מוישי לא הצליח להירדם. הוא שיער שמחר בבוקר יחזיר אותו ד"ר מייקל לכסא, אבל למרות שהמזרון היה נוח והשמיכה מחממת הוא היה לחוץ מידי. מה יקרה לג'וש בחוץ? מה יקרה אם ד"ר מייקל יתעורר ויבחין שג'וש נעדר? האם הוא יחשוד גם בג'וש עכשיו?
חוץ מזה, הציק לו משהו נוסף. למה ג'וש נחמד אליו כל כך פתאום? אולי הוא הפושע האמיתי? אולי הוא הלך למטוס כדי לטשטש ראיות או לבצע משימה אחרת שקשורה לפשע. אולי הוא זה שרצח את ביל?
האם הוא עומד לפוצץ את הבקתה עם כולם ומתכנן לטוס מכאן עם המטוס.
מניין לו שהוא באמת יהודי? הרי נרתע כל כך ששמע את המילה תפילין, רק אחר כך אמר שיודע מה זה, אם היה יהודי יותר הגיוני שהיה מכיר את המילה מיד. לפתע היה ברור למוישי שג'וש הוא הפושע.
אבל ד"ר מייקל אמר שכולם קיבלו זריקת הרדמה חוץ ממנו ודוד מנדל. אז אולי גם ד"ר חלק מחבורת הפושעים ושיקר לגבי זריקת ההרדמה של ג'וש? אבל ד"ר מייקל כאן, ישן, כמו כולם. וחוץ מזה איך יכול להיות שד"ר מייקל, ג'וני וסטיב הם הפושעים, הרי הם לא יכלו לדעת בוודאות איפה המטוס יתרסק. לא! ד"ר מייקל ושותפיו לא הפושעים, הם רק מנסים לעזור להם. רואים איך ד"ר מייקל מתוסכל ומבולבל, לא יודע בדיוק איך להתמודד עם העול הפתאומי שנפל עליו. אז מה לגבי זריקת ההרדמה של ג'וש? אולי הוא הזריק אחת לעצמו כדי למנוע חשד? הגיוני. אבל אם הוא ישן, מי רצח את ביל? אולי הוא הזריק לעצמו מעט מים או משהו לא מסוכן, רק שיראה כאילו קיבל זריקת הרדמה? כן. זה היה הגיוני מאוד.
מוישי נלחץ. אם ג'וש הוא הפושע. מה יעשה עכשיו? איך יתייחס אליו?
"כבדהו וחשדהו", שמע את קולו של אבא בתוך ראשו, זה מה שאבא היה אומר לו לעשות. דמעות הציפו את עיניו, הוא ניסה לא לחשוב על אבא עד עכשיו, לא על אמא, לא על דוידי, יוסי ואיציק ולא על העובדה שאולי לא יראה אותם שוב לעולם. הוא הכריח את עצמו להפסיק לבכות ולהתרכז. עוד רגע ג'וש יחזור, הוא חייב להתנהג כאילו הוא בוטח בו לגמרי ולא חושד בו בכלל. איך אמר לו ג'וש? כל עוד אני חשוד ברצח אז הפושע לא יפגע בי.
רחש קל נשמע, מוישי פתח מעט את עיניו ג'וש עמד לידו. מוישי לא ידע כמה זמן עבר, אולי חצי שעה? אולי שעה? פניו של ג'וש היו אדומות מקור ובגדיו רטובים. אם ד"ר מייקל יתעורר עכשיו זה יהיה ברור מאוד שג'וש היה לפני רגע בחוץ.
ג'וש ראה שהוא ער הוא הניח יד על מעילו ופתח אותו בזהירות. התפילין של מוישי היו מונחות בתוך המעיל. ג'וש חילץ אותם בזהירות, הניח אותם על השיש לידו, לאחר מכן פשט את מעילו, הכפפות שלו והמגפיים והניח אותם קרוב לכיריים. הוא היה שקט כל-כך שמוישי התקשה להאמין שלא עבר הכשרה צבאית בעבר. לאחר מכן פסע ג'וש בצעדים קלים, בשקט מוחלט, לצד המטבח, שם ניצבו התיקים האישיים של כולם. הוא פתח את תיקו האישי, לפני שהכניס את התפילין לתיק, הרים אותם לפיו ונשק אותם.
הוא נישק את התפילין. זה בלבל את מוישי לגמרי, מה עכשיו? לא יתכן שהוא לא יהודי אם הוא נישק את התפילין, זה מנהג יהודי. אז הוא יהודי, עדיין יכול להיות שהוא הפושע. יש פושעים יהודים.
"תודה", לחש מוישי ללא קול. ג'וש חייך אליו, חזר למקומו וכיוון אליו את האקדח.
"עדיין ער?" צץ ד"ר מייקל פתאום.
"בוודאי", ענה ג'וש.
"אני אחליף אותך", אמר ד"ר מייקל.
"בקושי ישנת", התנגד ג'וש.
"ישנתי מספיק". ד"ר מייקל היה נחרץ, "אבל אשמח אם תבדוק את הפצוע קודם, ותן לי חוות דעת מקצועית, אני חושש שמצבו חמור משחשבתי".
מוישי שמר על עיניו עצומות. הוא תהה מה יעשה ג'וש, הרי הוא לא באמת רופא, הוא שמע רחשים קלים ושוב לחישות.
"הוא עדיין נושם", אמר גו'ש בשקט, "אבל לחץ הדם שלו נמוך מאוד, יתכן והוא לא ישרוד את הלילה".
"זה מה שחשבתי", נאנח ד"ר מייקל.
"אני לא יודע מה לעשות", הוא התוודה לפני ג'וש, "אתה היחיד שאני סומך עליך, מעבר לזריקת ההרדמה שקיבלת, ראיתי את תגובתך לירי במטוס. היית המום, אני בוטח בך לחלוטין. לגבי האחרים, כולם חשודים בעיני".
ג'וש היה המום? ומה איתו? הרי הוא היה מופתע עד עצם נשמתו. חשב מוישי במרירות. איך ד"ר מייקל לא הבחין שגם הוא היה המום. למה רק בו הוא חשד?
"חשבתי שאתה חושד בטייס ובילד", אמר ג'וש.
"בטייס, כן". ענה ד"ר מייקל. "אבל אני חושש שאם ימות, לעולם לא נדע את האמת. אני לא בטוח לגבי הילד, אני חושד שהוא היה שותף לא באופן פעיל, אולי אפילו ישן עם כולם בהשפעת גז הצחוק ולא ידע על הרצח. אני לא בטוח. כל הראיות מצביעות עליו. די ברור לי שהוא זה שירה בביל. אך עשה את זה לא במודע, תחת השפעת תרופות.
"מושי הוא זה שירה בביל?", הזדעזע ג'וש, "למה אתה חושב ככה?"
מוישי חשב שהוא מתעלף עוד רגע. מה עכשיו?
"כף היד הימנית שלו", אמר ד"ר מייקל בקול קודר. "יש לו שם שטף דם גדול וטרי, זה יכול לקרות למי שלא רגיל לירות באקדח, בגלל ההדף. אני חושש שגם פריקת הכתף שלו קשורה לירי. פריקת הכתף הייתה אחורית, היד שלו הונפה אחורה באופן לא טבעי, זה מתאים יותר לתגובה לירי. אם זה היה קשור לנחיתת החירום של המטוס, לפי זווית הכסא עליו ישב, הפריקה הייתה צריכה להיות קדמית.
מוישי לא העז לזוז, הוא לא העז להזיז את אצבעותיו. חוץ ממגע החבלים הוא לא חש כאב באזור האצבעות. שטף דם לא אמור לכאוב?
"ראיתי את שטף הדם שיש לו ביד", אמר ג'וש, אבל כולנו מלאים חבורות. איך אתה יודע שזה לא קשור לחבלה מהנחיתה?
"אני מניח שאתה יכול להבחין בהבדל", אמר ד"ר מייקל, "אני יודע שאתה מנסה לגונן עליו, אבל אל תתן לזה לסמא את עיניך, משהו חשוד בו. לגבי יתר האנשים, אנחנו לא יודעים אם יש פושע נוסף שמעורב, לכן אני מעוניין להתייחס לכולם כאל חשודים. היחידים שאני סומך עליהם לחלוטין, זה סטיב, ג'וני ואתה".
אז עכשיו אני זה שיריתי בביל. חשב מוישי בתסכול. אני פושע וגם רוצח. האם זה נכון? האם יתכן שהוא עשה זאת תחת השפעת תרופות? הוא היה משוכנע שלא. משהו מוזר מתרחש כאן והוא יהיה חייב לגלות מה.
