דִּידִי וְיוּדִי פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְאֶחָד

"אֲנִי לֹא מַאֲמִין, מָה כָּתוּב כָּאן," לָחַשׁ דִּידִי, וְעֵינָיו הַקְּטַנּוֹת נִפְתְּחוּ לִרְוָחָה.

"דִּידִי!" קָרָא יוּדִי וְקָפַץ מֵהַמִּטָּה, "סְגֹר אֶת זֶה מִיָּד!"

אֲבָל דִּידִי כְּבָר לֹא זָז. הוּא עָמַד עַל הַדַּף הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַיּוֹמָן, קָטָן כְּמוֹ אֶצְבַּע, וּפִיו פָּתוּחַ. עַל הַדַּף הָיָה כָּתוּב בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲקֻמּוֹת, בְּטוּשׁ כָּחֹל:

"הַיּוֹמָן שֶׁל שִׁימִי. פְּרָטִי!!! מִי שֶׁקּוֹרֵא אוֹתוֹ בְּלִי רְשׁוּת, שֶׁיֵּדַע שֶׁגַּם לְשִׁימִי יֵשׁ לֵב."

דִּידִי הִתְיַשֵּׁב לְאַט עַל קְצֵה הַדַּף. "יוּדִי," הוּא אָמַר בְּקוֹל חַלָּשׁ, "הוּא כָּתַב שֶׁגַּם לוֹ יֵשׁ לֵב."

"נוּ, בָּרוּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב," אָמַר יוּדִי, "לְכָל אֶחָד יֵשׁ לֵב. גַּם לְמִי שֶׁקּוֹרֵא לִי מַלְשָׁן."

"כֵּן, אֲבָל," דִּידִי גֵּרֵד בָּרֹאשׁ מִתַּחַת לַכּוֹבַע שֶׁלּוֹ, "אֲנִי תָּמִיד חָשַׁבְתִּי שֶׁשִּׁימִי הוּא כְּמוֹ… כְּמוֹ מֶלֶךְ כָּזֶה. מֶלֶךְ לֹא צָרִיךְ לִכְתֹּב שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב. רַק מִי שֶׁמְּפַחֵד שֶׁלֹּא יַאֲמִינוּ לוֹ כּוֹתֵב דָּבָר כָּזֶה."

יוּדִי שָׁתַק. הוּא לֹא חָשַׁב עַל זֶה כָּכָה אַף פַּעַם.

"וְעַכְשָׁו," הִמְשִׁיךְ דִּידִי וּפָנָיו הֶאְדִּימוּ כְּמוֹ עַגְבָנִיָּה קְטַנָּה, "אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי אֵיךְ זֶה. כְּשֶׁקָּרָאתִי אֶת הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה, הִרְגַּשְׁתִּי כְּאִלּוּ נִכְנַסְתִּי לַחֶדֶר שֶׁל מִישֶׁהוּ בְּלִי לִדְפֹּק. וַאֲפִלּוּ בְּלִי נַעֲלַיִם, כִּי לִי אֵין נַעֲלַיִם."

"בְּדִיּוּק אֶת זֶה נִסִּיתִי לְהַגִּיד לְךָ," אָמַר יוּדִי בַּעֲדִינוּת. "אַבָּא שֶׁלִּי אָמַר פַּעַם שֶׁרַבֵּנוּ גֵּרְשֹׁם עָשָׂה תַּקָּנָה שֶׁאָסוּר לִקְרֹא מִכְתָּב שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר בְּלִי רְשׁוּת. כְּבָר לִפְנֵי אֶלֶף שָׁנָה הֵבִינוּ שֶׁזֶּה כּוֹאֵב."

"אֶלֶף שָׁנָה?" נִדְהַם דִּידִי, "וַאֲנִי, הַגָּאוֹן הַגָּדוֹל, לֹא יָדַעְתִּי?"

"גַּם גְּאוֹנִים לֹא יוֹדְעִים הַכֹּל," חִיֵּךְ יוּדִי.

דִּידִי קָם, הָלַךְ בִּצְעָדִים גְּדוֹלִים לִקְצֵה הַדַּף, תָּפַס אֶת הַכְּרִיכָה בִּשְׁתֵּי יָדָיו הַקְּטַנּוֹת וּמָשַׁךְ. הַכְּרִיכָה הָיְתָה כְּבֵדָה, וְהוּא נָפַל אָחוֹרָה עַל הַכָּרִית, אֲבָל הַיּוֹמָן נִסְגַּר בִּטְרִיקָה.

"זֶהוּ," הוּא אָמַר בִּנְשִׁימָה כְּבֵדָה, "לֹא קָרָאתִי עוֹד מִלָּה. רַק אֶת הַדַּף הָרִאשׁוֹן. אֲנִי מַבְטִיחַ."

"אֲנִי מַאֲמִין לְךָ," אָמַר יוּדִי.

"אֲבָל זֶה לֹא מַסְפִּיק," אָמַר דִּידִי וּפִתְאוֹם נִרְאָה עָצוּב מְאוֹד. "אֲנִי גַּם בָּעַטְתִּי אֶת הַיּוֹמָן מֵהַחַלּוֹן. בִּגְלָלִי הוּא נָפַל בַּשִּׂיחִים, וּבִגְלָלִי נִשְׂרֶטֶת. וַאֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לַעֲזֹר, אֲבָל בְּעֶצֶם… בְּעֶצֶם הָיִיתִי סַקְרָן. סַקְרָן זֶה לֹא עֶזְרָה."

יוּדִי הִסְתַּכֵּל עַל הַשְּׂרִיטוֹת הָאֲדֻמּוֹת בַּזְּרוֹעַ שֶׁלּוֹ. "הַשְּׂרִיטוֹת יַעַבְרוּ," הוּא אָמַר. "הַשְּׁאֵלָה מָה עוֹשִׂים עַכְשָׁו."

"עַכְשָׁו," אָמַר דִּידִי, וְהָאָזְנַיִם שֶׁלּוֹ הִזְדַּקְּפוּ, "עַכְשָׁו אֲנִי חוֹשֵׁב כְּמוֹ גָּאוֹן אֲמִתִּי. גָּאוֹן שֶׁעוֹשֶׂה טוֹב, לֹא גָּאוֹן שֶׁמֵּצִיץ."

הוּא הִתְחִיל לְהִסְתּוֹבֵב עַל הַשְּׂמִיכָה הָלוֹךְ וָשׁוֹב, הַיָּדַיִם מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב, כְּמוֹ רַב שֶׁמְּחַפֵּשׂ תֵּרוּץ לִגְמָרָא קָשֶׁה. "שָׁלָב רִאשׁוֹן," הוּא הִכְרִיז, "מַחְזִירִים אֶת הַיּוֹמָן. נָקִי, שָׁלֵם, בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד יָדַע מָה קָרָה בָּאֶמְצַע."

"אֲבָל אֵיךְ?" שָׁאַל יוּדִי, "שִׁימִי יָשָׁן אֵצֶל בֶּן הַדּוֹד שֶׁלּוֹ. הוּא חוֹזֵר רַק מָחָר בַּצָּהֳרַיִם."

"אָז נַחְזִיר לְאִמָּא שֶׁלּוֹ," אָמַר דִּידִי. "הִיא אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ. הִיא קוֹרֵאת לְךָ 'גִּבּוֹר הַבִּנְיָן'."

יוּדִי הִסֵּס. "וּמָה אֲנִי אַגִּיד לָהּ? שֶׁהֶחָבֵר הַבִּלְתִּי נִרְאֶה שֶׁלִּי בָּעַט אֶת הַיּוֹמָן מֵהַחַלּוֹן?"

"אַתָּה תַּגִּיד אֶת הָאֱמֶת," אָמַר דִּידִי, "רַק אֶת הַחֵלֶק שֶׁמֻּתָּר. מָצָאתָ אוֹתוֹ בַּשִּׂיחִים בֶּחָצֵר, וְזֶה נָכוֹן. וְלֹא קָרָאתָ בּוֹ, וְזֶה גַּם נָכוֹן. אַתָּה בֶּאֱמֶת לֹא קָרָאתָ אֲפִלּוּ מִלָּה. רַק אֲנִי, וַאֲנִי…" הוּא נֶאֱנַח, "אֲנִי אֲבַקֵּשׁ סְלִיחָה בַּדֶּרֶךְ שֶׁלִּי."

יוּדִי נִגֵּב אֶת הַיּוֹמָן בַּעֲדִינוּת עִם הַשַּׁרְווּל. הָיָה עָלָיו קוֹץ קָטָן אֶחָד, וְהוּא הוֹצִיא אוֹתוֹ בִּזְהִירוּת. דִּידִי טִפֵּס לַכִּיס הַחֻלְצָה שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ תָּמִיד, וּשְׁנֵיהֶם עָלוּ בַּמַּדְרֵגוֹת.

אִמָּא שֶׁל שִׁימִי פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת עִם מַגֶּבֶת מִטְבָּח בַּיָּד. "יוּדִי! גִּבּוֹר הַבִּנְיָן! מָה שְׁלוֹמְךָ, חָמוּד?"

"שָׁלוֹם," אָמַר יוּדִי, וּלְחַיָּיו הֶאְדִּימוּ. "מָצָאתִי אֶת זֶה בַּשִּׂיחִים בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית. נִרְאֶה לִי שֶׁזֶּה שֶׁל שִׁימִי. לֹא קָרָאתִי בּוֹ."

אִמָּא שֶׁל שִׁימִי לָקְחָה אֶת הַיּוֹמָן וּפָנֶיהָ הִשְׁתַּנּוּ. "אוֹי, אֵיזֶה מַזָּל," הִיא אָמְרָה בַּהֲקָלָה, "שִׁימִי חִפֵּשׂ אוֹתוֹ כָּל הָעֶרֶב לִפְנֵי שֶׁנָּסַע. הוּא הִתְקַשֵּׁר שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים לִשְׁאֹל אִם מָצָאנוּ. הוּא הָיָה כָּל כָּךְ לָחוּץ, כִּמְעַט בָּכָה בַּטֵּלֵפוֹן." הִיא הִסְתַּכְּלָה עַל הַזְּרוֹעַ שֶׁל יוּדִי. "וְאַתָּה נִשְׂרַטְתְּ בִּשְׁבִיל זֶה? יוּדִי, אַתָּה יֶלֶד זָהָב."

יוּדִי לֹא יָדַע מָה לַעֲנוֹת. בְּכִיס הַחֻלְצָה דִּידִי הִתְכַּוֵּץ עוֹד יוֹתֵר.

כְּשֶׁיָּרְדוּ בַּחֲזָרָה, דִּידִי הָיָה שָׁקֵט בְּאֹפֶן מוּזָר. "יוּדִי," הוּא אָמַר לְבַסּוֹף, "שָׁמַעְתָּ? שִׁימִי כִּמְעַט בָּכָה. בִּגְלָלִי."

"אֲבָל עַכְשָׁו הוּא יְקַבֵּל אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה," אָמַר יוּדִי, "וּבִזְכוּתְךָ הֶחֱזַרְנוּ אוֹתוֹ שָׁלֵם."

"זֶה עֲדַיִן לֹא מַסְפִּיק," אָמַר דִּידִי. "יֵשׁ לִי עוֹד שָׁלָב שֵׁנִי."

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, כְּשֶׁכָּל הַבַּיִת יָשַׁן, דִּידִי יָשַׁב בְּתוֹךְ הַגֶּרֶב שֶׁלּוֹ עִם פִּסַּת נְיָר קְטַנָּה וַחֲתִיכַת עִפָּרוֹן שֶׁגְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ פִּי שְׁנַיִם. הוּא כָּתַב לְאַט, מִתְנַשֵּׁף, אוֹת אַחֲרֵי אוֹת. בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁיּוֹדִי הִתְעוֹרֵר, הוּא מָצָא עַל הַכָּרִית פֶּתֶק זָעִיר:

"לְשִׁימִי. מִישֶׁהוּ קָרָא אֶת הַדַּף הָרִאשׁוֹן בַּיּוֹמָן שֶׁלְּךָ בְּלִי רְשׁוּת, וּמְאוֹד מִצְטַעֵר. הוּא לֹא קָרָא יוֹתֵר. וְשֶׁתֵּדַע, הוּא מַאֲמִין לְךָ שֶׁיֵּשׁ לְךָ לֵב. הוּא גַּם חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה לֵב טוֹב."

"דִּידִי," אָמַר יוּדִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת, "אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֲנִי אֶתֵּן לוֹ אֶת זֶה?"

"לֹא אַתָּה," אָמַר דִּידִי, "אַתָּה לֹא קָרָאתָ, אָז אַתָּה לֹא צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה. אֲנִי אֶמְסֹר אוֹתוֹ בְּעַצְמִי." וְהוּא חִיֵּךְ אֶת הַחִיּוּךְ הֲכִי עַרְמוּמִי שֶׁלּוֹ.

בַּכִּתָּה, לִפְנֵי שֶׁהָרַב קָאוּפְמַן נִכְנַס, יוּדִי הִרְגִּישׁ תְּזוּזָה קְטַנָּה בַּכִּיס. הוּא הִסְפִּיק לִרְאוֹת רַק כּוֹבַע זָעִיר שֶׁקּוֹפֵץ אֶל הָרִצְפָּה וְנֶעֱלַם בֵּין הָרַגְלַיִם שֶׁל הַשֻּׁלְחָנוֹת.

יוּדִי לֹא יָדַע מָה דִּידִי עָשָׂה, עַד הַהַפְסָקָה שֶׁל עֶשֶׂר. בַּחֲצַר הַתַּלְמוּד תּוֹרָה שִׁימִי נִגַּשׁ אֵלָיו יְשִׁירוֹת. בְּלִי יוּדְל'ה, בְּלִי יִצְחָק מֵאִיר. לְבַד. בְּיָדוֹ הוּא הֶחְזִיק פֶּתֶק קָטָן, מַמָּשׁ קָטָן, כָּזֶה שֶׁנִּרְאָה כְּאִלּוּ אֶצְבַּע כָּתְבָה אוֹתוֹ.

"יוּדִי," אָמַר שִׁימִי בְּקוֹל שָׁקֵט שֶׁיּוֹדִי לֹא שָׁמַע מִמֶּנּוּ אַף פַּעַם, "אֲנִי צָרִיךְ לְדַבֵּר אִתָּךְ."