דִּינִי הִתְעוֹרְרָה. בּוּבַּת הַסְּנָאִי הָיְתָה מֻנַּחַת לְיַד הַכָּרִית, הִיא לָקְחָה אֶת הַסְּנָאִי הַקָּטָן שֶׁלָּהּ וְנִכְנְסָה לַמָּטוֹס.
הִיא רָצְתָה לָטוּס לַמַּמְלָכָה שֶׁלָּהּ, לָאַרְמוֹן הַמְּפֹאָר, אֲבָל לִפְנֵי כֵן הִיא הֶחֱלִיטָה לָטוּס לְבַקֵּר אֶת הַסְּנָאִי הֶחָמוּד מֵהָעֵץ. מְעַנְיֵן אִם זוֹכֵר אוֹתָהּ.
הִיא טָסָה גָּבוֹהַּ וּמִיָּד רָאֲתָה אֶת הָעֵץ, אֲפִלּוּ אֶת הַשֶּׁקַע שֶׁעָלָיו נָחֲתָה עִם הַמָּטוֹס בְּפַעַם הַקּוֹדֶמֶת, הִיא נָחֲתָה עַל הֶעָנָף.
הִיא יָצְאָה מֵהַמָּטוֹס, רְעָשִׁים שֶׁל כִּרְסוּמִים וְרַחֲשֵׁי דִּבּוּר נִשְׁמְעוּ בְּכָל רַחֲבֵי הָעֵץ, נִדְמֶה כְּאִלּוּ הָעֵץ זָז מֵרֹב רַעַשׁ. זֶה הָיָה מוּזָר, בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁדִּינִי בִּקְּרָה בָּעֵץ הָיָה שֶׁקֶט גָּמוּר, כֻּלָּם יָשְׁנוּ. רַק הַסְּנָאִי הֶחָמוּד הַהוּא שֶׁעָזַר לָהּ, הָיָה עֵר. מְעַנְיֵן מָה קָרָה? עַל מָה הָרַעַשׁ?
לְפֶתַע הָיְתָה דִּינִי מֻקֶּפֶת בִּסְנָאִים שֶׁהִסְתּוֹבְבוּ סְבִיבָה, כִּרְסְמוּ בְּלוּטִים וְהִשְׁמִיעוּ רְעָשִׁים עִם הַשִּׁנַּיִם שֶׁלָּהֶם.
"הַצִּילוּ!" קָרְאָה דִּינִי בְּבֶהָלָה.
"הֵי, יַלְדָּה, אַל תְּבַהֲלִי", הִיא שָׁמְעָה קוֹל מֻכָּר, "אֵין שׁוּם בְּעָיָה".
"שָׁלוֹם לְךָ", שָׂמְחָה דִּינִי לִרְאוֹת אֶת הַסְּנָאִי, "אֲנִי זוֹכֶרֶת אוֹתְךָ, עָזַרְתָּ לִי לָצֵאת מֵהָעֵץ".
"וַאֲנִי זוֹכֵר אוֹתָךְ כַּמּוּבָן", עָנָה הַסְּנָאִי, "קָטַפְתְּ לִי הַרְבֵּה בַּלּוּטִים. אַתְּ יַלְדָּה טוֹבָה, אֲנִי מַמָּשׁ שָׂמֵחַ שֶׁהִגַּעְתָּ לְכָאן שׁוּב, אוּלַי תּוּכְלִי לַעֲזֹר לָנוּ".
"מָה קָרָה?" שָׁאֲלָה דִּינִי, כָּל הַסְּנָאִים הֵחֵלּוּ לְדַבֵּר בְּיַחַד.
"שֶׁקֶט!" קָרָא הַסְּנָאִי, "אֲנִי אֲדַבֵּר בִּשְׁבִיל כֻּלָּם, אַחֶרֶת לֹא יִשְׁמְעוּ כְּלוּם".
"בְּסֵדֶר", הַסְּנָאִים סְבִיב הֵנִיעוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם בְּהַסְכָּמָה.
"יֹפִי", שָׂמַח הַסְּנָאִי, "אֵין שׁוּם בְּעָיָה".
"קֹדֶם כֹּל, עֲדַיִן לֹא הִצַּגְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ אֶחָד לַשֵּׁנִי", הוּא הִזְכִּיר לְדִינִי. "אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ קוֹרְאִים לָךְ וְאַתְּ לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ קוֹרְאִים לִי".
"קוֹרְאִים לִי דִּינִי", חִיְּכָה דִּינִי.
"זֶה שֵׁם יָפֶה", אָמַר הַסְּנָאִי, "לִי קוֹרְאִים סִינִי. אֲבָל זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁאֲנִי סִינִי, זֶה רַק הַשֵּׁם שֶׁלִּי, סִינִי הַסְּנָאִי. אַתְּ מְבִינָה? דִּינִי הִנְּהֶנָה בְּרֹאשָׁהּ.
"יֹפִי", שָׂמַח סִינִי, "אָז אֵין שׁוּם בְּעָיָה".
"נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ לָכֶם בְּעָיָה", אָמְרָה דִּינִי בַּעֲדִינוּת, "נִדְמֶה שֶׁכֻּלְּכֶם מֻדְאָגִים מְאוֹד".
"הוֹֹ כֵּן, אַתְּ צוֹדֶקֶת יֵשׁ לָנוּ בֶּאֱמֶת בְּעָיָה גְּדוֹלָה מְאוֹד", נֶאֱנַח סִינִי. סְנָאִית יָפָה וּלְבָנָה הִתְקָרְבָה לְדִינִי.
"אֲנִי סְנָאִיתִי", הִיא הִצִּיגָה אֶת עַצְמָהּ, "יֵשׁ לִי תִּינוֹק קָטָן, שְׁמוֹ סוֹנִי וְהוּא הָלַךְ לְאִבּוּד, פָּשׁוּט נֶעֱלַם".
"זֶה נוֹרָא וְאָיֹם", נִבְהֲלָה דִּינִי.
"זֶה בֶּאֱמֶת נוֹרָא וְאָיֹם", בָּכְתָה סְנָאִיתִי. "אֲנִי כָּל כָּךְ מֻדְאֶגֶת, בְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא יָשֵׁן בַּשָּׁעוֹת הָאֵלֶּה, וּמִתְחַמֵּם בִּזְנַב שֶׁלִּי כְּמוֹ שְׂמִיכָה. עַכְשָׁיו אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיפֹה הוּא וַאֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת אֵלָיו מְאוֹד".
"אֲנִי אֶעֱזֹר לְךָ", אָמְרָה דִּינִי.
"בֶּאֱמֶת?" שָׂמְחוּ הַסְּנָאִים.
"בֶּטַח!" חִיְּכָה דִּינִי, "אֲנִי מְקַוָּה שֶׁנִּמְצָא אוֹתוֹ בִּמְהִירוּת. מָתַי רָאִית אוֹתוֹ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה?" הִיא שָׁאֲלָה אֶת סַנָּאִיתִי.
"מַמָּשׁ שֶׁסִּיַּמְנוּ לֶאֱכֹל אֲרוּחַת עֶרֶב", סִפְּרָה סְנָאִיתִי, "סוֹנִי אָכַל כָּל כָּךְ יָפֶה אֶת הַבַּלּוּט שֶׁקָּטַפְתִּי בִּשְׁבִילוֹ. אַחַר-כָּךְ יָרַדְנוּ מֵהָעֵץ לִשְׁתּוֹת מַיִם מֵהַשְּׁלוּלִית לְיַד הָעֵץ, עָזַרְתִּי לְסוֹנִי לִרְחֹץ אֶת פָּנָיו וְאֶת יָדָיו הַקְּטַנּוֹת בְּמַיִם, אָז שָׁטַפְתִּי אֶת פָּנַי בְּעַצְמִי וּפִתְאוֹם הוּא נֶעֱלַם. חִפַּשְׂנוּ אוֹתוֹ בְּכָל הָעֵץ. בְּכָל עָנָף, תַּחַת כָּל הֶעָלִים, בְּתוֹךְ הַסְּבָכִים וְקִנֵּי הַצִּפּוֹרִים. הוּא לֹא נִמְצָא בְּשׁוּם מָקוֹם". סְנָאִיתִי מָחֲתָה אֶת הַדְּמָעוֹת שֶׁלָּהּ בִּזְנָבָהּ הַלָּבָן.
"אֲבָל הוּא הָלַךְ לְאִבּוּד כְּשֶׁהֲיִיתֶם לְמַטָּה לְיַד הַשְּׁלוּלִית", אָמְרָה דִּינִי. "אָז צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ לְמַטָּה, מִתַּחַת לָעֵץ, אוּלַי הוּא לֹא יוֹדֵעַ לְטַפֵּס עַל הָעֵץ? אוּלַי הוּא מְפַחֵד לְטַפֵּס בַּלַּיְלָה שֶׁחָשׁוּךְ?"
"יָכוֹל לִהְיוֹת", אָמְרָה סְנָאִיתִי, "לֹא חָשַׁבְנוּ עַל זֶה, אַתְּ יַלְדָּה חֲכָמָה מְאוֹד".
"בּוֹאוּ", הִזְמִינָה דִּינִי אֶת כָּל הַסְּנָאִים לְהִכָּנֵס לַמָּטוֹס שֶׁלָּהּ, "בּוֹאוּ נָטוּס וְנַחְנֶה עַל הָאֲדָמָה בְּקַרְקָעִית הָעֵץ וּנְחַפֵּשׂ אֶת סוֹנִי שָׁם". כָּל הַסְּנָאִים נִכְנְסוּ לְמָטוֹס שֶׁל דִּינִי, טִפְּסוּ בְּכָל מָקוֹם, עַל הַמּוֹשָׁבִים, הַחַלּוֹנוֹת. הֵם בָּחֲנוּ אֶת הַכַּפְתּוֹרִים וְנִתְלוּ עַל הַהֶגֶה. בְּקֹשִׁי הִצְלִיחָה דִּינִי לְהִדָּחֵק גַּם הִיא אֶל הַמָּטוֹס. הִיא הִפְעִילָה אֶת הַמָּטוֹס וּמִיָּד טָסָה אֶל הַשָּׁמַיִם, סוֹבְבָה אֶת הַהֶגֶה וְנָחֲתָה בְּתַחְתִּית הָעֵץ. הִיא פָּתְחָה אֶת דֶּלֶת הַמָּטוֹס, כָּל הַסְּנָאִים יָצְאוּ זֶה אַחַר זֶה.
"סוֹנִי, סוֹנִי, אֵיפֹה אַתָּה?" קָרְאוּ הַסְּנָאִים. אַף אֶחָד לֹא הֵשִׁיב. דִּינִי יָצְאָה מֵהַמָּטוֹס וְהִבִּיטָה עַל כָּל הַסְּנָאִים הַמְּחַפְּשִׂים, לֹא הָיָה מָקוֹם שֶׁהֵם פִסְפְסוּ, אֲבָל סוֹנִי לֹא נִמְצָא.
"מָה נַעֲשָׂה?" בָּכְתָה סְנָאִיתִי.
"אוּלַי הוּא מִתְחַבֵּא?" חָשְׁבָה דִּינִי בְּקוֹל. "יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא בְּסַךְ הַכֹּל רָצָה לְשַׂחֵק מַחְבּוֹאִים וְהוּא מְחַכֶּה שֶׁמִּישֶׁהוּ יִמְצָא אוֹתוֹ".
"אָז מָה נַעֲשֶׂה?" תָּלוּ כָּל הַסְּנָאִים עֵינַיִם בְּדִינִי.
"פָּשׁוּט נְשַׂחֵק", צָחֲקָה דִּינִי, "אֲנִי אֶהְיֶה הַתּוֹפֶסֶת". הִיא נֶעֶמְדָה לְיַד הָעֵץ וְקָרְאָה: "מִי שֶׁלְּפָנַי וּמִי שֶׁמֵּאֲחוֹרַי הוּא יִהְיֶה הַתּוֹפֵס". הִיא פָּתְחָה אֶת עֵינֶיהָ, כָּל הַסְּנָאִים נֶעֶלְמוּ. הִיא יָצְאָה לְחַפֵּשׂ, שְׁתֵּי עֵינַיִם חוֹמוֹת נִצְנְצוּ מִתַּחַת לָאֶבֶן. "אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלוֹשׁ לַסְּנָאִי" קָרְאָה דִּינִי וְנָגְעָה בְּעֵץ.
"אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלוֹשׁ לְדִינִי", קָרָא סִינִי מֵאֲחוֹרֶיהָ, קָפַץ בִּמְהִירוּת לְגֶזַע הָעֵץ וְנָגַע בּוֹ".
"נִצַּחְתָּ אוֹתִי", קָרְאָה דִּינִי. הִיא הִמְשִׁיכָה לִמְצֹא סְנָאִים, לִפְעָמִים הִיא הִסְפִּיקָה לָרוּץ אֶל הָעֵץ וְלִקְרֹא, "אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלוֹשׁ". לִפְעָמִים הִסְפִּיק הַסְּנָאִי לְדַלֵּג בִּמְהִירוּת וְלָגַעַת בְּעֵץ לְפָנֶיהָ. אַחֲרֵי שֶׁסִּיְּמָה לְגַלּוֹת אֶת כָּל הַסְּנָאִים חוּץ מִסּוֹנִי, קָרְאָה דִּינִי.
"זֶהוּ, מָצָאתִי אֶת כֻּלָּם חוּץ מִסּוֹנִי, אֲנִי אֵלֵךְ לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ עַכְשָׁיו". דִּינִי הִתְרַחֲקָה בְּכַוָּנָה מֵהָעֵץ וְהֶעֱמִידָה פָּנִים שֶׁהִיא מְחַפֶּשֶׂת אֶת סוֹנִי מִתַּחַת לַסְּלָעִים רְחוֹקִים. וּפִתְאוֹם מֵאֲחוֹרֶיהָ שָׁמְעָה קוֹל סְנָאִי יַלְדוּתִי מָתוֹק מְאוֹד.
"אַתָּת, תֵּיִים, תָּלוּשׁ. תָּפַשְׂתִּי אוֹתָךְ!" זֶה הָיָה סוֹנִי, הוּא הָיָה סְנָאִי קָטָן וְלָבָן עִם פָּנִים מְתוּקוֹת מְאוֹד.
"בֶּאֱמֶת תָּפַסְתָּ", צָחֲקָה דִּינִי, "אַתָּה סְנָאִי מֻכְשָׁר מְאוֹד".
"סוֹנִי שֶׁלִּי", רָצָה לִקְרָאתוֹ סְנָאִיתִי, "סוֹנִי הַמָּתוֹק שֶׁלִּי, אֲנִי כָּל כָּךְ שְׂמֵחָה שֶׁמָּצָאנוּ אוֹתְךָ".
"חִכִּיתִי וְחִכִּיתִי בְּמַחְבּוֹא שֶׁלִּי וְלֹא בָּאת", אָמַר סוֹנִי הַקָּטָן בְּעֶצֶב, "כְּבָר נִהְיֶה לַיְלָה וְלֹא בָּאת אֵלַי".
"כִּי בִּכְלָל לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲנַחְנוּ מְשַׂחֲקִים", הִסְבִּירָה סְנָאִיתִי לַסְּנָאִי הַתִּינוֹק שֶׁלָּהּ, "בְּפַעַם הַבָּאָה שֶׁתִּרְצֶה לְשַׂחֵק מַחְבּוֹאִים, תְּסַפֵּר לִי קֹדֶם. בְּסֵדֶר?"
"בְּתֶדֶר", הִסְכִּים סוֹנִי. "אֲבָל אִמָּא מִי זֹאת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת?"
"אֲנִי דִּינִי", חִיְּכָה דִּינִי.
"הִיא יַלְדָּה חֲכָמָה וְטוֹבָה", אָמְרָה סְנָאִיתִי, "הִיא עָזְרָה לָנוּ לִמְצֹא אוֹתְךָ".
"אֲבָל בִּכְלָל לֹא הָלַכְתִּי לְאִבּוּד", אָמַר סוֹנִי, וְלֹא הֵבִין לָמָּה כֻּלָּם צוֹחֲקִים.
