"דִּינִי, דִּינִי", הִיא שָׁמְעָה אֶת קוֹלָהּ שֶׁל אִמָּא. יַעֲקוֹבִי הַקָּטָן זָחַל לְתוֹךְ הַמָּטוֹס שֶׁלָּהּ בְּיָדוֹ בַּקְבּוּק הַמְטֵרְנָה שֶׁלּוֹ. "קוֹמִי חֲמוּדָה, צְאִי מִשָּׁם" הִיא הִתְמַתְּחָה וְזָחֲלָה מֵהַמָּטוֹס שֶׁלָּהּ בְּעִקְבוֹת יַעֲקוֹבִי, הַיְשֵׁר אֶל הַמִּרְפֶּסֶת.
"הִנֵּה אַתְּ", שָׂמְחָה אִמָּא. "הַמִּטָּה שֶׁלָּךְ הָיְתָה רֵיקָה הַבֹּקֶר כְּשֶׁקַּמְתִּי לְהָעִיר אוֹתָךְ. לְרֶגַע חָשַׁשְׁתִּי, אֲבָל מִיָּד חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, בֶּטַח דִּינִי תִּהְיֶה בַּמָּטוֹס שֶׁלָּהּ וְצָדַקְתִּי. "לָמָּה יָשַׁנְתְּ בַּמָּטוֹס מְתוּקָה?"
"לֹא רַק יָשַׁנְתִּי בּוֹ, טַסְתִּי בּוֹ", גִּלְּתָה דִּינִי לְאִמָּא.
"מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת?" הִתְפַּעֲלָה אִמָּא, "טַסְתְּ מַמָּשׁ?"
"כֵּן", חִיְּכָה דִּינִי, "זֶה הָיָה טִיּוּל אָרֹךְ וּמְעַנְיֵן".
"אָז נִשְׁמַע עָלָיו בַּהֶמְשֵׁךְ", הִבְטִיחָה אִמָּא, "כָּעֵת אַתְּ צְרִיכָה לִטֹּל יָדַיִם וּלְהִזְדָּרֵז, אֲנִי רוֹצָה שֶׁתַּסְפִּיקִי לֶאֱכֹל מַשֶּׁהוּ קָטָן לִפְנֵי שֶׁאֶקַּח אוֹתָךְ לַגַּן". דִּינִי שִׁרְבְּבָה אֶת שְׂפָתֶיהָ, הִיא לֹא רָצְתָה לָלֶכֶת לַגַּן. אֲבָל אָז הִיא נִזְכְּרָה בַּטִּיּוּל שֶׁלָּהּ בַּלַּיְלָה, בַּטִּיסָה הַנֶּהְדֶּרֶת שֶׁלָּהּ, בִּנְחִיתַת הַחֵרוּם שֶׁבִּצְּעָה עַל הָעֵץ. יְלָדוֹת שֶׁיְּכוֹלוֹת לָטוּס בַּמָּטוֹס יְכוֹלוֹת לְהִסְתַּדֵּר בַּגַּן, הִחְלִיטָה דִּינִי. הִיא הִנְּהֶנָה בְּרֹאשָׁהּ וְנִכְנְסָה בְּעִקְבוֹת אִמָּא הַבַּיְתָה.
הַיּוֹם הִגִּיעָה בַּתְיָה הַמְּנַגֶּנֶת לַגַּן. כָּל הַיְּלָדוֹת אוֹהֲבוֹת שֶׁבַּתְּיַה מַגִּיעָה, גַּם דִּינִי אוֹהֶבֶת מְאוֹד. בַּתְיָה הָעֲמִידָה בְּאֶמְצַע הַגַּן קֻפְסַת דְּבַשׁ גְּדוֹלָה וְלִמְּדָה אֶת הַיְלָדוֹת לְרַחֵף וּלְזַמְזֵם סְבִיב הַקֻּפְסָא, כְּמוֹ הַדְּבוֹרִים. כָּל הַיְּלָדוֹת רִחֲפוּ, הֵנִיפוּ אֶת יְדֵיהֶן, זִמְזְמוּ וְצָחֲקוּ. דִּינִי לֹא אַהֲבָה אֶת הָרַעַשׁ שֶׁל הַזִּמְזוּם, זֶה עָשָׂה לָהּ צְמַרְמֹרֶת, הִיא הִנִּיחָה אֶת יָדֶיהָ עַל אָזְנֶיהָ וְרָצָה סְבִיב הַקֻּפְסָא צוֹחֶקֶת.
"אַתְּ מַמָּשׁ לֹא יוֹדַעַת לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ דְּבוֹרָה", אָמְרָה לָהּ כֶבִי כְּשֶׁשִּׁחֲקוּ בְּפִנַּת בֻּבּוֹת. "בִּכְלָל לֹא זִמְזַמְתְּ".
דִּינִי עָשְׂתָה פַּרְצוּף עָצוּב. "אֲנִי יוֹדַעַת לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ דְּבוֹרָה, רַק לֹא רָצִיתִי לְזַמְזֵם".
"אֲבָל שַׂמְתְּ יָדַיִם עַל הָאָזְנַיִם", הִתְעַקְּשָׁה כֶבִי. "הָיִיתְ נִרְאֵית כְּמוֹ קוֹף". שְׁתֵּי דְּמָעוֹת כְּבָר הִתְגַּלְגְּלוּ עַל לְחַיֶּיהָ שֶׁל דִּינִי.
הִיא לֹא רָצְתָה לִבְכּוֹת. אֲבָל כֶבִי הֶעֱלִיבָה אוֹתָהּ כָּל כָּךְ. הִיא נִסְּתָה לְהִזָּכֵר בַּטִּיסָה הַנִּפְלָאָה שֶׁלָּהּ בַּלַּיְלָה. וּכְבָר הַדְּמָעוֹת הִתְיַבְּשׁוּ. אוּלַי אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לְחַקּוֹת דְּבוֹרָה", אָמְרָה דִּינִי, "אֲבָל אֲנִי יוֹדַעַת לְחַקּוֹת סְנָאִי".
"סְנָאִי?" הִתְפַּלְּאוּ הַיְּלָדוֹת.
"אֵין בִּכְלָל סְנָאִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל", אָמְרָה שִׁירָה.
"יֵשׁ!" הִתְעַקְּשָׁה דִּינִי, אֲנִי אַרְאֶה לָכֶם בְּדִיּוּק אֵיךְ הוּא הוֹלֵךְ. דִּינִי נֶעֶמְדָה עַל אַרְבַּע וְחִקְּתָה אֶת הֲלִיכָתוֹ שֶׁל הַסְּנָאִי הֶחָמוּד שֶׁעָזַר לָהּ אֶתְמוֹל בַּלַּיְלָה. כָּל הַיְּלָדוֹת צָחֲקוּ.
"אֵיזֶה מַצְחִיקָה אַתְּ, נִרְאֵית כְּאִלּוּ אַתְּ כֶּלֶב בִּכְלָל", צָחֲקָה רוֹנִית.
"מִצְּחִיקוֹלָה בּוּלָה", צָחֲקָה כֶבִי, "מָה הַקֶּשֶׁר סְנָאִי? רוֹאִים שֶׁלֹּא רָאִיתְ סְנָאִי אַף פַּעַם".
"כֵּן רָאִיתִי!" פָּרְצָה דִּינִי בְּבֶכִי. "רָאִיתִי אֶתְמוֹל בַּלַּיְלָה, אַתֵּן לֹא יוֹדְעוֹת כְּלוּם".
הִיא רָצָה מִשָּׁם לַמִּסְדְּרוֹן שֶׁל הַתִּיקִים, עָמְדָה מֵאֲחוֹרֵי הַתִּיק שֶׁלָּהּ וּבָכְתָה.
"דַּי דִּינִי", הִגִּיעָה הַגַּנֶּנֶת חֲנִי מֵאֲחוֹרֶיהָ. "אַל תֵּעָלְבִי, הֵן לֹא הִתְכַּוְּנוּ אַתְּ רוֹצֶה שֶׁאָבִיא לָךְ עַדַשׁ?"
לֹא, דִּינִי לֹא רָצְתָה עַדַשׁ, הִיא רָצְתָה אֶת אִמָּא. אֲבָל הַיּוֹם עוֹד הָיָה אָרֹךְ מְאוֹד. יוֹצְאִים לַחָצֵר, וְיֵשׁ עוֹד רִיכּוּז שֶׁל סוֹף הַיּוֹם וְאַחַר-כָּךְ נִשְׁאָרִים לְצַהֲרוֹן וְשׁוּב אוֹכְלִים וְעוֹשִׂים יְצִירָה וְיוֹצְאִים לֶחָצֵר וְכָל הַזְּמַן הַיְּלָדוֹת יְכוֹלוֹת לְהַעֲלִיב אוֹתָהּ.
"אֲנִי לֹא רוֹצָה עַדַשׁ", אָמְרָה דִּינִי בְּעֶצֶב. בְּרִיכּוּז בַּצָּהֳרַיִם הַגַּנֶּנֶת חֲנִי הוֹדִיעָה בַּחֲגִיגִיּוּת שֶׁדִּינִי תִּהְיֶה אִמָּא שֶׁל שַׁבָּת הַשָּׁבוּעַ וּבִגְלַל זֶה הִיא הַמַּלְכָּה שֶׁל הַגַּן. "כָּל הַזְּמַן הִיא תִּהְיֶה הַמַּלְכָּה?" הִתְפַּלְּאוּ הַיְּלָדוֹת.
"כָּל הַשָּׁבוּעַ הַזֶּה", חִיְּכָה חֲנִי, "עַד יוֹם שִׁישִּׁי, דִּינִי הִיא הַמַּלְכָּה שֶׁלָּנוּ וְהִיא מַחְלִיטָה". הַגַּנֶּנֶת הִדְלִיקָה שִׁירִים וְאָמְרָה לְדִינִי לַעֲמֹד עַל הַכִּיסֵּא. "עַכְשָׁיו דִּינִי עוֹשָׂה תְּנוּעוֹת וְכֻלָּנוּ עוֹשׂוֹת אַחֲרֶיהָ", הִסְבִּירָה חֲנִי. דִּינִי הֵרִימָה יָדַיִם, כָּל הַיְּלָדוֹת הֵרִימוּ, גַּם הַגַּנֶּנֶת חֲנִי וְאֶסְתִּי הַסַּיַּעַת. דִּינִי הוֹרִידָה יָדַיִם לַכְּתֵפַיִם, לַמָּתְנַיִם רָקְעָה בְּרַגְלֶיהָ וְכָל הַבָּנוֹת אַחֲרֶיהָ. זֶה הָיָה כֵּיף! דִּינִי הָיְתָה מְאֻשֶּׁרֶת.
"אֵיךְ הָיָה הַיּוֹם?" שָׁאֲלָה אִמָּא כְּשֶׁחָזְרוּ הַבַּיְתָה.
"הַיּוֹם הָיִיתִי הַמַּלְכָּה שֶׁל הַגַּן", הִתְלַהֲבָה דִּינִי.
"מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת?" הִתְרַגְּשָׁה אִמָּא. דִּינִי סִפְּרָה לְאִמָּא כֵּיצַד הִיא הִחְלִיטָה אֵילוּ תְּנוּעוֹת לַעֲשׂוֹת וְכֻלָּן עָשׂוּ אַחֲרֶיהָ. וְאֵיךְ עָזְרָה לְחַנִּי לְחַלֵּק אֶת הָאֹכֶל לַיְּלָדוֹת בַּצַּהֲרוֹן.
"אַף יַלְדָּה לֹא הֶעֱלִיבָה אוֹתִי אַחֲרֵי שֶׁחַנִּי אָמְרָה שֶׁאֲנִי הַמַּלְכָּה שֶׁל הַגַּן".
"וְקֹדֶם כֵּן הֶעֱלִיבוּ אוֹתָך?" שָׁאֲלָה אִמָּא בְּהַפְתָּעָה. דִּינִי שָׁתְקָה לְרֶגַע, הִיא נִזְכְּרָה כֵּיצַד הֶעֱלִיבָה אוֹתָהּ כֶבִי.
"כֶבִי אָמְרָה שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת לְחַקּוֹת סְנָאִי", אָמְרָה דִּינִי בְּזַעַף.
"סְנָאִי?" הִתְפַּלְּאָה אִמָּא, "מָתַי רָאִית סְנָאִי חֲמוּדָה?" דִּינִי נִזְכְּרָה שֶׁעֲדַיִן לֹא סִפְּרָה לְאִמָּא אֶת הַחֲוָיוֹת שֶׁלָּהּ מֵהַלַּיְלָה. אֲבָל עַכְשָׁיו לֹא הִתְחַשֵּׁק לָהּ לְסַפֵּר לְאִמָּא, הִיא לֹא רָצְתָה לִזְכֹּר שׁוּם דָּבָר שֶׁקָּשׁוּר לַסְּנָאִים.
"זֶה לֹא חָשׁוּב", הִיא אָמְרָה בְּשֶׁקֶט.
היא ממש מסכנה בגן כל היום מעליבים אותה זה לא יפה בכלל