הרפתקאותיה של דיני ילדה טסה במטוס עמוד הבית ספרים מקוונים לקריאה

הַרְפַּתְקָאוֹתֶיהָ שֶׁל דִּינִי פֶּרֶק שְׁתֵּיִים עֶשְׂרֵה

הַרְפַּתְקָאוֹתֶיהָ שֶׁל דִּינִי זֶה סִפּוּר עַל יַלְדָּה חֲמוּדָה, דִּינִי. הִיא טָסָה בַּמָּטוֹס שֶׁלָּהּ וּבַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה עוֹבֶרֶת הַרְפַּתְקָאוֹת בִּלְתִּי נִשְׁכָּחוֹת. 🙂

מטוס הרפתקאותיה של דיני לייק לקרוא ספרים מקוונים לקריאה

"אֵיזֶה שִׂמְלָה אַתְּ רוֹצָה לִלְבֹּשׁ הַיּוֹם לַגַּן?" שָׁאֲלָה אִמָּא אֶת דִּינִי.

"אֶת הַשִּׂמְלָה הֲכִי חֲגִיגִית שֶׁיֵּשׁ לִי", בִּקְּשָׁה דִּינִי, "אֲנִי יְכוֹלָה לִלְבֹּשׁ אֶת הַשִּׂמְלָה הַוְּרֻדָּה?"

הַשִּׂמְלָה הַוְּרֻדָּה הָיְתָה שִׂמְלָה חֲגִיגִית בִּמְיֻחָד בִּגְלַל שֶׁזֹּאת הָיְתָה שִׂמְלַת חֲתֻנָּה. דִּינִי לָבְשָׁה אוֹתָהּ בַּחֲתֻנָּה שֶׁל דּוֹדָה מַלְכִּי.

אִמָּא הוֹצִיאָה אֶת הַשִּׂמְלָה מֵהָאָרוֹן, וְדִינִי לָבְשָׁה אוֹתָהּ בְּשִׂמְחָה.

אַחַר-כָּךְ לָבְשָׁה דִּינִי אֶת נַעֲלֵי הַשַּׁבָּת.

"אֵיךְ אֲנִי נִרְאֵית?" הִיא שָׁאֲלָה אֶת אִמָּא.

"מְאוֹד חֲגִיגִית", הֶחְמִיאָה אִמָּא, "מַמָּשׁ מַתְאִים לְיַלְדָּה שֶׁהִיא גַּם מַלְכָּה שֶׁל הַגַּן וְגַם אִמָּא שֶׁל שַׁבָּת".

דִּינִי הִכְנִיסָה לַתִּיק אֶת הַסֻּכָּרִיּוֹת מוֹצֵץ שֶׁקָּנוּ אֶתְמוֹל, וְיָצְאָה עִם אִמָּא לַגַּן.

 "אֵיזֶה אִמָּא שֶׁל שַׁבָּת יָפָה יֵשׁ לָנוּ הַיּוֹם" אָמְרָה הַגַּנֶּנֶת חֲנִי, "אֵיזוֹ שִׂמְלָה מְיֻחֶדֶת".

"זֹאת הַשִּׂמְלָה שֶׁלָּבַשְׁתִּי בַּחֲתֻנָּה שֶׁל דּוֹדָה שֶׁלִּי", הִסְבִּירָה דִּינִי.

"הַשִּׂמְלָה שֶׁלָּךְ מְאוֹד יָפָה", אָמְרָה כֵבִי.

"אֵיזֶה כֵּיף לְךָ שֶׁאַתְּ אִמָּא שֶׁל שַׁבָּת", אָמְרָה רוֹנִית.

"הֲכִי כֵּיף לִהְיוֹת אִמָּא שֶׁל שַׁבָּת", הִסְכִּימָה כֵבִי.

דִּינִי הָיְתָה הֲמוּמָה. אַף אַחַת לֹא צָחֲקָה עָלֶיהָ וְלֹא הֶעֱלִיבָה אוֹתָהּ. הַיְּלָדוֹת אָמְרוּ לָהּ רַק דְּבָרִים יָפִים.

הַגַּנֶּנֶת הִלְבִּישָׁה לְדִינִי אֶת הַסִּינָר שֶׁל אִמָּא שֶׁל שַׁבָּת וְאֶת הַמִּטְפַּחַת. הִיא יָשְׁבָה לְיַד הַגַּנֶּנֶת וְהָיְתָה מְאֻשֶּׁרֶת. כֻּלָּן שָׁרוּ אֶת הַשִּׁירִים שֶׁל קַבָּלַת שַׁבָּת. דִּינִי שָׂמַהּ מַטְבֵּעַ לִצְדָקָה, הִדְלִיקָה אֶת הַנֵּרוֹת יַחַד עִם הַגַּנֶּנֶת חֲנִי וְכִסְּתָה אֶת הַפָּנִים שֶׁלָּהּ מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁאִמָּא מְכַסָּה אֶת פָּנֶיהָ כְּשֶׁהִיא מַדְלִיקָה נֵרוֹת שַׁבָּת.

אַחַר כָּךְ חִלְּקָה דִּינִי אֶת הַסֻּכָּרִיּוֹת.

כָּל הַיְּלָדוֹת אוֹהֲבוֹת סֻכָּרִיּוֹת מוֹצֵץ.

אֲנִי תִּינֹקֶת" קָרְאָה כֵבִי, "יֵשׁ לִי מוֹצֵץ"

גַּם אֲנִי תִּינֹקֶת", קָרְאָה שִׁירָה.

כֻּלָּן מָצְצוּ אֶת הַסֻּכָּרִיּוֹת שֶׁלָּהֶן בְּשִׂמְחָה. גַּם דִּינִי הָיְתָה שְׂמֵחָה, הַיְּלָדוֹת אָהֲבוּ אֶת הַמַּמְתָּק שֶׁהֵבִיאָה.

"הָיָה לִי כֵּיף לִהְיוֹת אִמָּא שֶׁל שַׁבָּת", אָמְרָה דִּינִי לְאִמָּא בְּאֹשֶׁר.

בְּשַׁבָּת הֶרְאֲתָה דִּינִי לְכֻלָּם אֶת הַסֵּפֶר שֶׁקִּבְּלָה מֵהַגַּנֶּנֶת. 

"זֶה סֵפֶר שֶׁרַק אִמָּא שֶׁל שַׁבָּת מְקַבֶּלֶת", הִסְבִּירָה דִּינִי.

כֻּלָּם הִסְתַּכְּלוּ בְּסֵפֶר שֶׁל דִּינִי.

בְּכָל עַמּוּד הָיְתָה תְּמוּנָה שֶׁל יַלְדָּה מֵהַגַּן. מִתַּחַת לַתְּמוּנָה הָיָה רָשׁוּם כָּל מִינֵי דְּבָרִים עַל הַיַּלְדָּה הַזֹּאת. אֵיזֶה אֹכֶל הִיא הֲכִי אוֹהֶבֶת לֶאֱכֹל, בְּמָה הִיא הֲכִי אוֹהֶבֶת לְשַׂחֵק וּמָה הַתַּחְבִּיב שֶׁלָּהּ.

"אֲנִי רוֹצָה לִרְאוֹת אֶת הַתְּמוּנָה שֶׁלִּי לִפְנֵי כָּל הַתְּמוּנוֹת", בִּקְּשָׁה דִּינִי.

הֵם דִּפְדְּפוּ בַּסֵּפֶר וְחִפְּשׂוּ.

"הִנֵּה אֲנִי", שָׂמְחָה דִּינִי, "אֲנִי עַל הַמַּגְלֵשָׁה בֶּחָצֵר שֶׁל הַגַּן, אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁהַגַּנֶּנֶת חֲנִי צִלְּמָה אֶת הַתְּמוּנָה הַזֹּאת". 

אִמָּא הִתְחִילָה לִקְרֹא, "אֲנִי דִּינִי קַפְּלָן. אֲנִי אוֹהֶבֶת לֶאֱכֹל עוּגִיּוֹת חַיּוֹת".

"נָכוֹן", שָׂמְחָה דִּינִי. 

אִמָּא הִמְשִׁיכָה לִקְרֹא, "אֲנִי אוֹהֶבֶת לְשַׂחֵק בַּמַּגְנֵטִים וּלְצַיֵּר".

"נָכוֹן", קָרְאָה דִּינִי בְּהִתְפַּעֲלוּת. "אֵיךְ הַגַּנֶּנֶת יוֹדַעַת?"

"כִּי אֲנִי סִפַּרְתִּי לָהּ", צָחֲקָה אִמָּא, "הַגַּנֶּנֶת הִתְקַשְּׁרָה אֵלַי וְשָׁאֲלָה וְאַנִּי עָנִיתִי, זֹאת הָיְתָּה הַפְתָּעָה".

"אֵיזֶה הַפְתָּעָה יָפָה", שָׂמְחָה דִּינִי.

אַחַר-כָּךְ סִפְּרָה אִמָּא עַל כָּל יַלְדָּה מָה הִיא אוֹהֶבֶת לַעֲשׂוֹת וְלֶאֱכֹל וּלְשַׂחֵק וְהֵן הִסְתַּכְּלוּ עַל כָּל הַתְּמוּנוֹת שֶׁל הַיְּלָדוֹת בַּגַּן. זֶה הָיָה מְאוֹד מְעַנְיֵן. 

רוֹנִית אַהֲבָה לֶאֱכֹל גְּלִידָה, לְשַׂחֵק בִּקְלִיקְס, וְלִשְׁמֹעַ סִפּוּרִים

כֶבִי אַהֲבָה לֶאֱכֹל מָרָק לְשַׂחֵק עִם בֻּבּוֹת וְלִשְׁמֹעַ שִׁירִים.

כְּשֶׁסִּיְּמָה אִמָּא לְסַפֵּר הַמְּשִׁיכָה דִּינִי לְהִסְתַּכֵּל בַּתְּמוּנוֹת הִיא אַהֲבָה מְאוֹד אֶת הַסֵּפֶר שֶׁל אִמָּא שֶׁל שַׁבָּת, עִם הַתְּמוּנוֹת שֶׁל כָּל הַיְּלָדוֹת.

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הֵנִיחָה דִּינִי אֶת הַסֵּפֶר בַּתִקִיָה, וְאֶת הַתִּקִיָה הֵנִיחָה לְיַד הַמִּטָּה שֶׁלָּהּ, שֶׁלֹּא תִּשְׁכַּח לְהַחְזִיר אוֹתָהּ מָחָר לַגַּנֶּנֶת. 

"אַתְּ יוֹדַעַת אִמָּא", לָחֲשָׁה דִּינִי, שֶׁכְּבָר כִּמְעַט נִרְדְּמָה. "אֲנִי מְחַכָּה לָלֶכֶת לַגַּן כְּבָר".

בַּלַּיְלָה הִתְעוֹרְרָה דִּינִי. הִיא כְּבָר הִתְגַּעְגְּעָה לַמָּטוֹס שֶׁלָּהּ, הִיא נִכְנְסָה לַמָּטוֹס וְהִתְנִיעָה אוֹתוֹ. הִיא יָדְעָה לְאָן הִיא רוֹצָה לָטוּס, לַמַּמְלָכָה שֶׁלָּהּ.

 

הרפתקאותיה של דיני פרק שתיים עשרה - לייק לקרוא -ספרים חרדים לקריאה אונליין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *