סִפּוּר אֶחָד לִפְנֵי הַשֵּׁנָה הַקְדָּמָה

שָׁלוֹם יְלָדִים אֲנִי כּוֹכָבִי
נָכוֹן שֶׁיֵּשׁ תָּמִיד כּוֹכָב קָטָן שֶׁאַתֶּם רוֹאִים, מֵצִיץ לָכֶם דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן?
אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהַבְטִיחַ לָכֶם, אֲבָל אֲנִי דֵּי בָּטוּחַ שֶׁזֶּה אֲנִי.
כּוֹכָבִי הַכּוֹכָב!
אָז נַתְחִיל בַּשֵּׁם שֶׁלִּי:
לָמָּה קוֹרְאִים לִי כּוֹכָבִי? כִּי זֶה הַשֵּׁם שֶׁלִּי: "כּוֹכָבִי!" לְדַעְתִּי זֶה שֵׁם יָפֶה מְאוֹד.
וְלָמָּה הַכּוֹכָב? טוֹב, לָזֶה יֵשׁ שְׁתֵּי סִבּוֹת:
גַּם בִּגְלַל שֶׁאֲנִי כּוֹכָב
וְגַם בִּגְלַל שֶׁכֻּלָּם מִסְתַּכְּלִים עָלַי, מָה שֶׁהוֹפֵךְ אוֹתִי לַכּוֹכָב שֶׁבַּחֲבוּרָה.
זֶה דֵּי בָּרוּר לֹא?
סִפַּרְתִּי לָכֶם כְּבָר שֶׁאֲנִי סַקְרָן?
עֲדַיִן לֹא? וּבְכֵן, אֲנִי סַקְרָן, סַקְרָן מְאוֹד!
אֲנִי תָּמִיד מִתְעַנְיֵן בִּדְבָרִים לָכֵן אֲנִי אוֹהֵב לְהָצִיץ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת לַחֲדָרִים שֶׁלָּכֶם.
מְעַנְיֵן נָכוֹן? חַכּוּ, זֹאת רַק הַהַקְדָּמָה.
כְּשֶׁהָעֶרֶב יוֹרֵד וַאֲנִי מַתְחִיל לְנַצְנֵץ, הַיְּלָדִים בַּבָּתִּים מִתְאַרְגְּנִים לְשֵׁנָה.
אָז קוֹרִים דְּבָרִים מְעַנְיְנִים. כָּל כָּךְ מְעַנְיְנִים שֶׁאֲנִי לֹא מִתְאַפֵּק, אֲנִי גּוֹלֵשׁ לִי לְמַטָּה וּמִתְקָרֵב בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט לְחַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים וּמִסְתַּכֵּל.
כְּשֶׁכֻּלָּם כְּבָר יְשֵׁנִים, אֲנִי עוֹלָה לַשָּׁמַיִם וְכוֹתֵב לִי מָה רָאִיתִי הַיּוֹם.
אֲבָל מְשַׁעֲמֵם לִי לִכְתֹּב סְתָם כָּךְ לְעַצְמִי, אָז חָשַׁבְתִּי לְסַפֵּר גַּם לָכֶם יְלָדִים, כָּל עֶרֶב, מָה רָאִיתִי הַיּוֹם.
מִי יוֹדֵעַ אוּלַי הָעֶרֶב תִּקְרְאוּ סִפּוּר שֶׁנִּכְתַּב עֲלֵיכֶם