יוֹם אֶחָד חִכִּיתִי בְּקֹצֶר רוּחַ שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׁקַע, הִשְׁתַּעֲמַמְתִּי כָּל-כָּךְ וְרָצִיתִי כְּבָר לָרֶדֶת וְלִרְאוֹת דְּבָרִים מְעַנְיְנִים, לֹא הִתְאַפַּקְתִּי וְהֵצַצְתִּי לְמַטָּה. הָיִיתִי הָמוּם! הַכֹּל הָיָה לָבָן. כָּל הָרְחוֹבוֹת, כָּל הַבִּנְיָנִים, כָּל הַמְּכוֹנִיּוֹת, הַכֹּל הָיָה נִרְאֶה כְּמוֹ שָׁטִיחַ עֲנָקִי לָבָן כַּשֶּׁלֶג. רֶגַע, בְּעֶצֶם זֶה הָיָה שֶׁלֶג. הָיִיתִי חַיָּב לִרְאוֹת אוֹתוֹ מִקָּרוֹב. רִחַפְתִּי לְמַטָּה וְהִבַּטְתִּי עַל הַשֶּׁלֶג מְרֻתָּק. עַכְשָׁו, שֶׁהָיִיתִי קָרוֹב רָאִיתִי שֶׁבְּתוֹךְ מִשֶּׁטַח הַשֶּׁלֶג הָעֲנָקִי מִסְתּוֹבְבִים יְלָדִים חֲמוּדִים שֶׁשִּׁחֲקוּ בַּשֶּׁלֶג.
רָאִיתִי יַלְדָּה חֲמוּדָה עִם מְעִיל וָרֹד, בּוֹנָה עִם אָח שֶׁלָּהּ כַּדּוּר מִשֶּׁלֶג, מְעַנְיֵן מָה הֵם בּוֹנִים.
הִמְשַׁכְתִּי לְהִסְתּוֹבֵב וּלְהִסְתַּכֵּל עַל הַיְּלָדִים הַמִּשְׂחָקִים. הָיוּ יְלָדִים שֶׁבָּנוּ בֻּבּוֹת שֶׁלֶג עִם אַף מִגֶּזֶר, עֵינַיִם מִכַּפְתּוֹרִים וְכוֹבַע מַצְחִיק עַל הָרֹאשׁ. הָיוּ יְלָדִים שֶׁבָּנוּ בַּיִת עָגֹל מִשֶּׁלֶג, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁקּוֹרְאִים לָזֶה אִיגְלוּ. זֶה הָיָה כָּל-כָּךְ יָפֶה וּמְעַנְיֵן.
פִּתְאוֹם רָאִיתִי יַלְדָּה קְטַנָּה מִסְתּוֹבֶבֶת לְבַדָּהּ בַּשֶּׁלֶג. רֶגַע, זֹאת הַיַּלְדָּה הַחֲמוּדָה עִם הַמְּעִיל הַוָּרֹד שֶׁשִּׁחֲקָה עִם אָח שֶׁלָּהּ קֹדֶם. הֵצַצְתִּי לַצְּדָדִים בְּבֶהָלָה, לִרְאוֹת אִם מִישֶׁהוּ שׁוֹמֵר עַל הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה.
"רָחֵלִי", שָׁמַעְתִּי יֶלֶד קוֹרֵא מֵאָחוֹר. נֶאֱנַחְתִּי בַּהֲקָלָה, הִיא לֹא הָלְכָה לְאִבּוּד, זֶה מָה שֶׁחָשׁוּב. "רָחֵלִי", קָרָא שׁוּב הַיֶּלֶד מֵאָחוֹר, "לְאָן אַתְּ הוֹלֶכֶת? בּוֹאִי לְכָאן, נַמְשִׁיךְ לְשַׂחֵק בַּשֶּׁלֶג.
"אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אֶת מִימִי, הַבֻּבָּה שֶׁלִּי". קָרְאָה רָחֵלִי בְּקוֹל בּוֹכִים, הִיא הָלְכָה לְאִבּוּד.
"מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת?" נִבְהַל הַיֶּלֶד, "לָמָּה הוֹרַדְתְּ אֶת הַבֻּבָּה מִימִי לְמַטָּה? עַכְשָׁו, אֵיךְ נִמְצָא אוֹתָהּ בַּשֶּׁלֶג הַזֶּה?"
"הוֹרַדְתִּי אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁתִּרְאֶה אֶת הַשֶּׁלֶג", הִסְבִּירָה רָחֵלִי בְּקוֹל מָתוֹק, "בְּבַקָּשָׁה מֵאִיר, תִּמְצָא אֶת הַבֻּבָּה שֶׁלִּי".
"אוּלַי נַחֲזֹר לְיַד הַבִּנְיָן שֶׁלָּנוּ וְנִשְׁאַל אֶת יוֹסִי, אוּלַי הוּא יוֹדֵעַ אֵיפֹה הַבֻּבָּה מִימִי", הִצִּיעַ מֵאִיר, "אוּלַי הוּא הִנִּיחַ אוֹתָהּ בְּאֵיזֶה מָקוֹם".
"בְּסֵדֶר", הִסְכִּימָה מִימִי, "נֵלֵךְ לִשְׁאֹל אֶת יוֹסִי", הִיא נָתְנָה יָד לְמֵאִיר וְהֵם הָלְכוּ לְכִוּוּן הַבִּנְיָן.
עָקַבְתִּי אַחֲרֵיהֶם, הֵם הִתְקָרְבוּ לַיֶּלֶד שֶׁיָּשַׁב עַל מִזְחֶלֶת יְרֻקָּה וְהֶחֱלִיק עָלֶיהָ בַּשֶּׁלֶג. נִרְאֶה שֶׁהוּא נֶהֱנֶה מְאוֹד לְהַחְלִיק בַּשֶּׁלֶג.
"יוֹסִי", קָרָא מֵאִיר.
"הֵי, הֵנָּה אַתֶּם", אָמַר יוֹסִי, "לֹא הֵבַנְתִּי לְאָן נֶעְלַמְתָּם, חָשַׁבְתִּי שֶׁעֲלִיָּתָם הַבַּיְתָה". "לֹא עָלֵינוּ הַבַּיְתָה", עָנָה מֵאִיר, "רָחֵלִי אִבְּדָה אֶת הַבֻּבָּה מִימִי שֶׁלָּהּ, אַתָּה יוֹדֵעַ אוּלַי אֵיפֹה הִיא?"
"לֹא, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ", אָמַר יוֹסִי, וְיָצָא מֵהַמִּזְחֶלֶת שֶׁלּוֹ. רָחֵלִי הִתְחִילָה לִבְכּוֹת, רִחַמְתִּי עָלֶיהָ, הִיא הָיְתָה כָּל-כָּךְ עֲצוּבָה שֶׁהַבֻּבָּה שֶׁלָּהּ הָלְכָה לְאִבּוּד, גַּם מֵאִיר וְיוֹסִי רִחֲמוּ עָלֶיהָ.
"אַל תִּבְכִּי", הִרְגִּיעַ אוֹתָהּ יוֹסִי, "אֲנִי אֲחַפֵּשׂ לְךָ אֶת הַבֻּבָּה".
"בֶּאֱמֶת?" מָחֲתָה רָחֵלִי אֶת הַדְּמָעוֹת.
"כֵּן", אָמַר יוֹסִי, "אֲנִי אֲחַפֵּשׂ מִסָּבִיב לַבִּנְיָן, אֵיפֹה שֶׁשִּׂחַקְנוּ קֹדֶם עִם הַמִּזְחֶלֶת שֶׁלִּי, אוּלַי הִיא נָפְלָה בַּדֶּרֶךְ".
"תּוֹדָה יוֹסִי", שָׂמְחָה רָחֵלִי.
"כְּדַאי שֶׁתַּעֲלוּ הַבַּיְתָה", אָמַר יוֹסִי בְּקוֹל אַחְרָאִי, "כְּבָר שִׂחַקְנוּ הַרְבֵּה זְמַן, בֶּטַח הַיָּדַיִם שֶׁלָּכֶם קָרוֹת".
"כֵּן", אָמְרָה רָחֵלִי, "קַר לִי מְאוֹד, כִּי הַכְּפָפוֹת שֶׁלִּי נִרְטְבוּ".
"לְךָ לֹא יִהְיֶה קַר?" שָׁאַל מֵאִיר אֶת יוֹסִי בִּדְאָגָה.
"לֹא", חִיֵּךְ יוֹסִי, "שִׂחַקְתִּי בַּמִּזְחֶלֶת שֶׁלִּי וְלֹא נָגַעְתִּי בַּשֶּׁלֶג בִּכְלָל, אָז הַכְּפָפוֹת שֶׁלִּי לֹא נִרְטְבוּ".
"אֵיזֶה אַחִים טוֹבִים" צִיַּנְתִּי לְעַצְמִי בְּהִתְפַּעֲלוּת, "כָּל-כָּךְ דּוֹאֲגִים אֶחָד לַשֵּׁנִי".
מֵאִיר וְרָחֵלִי נֶעֶלְמוּ בְּתוֹךְ הַבִּנְיָן וְיוֹסִי יָצָא לְחַפֵּשׂ אֶת הַבֻּבָּה. חִפַּשְׂתִּי גַּם אֲנִי אֶת הַבֻּבָּה וְלֹא רָאִיתִי אוֹתָהּ, רַק שֶׁלֶג לָבָן.
הַיְּלָדִים מִסָּבִיב כְּבָר הֵחֵלּוּ לַעֲלוֹת לַבָּתִּים. בֶּאֱמֶת הָיָה קַר מְאוֹד. רַק לִי לֹא הָיָה קַר, כִּי כּוֹכָבִים רְגִילִים לַקֹּר, בַּשָּׁמַיִם לְמַעְלָה תָּמִיד קַר.
פִּתְאוֹם לֹא רָאִיתִי אֶת יוֹסִי, הוּא פָּשׁוּט נֶעֱלַם. אֵיפֹה הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת? דָּאַגְתִּי, לְאָן הוּא הָלַךְ? הִסְתּוֹבַבְתִּי וְחִפַּשְׂתִּי אוֹתוֹ. פִּתְאוֹם רָאִיתִי אוֹתוֹ, גּוֹרֵר אֶת הַמִּזְחֶלֶת הַיְּרֻקָּה שֶׁלּוֹ, בְּתוֹךְ הַמִּזְחֶלֶת הָיְתָה מֻנַּחַת בֻּבָּה לְבוּשָׁה מְעִיל וָרֹד וְכוֹבַע לָבָן.
סיפור מתוק
חבל שלא היה שלג השנה 🙁
סיפור יפה