מנדל ירד במנהרה בזהירות והציץ לתוכה, ליבו החסיר פעימה. מוישי וג'וש היו קשורים לכיסאות, לידם עמד רוברט ידיו למעלה ואקדחו על הרצפה. מולם, עם גבו אליו, עמד סטיב, אקדחו שלוף.
"כולם לעמוד ליד הקיר עכשיו!" הוא היה נשמע היסטרי.
אף אחד לא נע.
"עכשיו!" צעק סטיב וירה יריה באוויר, "מי שלא יתקדם לכיוון הקיר היריה הבאה תהיה לכיוון שלו. אני לא ארחם על אף אחד!" המשיך סטיב לצעוק. כולם התנערו והחלו לרוץ לכיוון הקיר, מלבד מוישי וג'וש שישבו על הכיסאות קשורים.
זאת הייתה שעת כושר, כל הצעקות והבלגן יעממו את הרעשים. מנדל החליק לתוך הבקתה מאחורי הכיריים, זחל במהירות לאורך המטבח עד למזרון שלו, והסיר את בגדיו הרטובים במהירות.
"מה קורה כאן?" הוא שמע את קולו של סטיב, הוא היה נשמע רגוע יותר, כנראה שכולם התרכזו עכשיו ליד הקיר והוא הרגיש שהוא שולט על המצב.
"למה קשרתם את הדייל והטייס?" שאל סטיב.
מוישי הביט ברוברט בתחינה.
"הוא…" החל ליאם.
"אני אחראי על זה", אמר ניק בקול עמוק. "הדייל הסתובב במטבח, חששתי שהוא עומד לברוח, החלטתי לקשור אותו. ג'וש התנגד אז קשרתי גם אותו. יש בעיה בזה? הרי הדייל הוא הפושע, עדיף שיהיה קשור לא?"
"אין בעיה", נאנח סטיב, "מה קרה לי? למה שכבתי על הרצפה?"
"נפלת", קרא ליאם, "הדייל שפך שמן על הרצפה כדי שתחליק".
"מה אתה אומר?" קפץ סטיב.
"זה לא נכון!" מחה מוישי.
"השמן נשפך בטעות", נחלץ ניק שוב, לעזרת מוישי, "הדייל לא אשם".
"הוא כן!" כעס ליאם.
"חוץ מזה, הטייס לא פצוע, הוא יצא מהבקתה קודם", אמר דילן, "והוא היה נראה בריא, ככה אבא שלי אמר".
"לא אמרתי את זה", מחה רוברט בבהלה.
כולם דיברו ביחד פתאום.
"שקט!" צעק סטיב. "על מה אתם מקשקשים?"
הוא פסע בצעדים רחבים לכיוון הפינה מאחורי הכיריים, שומר תוך כדי על האקדח שלו לכיוון שורת האנשים.
מנדל עצם את עיניו והשתדל לא לזוז. סטיב התקרב אליו, מנדל עצר את נשמתו. סטיב הושיט אצבע ונגע בלחייו, מנדל לא זז. סטיב נרתע והתרחק.
"הטייס כאן", אמר סטיב בכעס. "האדם הבא שישטה בי, אני יורה בו".
מנדל נאנח בהקלה.
מוישי וג'וש החליפו מבטים, מופתעים לטובה.
סטיב אסף את האקדח של רוברט מהרצפה. "אני אקשור את כולם עכשיו על כיסאות", הוא הכריז, "אני מצטער שאני חייב לעשות את זה, אבל בגלל שאני לבד כאן, אני לא רוצה לקחת סיכונים".
הוא לקח כיסא וחבל והעמיד אותו ליד הכיסא של ג'וש.
"דילן", הוא קרא, "בוא הנה".
"לא רוצה", אמר דילן בזעם, "הדייל…"
"שקט!" ירה סטיב באוויר בזעם, "אל תנסה את הסבלנות שלי, אני מבקש, אני לא רוצה להרוג אם אני לא מוכרח".
דילן הביט בפחד באקדח שעדיין רטט מההדף של היריה.
"תקשיב לו", לחש רוברט בתחינה, "הוא לא משחק משחקים, הוא יהרוג אותך".
"כן, בדיוק, תקשיב לאבא", הסכים סטיב, "ועכשיו שב".
הוא קשר את דילן, ליאם, דס, ג'ס ורוברט. את דני וניק הוא השאיר ליד הקיר חופשיים, כנראה סמך עליהם.
"מה עם הטייס?" העיז רוברט לשאול.
"הוא קר לגמרי, כנראה מת כבר כמה שעות", ענה סטיב באדישות.
מוישי פלט קריאת בהלה. סטיב הפחיד אותו, הוא דאג לדוד מנדל . האם הוא באמת נפטר.
"סליחה, הוא דוד שלך", אמר סטיב בחוסר נעימות, "אני מצטער. אבל זה היה ברור שהוא לא ישרוד".
דמעות ירדו על לחייו של מוישי, הוא היה מבועת. ליאם כמעט הלשין עליו, הוא קשור לכיסא ודוד מנדל איננו. הוא הרגיש מותש.
"תרגע", לחש ג'וש לתוך אוזנו, "מנדל בטח קפוא מהשלג בחוץ. ראיתי אותו מתגנב פנימה תוך כדי הבלגן כשסטיב התעורר. הוא חי ועוד איך חי, היה נראה כמו נער צעיר שהשתחל ככה לבקתה".
"בלי דיבורים", ציווה סטיב.
מוישי הביט בג'וש בתודה.
סטיב נראה דואג, הוא הביט בשעון שלו לעיתים קרובות. מידי פעם צעד לפתח המנהרה והציץ למעלה בתקווה.
"מה קורה?" חשב מוישי, "האם מייקל, ג'וני וטום החליטו לברוח בלי סטיב?
ומה קרה עם דוד מנדל? הוא הצליח לעכב אותם? זאת הסיבה שהם לא מגיעים?"
רעש של טפיפות רגליים נשמע מלמעלה, סטיב נאנח בהקלה.
"מה קורה?" חייך ד"ר מייקל, הוא היה נראה סמכותי ובטוח ושידר ביטחון לכולם. היה קשה מאוד להאמין שהוא הפושע. למוישי התחשק לשכוח מהעובדה הזאת. נראה שגם כולם מסביב שמחו מאוד לקראת ד"ר מייקל.
"למה כולם קשורים כאן?" התפלא ד"ר מייקל. "עשו לך בעיות?" הוא חייך לסטיב. מצב רוחו היה מצויין. עיניו נצצו. האם הוא שתוי? תהה מוישי.
"אל תשאל", נאנח סטיב.
"אני באמת לא אשאל", הסכים ד"ר מייקל, "כי אין לנו זמן. יש לי בשורה טובה לכולם", הוא חייך, "סיימנו עם הרכבת מפלסת השלג. נצא עכשיו, אני מקווה שמחר העזרה כבר תגיע. תתארגן מהר", הוא זרז את סטיב, "אנחנו יוצאים, חייבים להביא לכאן עזרה בהקדם".
"למה כל-כך מהר?" שאל ניק, "הטייס בכל מקרה מת כבר".
"הטייס מת?" נדהם ד"ר מייקל. "בגלל זה אתה בוכה ילד." הוא פנה אל מוישי באכפתיות.
הפנים של מוישי היו מלאות עדיין בעקבות דמעות, הוא לא יכל למחות אותן מפניו בשל ידיו הקשורות.
"אל תדאג", טפח ד"ר מייקל על כתפו, "אני אבדוק את דוד שלך קודם, אולי סטיב טעה".
"מה אתה מרחם כל-כך על הדייל הזה?" התעצבן ג'ס.
"זה באמת מוזר שאתה מגן עליו ודואג לו אחרי שאמרת לכולם שהוא הפושע". אמר דס בחשדנות.
"שלא לדבר על זה שהוא טיפל בראוטר לפני שעה בערך ודאג לפזר שמן כדי להפיל את סטיב על הרצפה". הוסיף דילן.
"וכל זה בלי העובדה שהוא הודיע לכולם שאתה הפושע האמיתי והונאת את כולנו". הכריז ליאם.
ד"ר מייקל הביט בכולם בתדהמה.
"על מה אתם מדברים?" הוא שאל לאט ונעץ מבטו במוישי הרועד.
"האם זה נכון???"
תודה רבה זה ממש מותח
חשבתי שכבר הפסקתם עם הסיפור הזה. איזה כיף שהמשכתם…ממש מותח
גם אני
מתחחחח!!!
תודה על הפרק
תודה על הפרק, תעלו עוד פרקים מהר! בבקשה
מעניין
האם אתה ממשיך את הסיפור?
מתי אתה ממשיך את הספר?