכים ד"ר מייקל. "גז צחוק גורם לשינה קצרה וקלילה ולקהות חושים. אני מעריך שהדייל הצעיר שלנו היחיד עם הגישה למטבח הזרים את הגז לתעלות המזגן. כולם נרדמו מלבד שני אנשים. שוב הדייל והטייס. הדייל שלנו ניצל את הזמן להזריק זריקות הרדמה יעילות". 

הוא יצא לתא הנוסעים, מקפיד להשאיר את מוישי לפניו. "רואים את הרצפה"? רק עכשיו הבחין מוישי שהרצפה זרועה מזרקים.

מוישי נזכר בעייפות שמילאה אותו, שהתיישב על מושב הדייל ונרדם. האם זאת לא הייתה שינה טבעית? 

"אבל אם גז צחוק הוזרם דרך תעלות המזגן ומילא את חלל האויר איך האדם שהזריק את הזריקות לא נרדם?" שאל מוישי.

"אולי תענה לנו בעצמך?" אמר ד"ר מייקל בציניות. "ובכן הנה", הוא גחן מתחת לכיסאו של מוישי. "מסכת גז", הוא קרא בניצחון, "מסכה שמסננת חומרים רעילים, יש עוד אחת כזו מתחת לכיסא של דוד שלך. לבשתם את הקסדה הזו בשעה שהזרקת את הזריקות וכשכולם ישנו הפסקת להזרים את גז הצחוק. כולם ישנו חוץ ממכם כך יכולתם להמשיך בתוכנית. לכל הראיות הללו נוסיף את העובדה שעבדת כדייל באופן בלתי חוקי במטוסו של דודך וקיבלנו תמונה ברורה".

מוישי הביט בג'וש בחוסר אונים. ההסבר של ד"ר מייקל היה פשוט והגיוני להחריד. כל הראיות הצביעו עליו. הוא בעצמו היה משתכנע, אילו לא ידע שזה לא נכון. הוא התייאש שד"ר מייקל יאמין לו, אבל ג'וש? האם הוא באמת חושב שהוא חלק מהפשע הזה?

ג'וש שלח אליו חיוך קטן, מוישי נרגע. 

ג'וש בטח בו. זה הרגיע אותו.

"מכאן החלו הדברים להשתבש", המשיך ד"ר מייקל. "אולי תקלה בלתי צפויה במטוס, אולי חיכוכי דעות בינך לבין דודך. אני לא יודע מה קרה בדיוק, אבל המטוס איבד שליטה, נחתתם נחיתת חירום לא מוצלחת, דודך נפגע, אתה פרקת את היד. מצאתם את עצמכם באמצע שום מקום. תכננת לטשטש ראיות, משלחת מהירה של אנשי משטרה וביטחון הייתה לרעתך. לכן חיבלת בראוטר? לא חשבת שנהיה חכמים מספיק כדי להבין את המצב בעצמינו, בלי כוחות משטרה וביטחון? אני באמת משתתף בצערך. יתכן שדודך הוא זה שרצח את ביל ואתה עזרת לו. האם הוא איים עליך? גם אם כן, זה לא משנה. מבחינתי אתה חלק מלא מהפשע הזה, אני הולך לשמור עליך ועל דוד שלך תחת אבטחה כבדה עד שמשלחת החירום תגיע, לא תוכלו להתחמק". 

"זה לא נכון", אמר מוישי חלושות.

"בסדר, בסדר", אמר ד"ר מייקל בקוצר רוח, "שמעתי את זה כבר, תוכל להגיד את זה לחוקרים בהמשך. עכשיו נחזור לבקתה".

כשהגיעו לבקתה הושיב אותו ד"ר מייקל על כיסא בתוך המטבח הקטן, קרוב למזרון עליו שכב דוד מנדל מחוסר הכרה. הוא קשר את ידיו ואת רגליו, בנוסף קשר את חזהו של מוישי לגב הכיסא. זה היה מיותר, מוישי בכל מקרה לא רצה לקום, הוא רצה לשבת, לישון, לשכוח מהסיוט הזה. הרי ברור שמישהו הפליל אותו. אבל מה עם דוד מנדל? הרי הוא לא מכיר אותו היטב, רק עד לא מזמן הוא חזר בתשובה. זאת הייתה רק הצגה? אולי הוא בכלל לא החל לקיים תורה ומצוות, רק ניסה להסתיר את אופיו האמיתי. האם הוא באמת פושע מסוכן? האם הוא רצח את ביל? הוא רעד בכל גופו.

"מה אתה עושה?" קרא אחד האנשים, "למה אתה אוזק אותו?" קראו אנשים נוספים.

"מיד תקבלו הסבר", אמר ד"ר מייקל בקול קר תוך שהוא מהדק את הקשרים. 

הוא חזר על כל הנתונים שהציג לפני מוישי וג'וש במטוס, לפני כל האנשים בבקתה.

 "אז זאת לא הייתה תאונה?" נדהם האיש בלבוש השחור. 

"לא", ג'וש נעמד ליד ד"ר מייקל והביט במוישי בסלידה. "זה היה רצח! ראיתי בעצמי. יהודי מושחת". הוא סינן לעבר מוישי בארס, "תכנן להרוג את כולנו. למזלנו ד"ר מייקל והשותפים שלו הצילו את חיינו".

"אל תתקרבו אליו". הזהיר ד"ר מייקל. "סטיב שומר עליו, אבל הוא עלול להיות מסוכן. ראיתם איך חיבל בראוטר במהירות". 

מוישי היה כל כך המום, הוא ישב מאובן בכיסאו והביט סביבו בחוסר אונים.