דִּידִי וְיוּדִי פֶּרֶק רְבִיעִי

בַּבֹּקֶר הֵעִירָה אוֹתוֹ אִמָּא בְּחִיּוּךְ עָיֵף, שְׁקָעִים מִתַּחַת לְעֵינֶיהָ, יוּדִי הֵבִין פִּתְאוֹם שֶׁגַּם לְאִמָּא קָשָׁה שֶׁאַבָּא עָזַב. "תִּתְלַבֵּשׁ חָמוּד", הִיא חִיְּכָהּ "וּבוֹא מַהֵר אֶל הַמִּטְבָּח, אֲנִי צְרִיכָה שֶׁתִּשְׁמֹר עַל אֲבִיגַיִל בִּזְמַן שֶׁאֲנִי אַלְבִּישׁ אֶת דָּוִידִי".

דִּידִי זָחַל מִן הַגֶּרֶב מִיָּד כְּשֶׁאִמָּא יָצְאָה וְהִתְמַתֵּחַ. "בֹּקֶר טוֹב!" בֶּרֶךְ אֶת יוּדִי, "יָשַׁנְתִּי טוֹב", הוּא הָעִיר, "הַגֶּרֶב הַזֹּאת מַמָּשׁ נוֹחָה".

בְּדֶרֶךְ כְּלָל הִתְלַבֵּשׁ יוּדִי אַחַת וּשְׁתַּיִם וְתוֹךְ כַּמָּה דַּקּוֹת כְּבָר פָּנָה אֶל הַמִּטְבָּח, אוּלָם הַבֹּקֶר הַזֶּה הִתְנַהֵל בְּצוּרָה שׁוֹנָה. דִּידִי הִתְלַבֵּשׁ בְּנִיחוּתָא, לְאַחַר מִכֵּן הִתְעַקֵּשׁ שֶׁהוּא חַיָּב לְצַחְצֵחַ אֶת שִׁנָּיו בַּחֲתִיכַת טִישׁוּ קְטַנָּה.

"יוּדִי", קָרְאָה אִמָּא מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת הָאַמְבַּטְיָה הַסְּגוּרָה, "אַתָּה יָכוֹל לְהִזְדָּרֵז? דִּידִי סֵרֵק אֶת שְׂעָרוֹ בְּאִטִּיּוּת.

"אַתָּה יָכוֹל לְהִזְדָּרֵז?" הִפְנָה יוּדִי אֶת הַשְּׁאֵלָה לְדִידִי.

"בְּוַדַּאי", הִנְהֵן דִּידִי, פִּיו מָלֵא מִשְׁחַת שִׁנַּיִם. "נִשְׁאַר לִי רַק לִגְמֹר לְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם, לִשְׁטֹף אֶת הַפְּנִים, לְנַקּוֹת אֶת הַיָּדַיִם וְלַסָּרֵק אֶת הַשֵּׂעָר. אָה, הוּא הֵנִיף אֶת רַגְלוֹ הַקְּטַנָּה קָדִימָה, וְלִקְשֹׁר אֶת הַשְּׂרוֹכִים. צִ'יק צֵ'ק, אַל תִּדְאַג". יוּדִי נֶאֱנַח, נִרְאֶה שֶׁהוּא יִצְטָרֵךְ לָקוּם שָׁעָה לִפְנֵי הַזְּמַן שֶׁהוּא רָגִיל, כָּל עוֹד דִּידִי מִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ.

"מָה קָרָה?" שָׁאֲלָה אִמָּא בְּלַחַץ כְּשֶׁיָּצָא סוֹף סוֹף, לְמַזָּלוֹ שֶׁל יוּדִי הִיא לֹא חִכְּתָה לִתְשׁוּבָה וּמִהֲרָה לָצֵאת מִן הַמִּטְבָּח.

"רוֹאֶה"? לָחַשׁ יוּדִי, "הִיא כּוֹעֶסֶת, בְּפַעַם הַבָּאָה תִּזְדָּרֵז".

"הִזְדָּרַזְתִּי", מָחָה דִּידִי, יוּדִי נֶאֱנַח שׁוּב.

הֵם אָכְלוּ אֶת הַקּוֹרְנְפְלֵקְס שֶׁלָּהֶם הוּא וַאֲבִיגַיִל, חוּץ מֵהֶם הַמִּטְבָּח הָיָה רֵיק. בְּיוֹם רָגִיל אִרְגֵּן לָהֶם אַבָּא אֶת הָאֹכֶל בַּזְּמַן שֶׁאָכְלוּ, כָּל אֶחָד קִבֵּל מָנָה מֻשְׁקַעַת לְפִי הַזְמָנָה: כָּרִיךְ, פֵּרוֹת חֲתוּכִים וּבַקְבּוּק שְׁתִיָּה אַבָּא דִּבֵּר וְצָחַק אִתָּם תּוֹךְ כְּדֵי. יוֹדִי לֹא אָהַב אֶת הַשֶּׁקֶט בַּמִּטְבָּח.

"אֵיפֹה אַבָּא"? שְׁאֵלָה אֲבִיגַיִל. "אַבָּא טָס לְאַרְגֶּנְטִינָה. זוֹכֶרֶת?". "אֲהָהּ" עָנְתָה אֲבִיגַיִל, וְהִמְשִׁיכָה לֶאֱכֹל אֶת הַקּוֹרְנְפְלֵקְס שֶׁלָּהּ. דִּידִי, שֶׁיָּשַׁב עַד עַכְשָׁו עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל יוּדִי, גָּלַשׁ עַל שַׁרְווּלוֹ הַיְשֵׁר אֶל הַצַּלַּחַת וּמָשַׁךְ לְעַצְמוֹ פְּתִית קוֹרְנְפְלֵקְס סָפוּג חָלָב. יוּדִי הִבִּיט בַּאֲבִיגַיִל בְּבֶהָלָה, לַמְרוֹת הַהַבְטָחָה שֶׁל דִּידִי שֶׁאִישׁ לֹא יָכוֹל לִרְאוֹתוֹ חוּץ מִמֶּנּוּ, הוּא עֲדַיִן חֲשָׁשׁ.

" מָה?" שָׁאֲלָה אֲבִיגַיִל.

"מָה, מָה?" הִתְנַעֵר יוּדִי.

"לָמָּה אַתָּה מִסְתַּכֵּל עַל הַצַּלַּחַת שֶׁלְּךָ כָּכָה?"

"אֲנִי לֹא" הִפְנָה יוּדִי אֶת מַבָּטוֹ בִּמְהִירוּת, אֲבָל כַּעֲבֹר רֶגַע הֵצִיץ שׁוּב. דִּידִי נָגַס בְּקוֹרְנְפְלֵקְס וּמִיָּד הֶעֱוָה אֶת פָּנָיו וּבָלַע בְּקֹשִׁי.

"אַתָּה כֵּן מִסְתַּכֵּל", הִכְרִיזָה אֲבִיגַיִל, "מָה כְּבָר כָּל כָּךְ מְעַנְיֵן בַּצַּלַּחַת?"

"אַתְּ בֶּאֱמֶת לֹא רוֹאָה?" שָׁאַל יוּדִי לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן.

"רוֹאָה מָה?" הִתְפַּלְּאָה אֲבִיגַיִל. יוּדִי נִרְגַּע, דִּידִי צָדַק, הוּא בְּהֶחְלֵט הָפַךְ לְבִלְתִּי נִרְאֶה לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים.

"פָּשׁוּט נוֹרָא הָאֹכֶל הַזֶּה", לָחַשׁ דִּידִי עַל אָזְנוֹ, "אֵיךְ אַתָּה אוֹכֵל אֶת זֶה בִּכְלָל"?

אִמָּא נִכְנְסָה עִם דָּוִידִי בְּיָדֶיהָ, מוּכָנָה לִיצִיאָה. "אֲנִי חַיֶּבֶת לָצֵאת, אַחֶרֶת אֲאַחֵר, אֲבִיגַיִל, מְתוּקָה, תִּלְבְּשִׁי אֶת הַתִּיק שֶׁלְּךָ, אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים. הָאֹכֶל מְאֻרְגָּן לְךָ בַּתִּיק", הִיא פָּנְתָה לְיוֹדִי, "יֵשׁ לְךָ עוֹד רֶבַע שָׁעָה בְּדִיּוּק! אַתָּה יָכוֹל לְסַיֵּם אֶת הָאֹכֶל וּמִיָּד לְהִזְדָּרֵז וְלָצֵאת. כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּאַחֵר." יוּדִי הֵצִיץ בְּתֵיקוֹ, הוּקַל לוֹ כְּשֶׁרָאָה סֶנְדְוִיץ' מוֹכֵר, פֵּרוֹת חֲתוּכִים וּבַקְבּוּק שְׁתִיָּה קַר בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹהֵב.

"אָז מָה אַתָּה אוֹהֵב לֶאֱכֹל?" שָׁאַל יוּדִי אֶת דִּידִי בָּרֶגַע שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לְבַדָּם.

" חַסָּה", קָרָא דִּידִי בְּהִתְלַהֲבוּת. "קוֹלְרַבִּי, סֶלֶק, שׁוֹמַר, מְלָפְפוֹן, עַגְבָנִיָּה, גַּמְבָּה וְכַמּוּבָן סֵלֵרִי, הַיֶרֶק הָאָהוּב עָלַי בְּיוֹתֵר, אֲהָה… וְגַם פֶּטְרוֹזִילְיָה לְקִנּוּחַ."

יוּדִי פַּעַר אֶת עֵינָיו בְּתַדְהֵמָה, "אַתָּה בָּטוּחַ שֶׁזֶּה מָה שֶׁאַתָּה אוֹהֵב לֶאֱכֹל?"

"בְּוַדַּאי", הִנְהֵן דִּידִי בְּהִתְלַהֲבוּת, "הֲכִי טָעִים שֶׁיֵּשׁ! לָמָּה? אַתָּה לֹא אוֹהֵב?"

"אֲנִי אֲפִלּוּ לֹא בָּטוּחַ שֶׁאֲנִי מַכִּיר אֶת כָּל הַיְּרָקוֹת שֶׁאָמַרְתָּ", הֵשִׁיב יוּדִי, "בְּכָל מִקְרֶה, אֲנִי לֹא אוֹהֵב יְרָקוֹת בִּכְלָל." עַכְשָׁו הָיָה דִּידִי הָמוּם, אֲבָל לֹא נוֹתַר לָהֶם זְמַן לְהַמְשִׁיךְ לְשׂוֹחֵחַ עַל כָּךְ. יוּדִי שָׁלַף מֵהַמְּקָרֵר מְלָפְפוֹן וְחָתַךְ מִמֶּנּוּ פְּרוּסָה דַּקָּה, הוּא הוֹשִׁיט אוֹתָהּ לְדִידִי שֶׁהִתְמַקֵּם בְּנַחַת עַל כְּתֵפוֹ מַמָּשׁ לְיַד הַצַּוָּארוֹן.

"תֵּלֵךְ לְאַט" בִּקֵּשׁ דִּידִי," אֲנִי יָכוֹל לְהַחֲזִיק בְּצַוָּארוֹן רַק בְּיָד אַחַת בְּשָׁעָה כְּשֶׁאֲנִי אוֹכֵל".

יוּדִי חֲשָׁשׁ מֵהָעֻבְדָּה שֶׁדִּידִי יִתְלַוֶּה אֵלָיו לְחֵיְדֶּר. קֹדֶם כֹּל, הוּא חָשַׁשׁ שֶׁהוּא עָלוּל לְהַחְלִיק מִכְּתֵפוֹ בִּזְמַן הַהַפְסָקָה וְחָלִילָה לְהֵרָמֵס תַּחַת רַגְלֵיהֶם שֶׁל עֶשְׂרוֹת רַגְלַיִם מִתְרוֹצְצוֹת. חוּץ מִזֶּה, לַמְרוֹת שֶׁדִּידִי יָכוֹל לַהֲפֹךְ לְבִלְתִּי נִרְאֶה, אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ וּכְפִי שֶׁהוּא כְּבָר לָמַד מִזְּמַן הַשְּׁהוּת הַקָּצָר שֶׁלּוֹ עִם דִּידִי שֶׁהַיֶּלֶד הַקְּטַנְטַן אוֹהֵב לְפַטְפֵּט. מָה יִהְיֶה אִם יִשְׁמְעוּ אוֹתוֹ?

דִּידִי לְעֻמָּתוֹ, הָיָה רָגוּעַ לְגַמְרֵי וְעַלִּיז בִּמְיֻחָד. "אֲנִי אוֹהֵב לִלְמֹד", הוּא הִכְרִיז הַיְשֵׁר לְתוֹךְ אָזְנוֹ, "יֵשׁ לִי זִכָּרוֹן צִלּוּמִי, אֲנִי פָּשׁוּט מֻכְשָׁר בִּמְיֻחָד".

"גַּם עָנָיו בִּמְיֻחָד", מִלְמֵל יוּדִי.

"אוֹ לֹא!" הִתְנַגֵּד דִּידִי, "אֲנִי לֹא עָנָיו בִּכְלָל לְצַעֲרִי, לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי מַמָּשׁ מִשְׁתַּדֵּל. לֹא שֶׁאֲנִי גַּאַוְתָן, אֲנִי פָּשׁוּט אוֹמֵר אֶת הָאֱמֶת, אֲנִי תָּמִיד זוֹכֵר הַכֹּל. אַתָּה תִּרְאֶה עַד כַּמָּה אֲנִי יַעֲזֹר לְךָ לְתַרְגֵּל לְמִבְחָנִים. אֲבָל בְּמִבְחָן עַצְמוֹ, חָס וְחָלִילָה, אֲנִי אַף פַּעַם לֹא מְגַלֶּה, אֲנִי תָּמִיד דּוֹאֵג שֶׁיָּכִינוּ לִי שַׂקִּית מְלֵאָה בְּסֵלֵרִי וּבִזְמַן הַמִּבְחָן אֲנִי נִשְׁאָר בַּתִּיק וְאוֹכֵל לַהֲנָאָתִי, כְּדֵי לֹא לְגַלּוֹת בְּטָעוּת."

יוּדִי רָצָה לְהַגִּיד לוֹ שֶׁהוּא יֶלֶד חָרוּץ וְהוּא לֹא צָרִיךְ עֶזְרָה, אֲבָל אָז הוּא נִזְכַּר שֶׁאַבָּא טָס הַיּוֹם לְאַרְגֶּנְטִינָה. מֵעַכְשָׁו הוּא לֹא יָכוֹל לִלְמֹד אִתּוֹ בְּשַׁבָּתוֹת, אָז אוּלַי הוּא כֵּן יִצְטָרֵךְ עֶזְרָה. הוּא נֶאֱנַח אֲנָחָה עֲמֻקָּה.

הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עָבַר בְּשָׁלוֹם. דִּידִי צָדַק, הוּא אָכֵן אָהַב לִלְמֹד, הוּא יָשַׁב עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל יוּדִי וְהִקְשִׁיב מְרֻתָּק לָרַב. יוּדִי הֻפְתַּע לִרְאוֹת אוֹתוֹ, יוֹשֵׁב כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן בְּלִי לְדַבֵּר.

"אֲנִי אוֹהֵב אֶת הָרַב שֶׁלְּךָ", הִכְרִיז דִּידִי בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה, "אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ לְךָ הַרְבֵּה יְלָדִים מְאוֹד נֶחְמָדִים בַּכִּתָּה, רַק שֶׁאֲנִי לֹא מֵבִין מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב בַּצַּד וְלֹא מְדַבֵּר עִם אַף אֶחָד."

"דִּבַּרְתִּי אִתְּךָ", הִתְחַמֵּק יוּדִי.

"אֲבָל אַף אֶחָד מֵהַיְּלָדִים לֹא נִגַּשׁ אֵלֶיךָ", טָעַן דִּידִי, "זֶה אוֹמֵר שֶׁאֵין לְךָ בְּעֶצֶם שׁוּם חָבֵר".

"אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לִי חֲבֵרִים", הִתְפָּרֵץ יוּדִי, "אֲנִי לֹא צָרִיךְ שֶׁאַתָּה תָּבוֹא וְתֹאמַר לִי אֶת זֶה".

"אֲבָל לָמָּה?" הִתְעַקֵּשׁ דִּידִי, "הֲרֵי אַתָּה יֶלֶד כָּל כָּךְ נֶחְמָד, וּבַנֶּחְמָד, אֲנִי מִתְכַּוֵּן, מַמָּשׁ נֶחְמָד! כְּלוֹמַר, נֶחְמָד בִּמְיֻחָד!" יוּדִי לֹא עָנָה, אֲבָל תְּחוּשָׁה נְעִימָה הִתְפַּשְּׁטָה בּוֹ. דִּידִי חוֹשֵׁב שֶׁהוּא נֶחְמָד בִּמְיֻחָד, זֹאת הָיְתָה הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁקִּבֵּל מַחְמָאָה מְחַבֵּר.

"אוּלַי אַתָּה פָּשׁוּט לֹא מְנַסֶּה?" דִּבֵּר שׁוּב דִּידִי, "אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאִלּוּ נִסִּיתָ, הָיוּ לְךָ חֲבֵרִים רַבִּים. לְדַעְתִּי, אַתָּה פָּשׁוּט חַיָּב לְנַסּוֹת."