כָּל הַיְּלָדוֹת יָשְׁבוּ וְאָכְלוּ אֶת אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם שֶׁהַגַּנֶּנֶת חֲנִי חִלְּקָה. דִּינִי לֹא רָצְתָה לֶאֱכֹל, הִיא לֹא אוֹהֶבֶת אֹכֶל שֶׁל צַהֲרוֹן.
"רוֹצֶה פַּסְטָה?" שָׁאֲלָה אוֹתָהּ אֶסְתִּי הֲסַיַּעַת.
"לֹא", הִיא מָשְׁכָה בִּכְתֵפָהּ.
"בְּכָל זֹאת אֲנִי אֲנִי שָׂמָה לְךָ קְצָת", אָמְרָה אֶסְתִּי וְהֶעֱרִימָה פַּסְטָה עַל הַצַּלַּחַת. דִּינִי הִשְׁתַּדְּלָה לֹא לִבְכּוֹת, הִיא לֹא רָצְתָה לֶאֱכֹל אֶת הַפַּסְטָה בִּכְלָל, הִיא הִבִּיטָה בְּצַלַּחַת עֲצוּבָה וְלֹא אָכְלָה.
"חֲבָל מְאוֹד!" אָמְרָה הַגַּנֶּנֶת חֲנִי, "אַתְּ תִּהְיִי רְעֵבָה וְלֹא תּוּכְלִי לְהֵנוֹת מֵהַחוּג שֶׁלָּנוּ אַחֲרֵי הָאֲרוּחָה". בַּחוּג הֵַכִינוּ הַיְלָדוֹת יְצִירָה מִגֶּבֶס. הַגַּנֶּנֶת חֲנִי הֶרְאֲתָה לְכֻלָּן כֵּיצַד לַחֲרֹט עַל מִשֶּׁטַח הַגֶּבֶס.
"בִּכְלָל לֹא יָצָא לְךָ יָפֶה", אָמְרָה שִׁירָה לְדִינִי "מַמָּשׁ עֲקוּם".
"דַּי, תַּפְסִיקִי, אַתְּ מַעֲלִיבָה אוֹתָהּ", אָמְרָה כֵּבִי, "גַּם דִּינִי לֹא שְׂמֵחָה שֶׁיָּצָא לָהּ עֲקוּם".
דַּוְקָא דִּינִי אַהֲבָה אֶת הַיְּצִירָה שֶׁלָּהּ, הִיא בִּכְלָל לֹא שָׂמָה לֵב שֶׁמִּשֶּׁטַח הַגֶּבֶס עֲקוּם. עַד עַכְשָׁיו.
"רוֹצָה שֶׁאֲנִי אֶעֱזֹר לָךְ?" הִתְנַדְּבָה רוֹנִית.
"כָּל אַחַת עוֹשָׂה לְבַד", אָמְרָה חֲנִי הַגַּנֶּנֶת, "שֶׁל דִּינִי יָצָא יָפֶה מְאוֹד, הִיא בִּכְלָל לֹא צְרִיכָה עֶזְרָה".
"אֲבָל יָצָא לָהּ מַמָּשׁ עֲקוּם", אָמְרָה רוֹנִית, "אִם הָיִיתִי מְתַקֶּנֶת לָהּ זֶה הָיָה יוֹצֵא יָפֶה". כָּל הַחֲבָרוֹת חָשְׁבוּ שֶׁהַיְּצִירָה שֶׁלָּהּ עֲקֻמָּהּ. דִּינִי נֶעֶלְבָה, דְּמָעוֹת עָלוּ בְּעֵינֶיהָ.
"בִּגְלָלֵךְ הִיא בּוֹכָה", אָמְרָה כֵבִי לְשִׁירָה, "לָמָּה הֶעֱלַבְתְּ אוֹתָהּ? עַכְשָׁיו הִיא תִּבְכֶּה כָּל הַזְּמַן".
"אֲנִי לֹא אַשְׁמָה שֶׁהִיא בּוֹכָה מִכָּל דָּבָר" עָנְתָה שִׁירָה.
כֻּלָּן יָצְאוּ לֶחָצֵר, אֲבָל דִּינִי לֹא רָצְתָה, הִיא יָשְׁבָה עַל הַסַּפְסָל בְּתוֹךְ הַגַּן וּבָכְתָה בְּשֶׁקֶט.
"לָמָּה אַתְּ בּוֹכָה חֲמוּדָה?" הִתְיַשְּׁבָה הַגַּנֶּנֶת חֲנִי לְיָדָה. דִּינִי לֹא עָנְתָה, רַק הִמְשִׁיכָה לִבְכּוֹת. "אֲנִי לֹא נְבִיאָה", אָמְרָה הַגַּנֶּנֶת. "אִם לֹא תַּגִּידִי לָמָּה אַתְּ בּוֹכָה, אֲנִי לֹא אוּכַל לַעֲזֹר לְךָ". דִּינִי הַמְּשִׁיכָה לִבְכּוֹת בְּשֶׁקֶט. "אֲנִי יוֹצֵאת לַחָצֵר חֲמוּדָה", אָמְרָה חֲנִי בְּסַבְלָנוּת. "אַתְּ יְכוֹלָה לָשֶׁבֶת כָּאן אִם אַתְּ רוֹצָה, אוֹֹ לָצֵאת אֵלֵינוּ לֶחָצֵר, אֲנִי וְאֶסְתִּי נִבְדֹּק מָה קוֹרֶה אִתָּךְ מִדֵּי פַּעַם". דִּינִי הִנְהֱנָה בְּרֹאשָׁהּ. הִיא הִפְסִיקָה לִבְכּוֹת, אֲבָל לֹא רָצְתָה לָצֵאת לַחָצֵר, הִיא יָשְׁבָה בַּסַּפְסָל וְחִכְּתָה לְאִמָּא.
"לָמָּה אַתְּ עֲצוּבָה?" שָׁאֲלָה אִמָּא כְּשֶׁעָלוּ בַּמַּעֲלִית.
"אֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת אֶת הַגַּן הַזֶּה", שִׁרְבְּבָה דִּינִי אֶת שְׂפָתֶיהָ, "אֲנִי לֹא רוֹצָה לָלֶכֶת מָחָר לַגַּן".
"אַתְּ לֹא אוֹהֶבֶת אֶת הַגַּנֶּנֶת חֲנִי?" נִסְּתָה אִמָּא לְהָבִין".
"אֲנִי כֵּן".
"וְאֶת אֶסְתִּי הֲסַיַּעַת?"
"אֲנִי כֵּן".
"יֹפִי", שִׂמְחָה אִמָּא. "אֲנִי גַּם רוֹאֶה שֶׁיֵּשׁ לָךְ מָלֵא חֲבָרוֹת בְּגַן, כָּל פַּעַם שֶׁאֲנִי לוֹקַחַת אוֹתָךְ הַבַּיְתָה כֻּלָּן צוֹעֲקוֹת לְךָ שָׁלוֹם דֶּרֶךְ הַגָּדֵר שֶׁל הֶחָצֵר, כְּדַאי לָךְ לָלֶכֶת לַגַּן מָחָר".
"גַּם אִם כֻּלָּן רָצוֹת לְהַגִּיד לִי שָׁלוֹם דֶּרֶךְ הַגָּדֵר, זֶה בִּכְלָל לֹא סִימָן שֶׁיֵּשׁ לִי חֲבֵרוֹת. זֶה רַק בִּגְלַל שֶׁנֶּחְמָד לַעֲמֹד וְלִצְעֹק דֶּרֶךְ הַגָּדֵר בְּלִי שֶׁהַגַּנֶּנֶת חֲנִי אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר". הִסְבִּירָה דִּינִי לְאִמָּא. "הַיּוֹם כֻּלָּן הֶעֱלִיבוּ אוֹתִי בַּגַּן, הֵן אָמְרוּ לִי שֶׁהַיְּצִירָה שֶׁלִּי עֲקֻמָּהּ, בִּכְלָל אֵין לִי חֲבֵרוֹת".
"לֹא יָפֶה מִצִּדָּן", אָמְרָה אִמָּא, "אֲבָל אוּלַי הֵן אָמְרוּ אֶת זֶה בְּלִי כַּוָּנָה וַאֲנִי בְּטוּחָה שֶׁיֵּשׁ בְּגַן יְלָדוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁלֹּא מַעֲלִיבוֹת, אַתְּ יְכוֹלָה לִהְיוֹת חֲבֵרָה שֶׁלָּהֶן.
"אֵין בִּכְלָל יְלָדוֹת כָּאֵלֶּה", הִתְעַקְּשָׁה דִּינִי.
"בִּכְלָל יֵשׁ!" דִּגְדְּגָה אוֹתָהּ אִמָּא, "יֵשׁ וְיֵשׁ".
דִּינִי הִתְפַּתְּלָה וְצִחְקְקָה.
"סוֹף סוֹף אַתְּ מְחַיֶּכֶת", שָׂמְחָה אִמָּא.
"מָה אָכַלְתְּ בְּגַן מְתוּקָה?"
"כְּלוּם."
"אָז בּוֹאִי תֹּאכְלִי אִתִּי עַכְשָׁיו", הִצִּיעָה אִמָּא. דִּינִי אָכְלָה אֶת הַשְּׁנִיצֶל וְהָאֹרֶז שֶׁל אִמָּא, זֶה הָיָה טָעִים. הִיא הֶחְלִיקָה מֵהַכִּסֵּא שֶׁלָּהּ וְהָלְכָה לַשֻּׁלְחָן שֶׁלָּהּ בַּחֶדֶר, לַעֲשׂוֹת יְצִירָה. בַּבַּיִת הִיא יְכוֹלָה לְהָכִין יְצִירוֹת אֵיךְ שֶׁהִיא רוֹצָה וְאַף יַלְדָּה לֹא מַעֲלִיבָה אוֹתָהּ. דִּינִי צִיְּרָה יַעַר גָּדוֹל, מָלֵא עֵצִים שְׁחֹרִים. בְּאֶמְצַע הַיַּעַר צִיְּרָה דִּינִי קֻפְסָא כְּתֻמָּהּ. הִיא לָקְחָה צֶבַע פַּנְדָּה כַּתֹּם וְצָבְעָה חָזָק חָזָק מֵעַל הָעֵצִים.
"זֶה מַקְסִים!" אִמָּא עָמְדָה בְּפֶתַח הַדֶּלֶת, "כָּל כָּךְ יָפֶה אַתְּ מְצַיֶּרֶת, מָה זֶה הָרִבּוּעַ הַזֶּה?"
"זֶה קֻפְסָא", הִסְבִּירָה דִּינִי, "הִיא נִמְצֵאת בְּאֶמְצַע הַיַּעַר וְאֶפְשָׁר לְהִיכָּנֵס אֵלֶיהָ".
"אֵיזֶה רַעֲיוֹן!" הִתְלַהֲבָה אִמָּא, "מָה דַּעֲתֵךְ? אוּלַי נָכִין קֻפְסָא כָּזֹאת אֲמִתִּית?"
"מָה?" פָּעֲרָה דִּינִי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת.
"בּוֹאִי תִּרְאִי", צָחֲקָה אִמָּא.
בַּמִּרְפֶּסֶת נִצְבָה קֻפְסַת קַרְטוֹן גְּדוֹלָה.
