מסע פרק עשרים ואחת

ממש לפני שהתייאש הבחין מנדל בדגל קטן מתנפנף בקרבת מקום, הוא נאנח בהקלה. הוא פסע לכיוון הדגל והבחין בפתח המנהרה המובילה למוסך. בניגוד לכניסה המובילה לבקתה, פתח המוסך היה רחב מאוד, רחב מספיק שמפסלת שלג תוכל לעבור דרכו. קולות מהוסים נשמעו מתוך המוסך. 

איך אני אכנס בלי שיבחינו בי? חשב מנדל. לא היה לו הרבה זמן לחשוב על זה, הוא נצמד לקיר המנהרה והתקדם באיטיות בלי להשמיע רחש.

הקולות נשמעו ברורים יותר ככל שירד במורד המנהרה. 

"אני לא מאמין", הוא שמע את ד"ר מייקל אומר בסיפוק, "סיימנו. עכשיו אנחנו רק צריכים לאסוף את הסחורה ואת את סטיב".

"אני חושב שמגיעה לנו כוסית משקה חריף קטנה לפני שנצא", מנדל זיהה את קולו של ג'וני.

"אין לנו זמן לזה", סרב טום, "אנחנו צריכים לצאת בהקדם".

"שתי דקות לא ישנו הרבה", אמר ד"ר מייקל, "זה יחמם אותנו, וחוץ מזה אנחנו חייבים לחגוג את הרכבת מפלסת השלג בהצלחה".

"בסדר", נכנע טום. מנדל קיווה שהם ישתו את המשקה שלהם רחוק מהמפלסת, כך שתהיה לו אפשרות לחבל במנוע.

הקולות של השלושה הפכו למהוסים.

מנדל ירד עד המוסך והציץ בזהירות. המוסך היה ריק, הם כנראה נכנסו למטבח הקטן בקצה המוסך. הוא התגנב למוסך וחמק אל הרווח הצר בין מפלסת השלג הענקית, לקיר המוסך.

המפסלת היה ענקית. בניגוד למה שד"ר מייקל אמר. הם חיברו את החלק העליון של המפסלת. 

מה קרה לגזע העץ הצר שד"ר מייקל דיבר עליו? מובן שהם שיקרו גם על זה, עכשיו כשידע את האמת הוא לא היה אמור להיות מופתע.

מנדל ראה מנוע  של מזגן על גג המפסלת, שני מיכלי דלק ענקיים היו מחוברים אליו.

רעיון הבריק במוחו.

הדלק. הוא יכול להחביא את מיכלי הדלק ולרוקן את הדלק במנוע.

הרעיון של הברגים במנוע נראה לו טיפשי פתאום. ראשית, איך הוא אמור לפתוח את מכסה המנוע? ושנית, עדיף לשמור את המפלסת תקינה, הרי אם העזרה לא תגיע הם יצטרכו לצאת מכאן בעצמם. אם הוא יחבל במפלסת הוא עלול לגרום לכולם למות. 

"אבל איך הוא יעשה את זה?" לא היה לא זמן רב. הוא החליט לקחת את מיכלי הדלק הרזרבים תחילה ולהחביא אותם. כך, גם אם הם יצליחו להתרחק הם יתקעו בלי דלק ויהיה קל יותר לתפוס אותם. טום, ג'וני וד"ר מייקל היו עדיין במטבח.

מנדל חתך את החבל שחיבר את מיכלי הדלק למפסלת השלג. הוא חיפש סביבו מקום להחביא את המיכליות. לאורך הקיר היו תלויים עמודות עם מדפים, חפצים רבים הקשורים לתיקון מכוניות היו מונחים על המדפים. 

הוא חיפש מקום שיוכל להסתיר את המיכליות, בתחתית אחת העמודות הוא מצא. בקבוקי סבון וחומרי ניקיון לרצפה היו מונחים שם. הם לא היו צפופים, היה מקום על המדף למיכליות הדלק. הוא הוציא במהירות את הבקבוקים והכניס את המיכליות במקומם, לאחר מכן סידר את בקבוקי הסבון והניקוי באופן שיסתירו את מיכליות הדלק. המחבוא היה טוב. אם לא יביטו בעין חדה הם לא יבחינו שהדלק שם, אלא אם כן יערכו חיפוש רציני בכל המוסך, זה כנראה יקרה אם יבחינו שהדלק נעלם. מנדל לא יכל לחשוב על זה עכשיו, זמנו היה קצר, המטרה היתה לעכב אותם וזה הרעיון היחיד שהיה בר ביצוע, הוא יעשה את ההשתדלות שלו היתר תלוי באלוקים.

עכשיו הוא היה צריך לרוקן את הדלק ממיכל הדלק במפלסת. אם ישאיר קצת דלק והם לא יבחינו שמיכלי הדלק הרזרבים נעלמו, זה יכול לעבוד.

הוא חיפש בקדחנות מיכל ריק ומשאבת דלק במדפים העמוסים, הוא שיער שבמוסך יהיה ניתן למצוא את שני הפריטים הללו. 

הקולות מהמטבח עדיון היו מהוסים. טום ג'וני וד"ר מייקל כנראה איבדו את תחושת הזמן.

אחרי חיפוש קצר הוא מצא מה שחיפש, צינור דק מחובר למשאבה ידנית, מיכל ריק לידה. הוא נשף בהקלה.

הוא פתח את מיכל הדלק, השחיל את הצינור והחל שואב את הדלק. הוא שאב את הדלק והעביר אותו למיכלית הריקה. העבודה היתה איטית מידי בשבילו, הוא היה מתוח, עוד רגע יצאו השלוש מהמטבח והוא כאן שואב טיפה אחר טיפה. לאט לאט המיכל התמלא, הוא הפסיק לשאוב את הדלק כשלושת רבעי מיכל היו מלאים, הוא קיווה שנשאר מספיק דלק במפסלת בשביל שיצליחו להתניע ולהתרחק מהמוסך. הוא רצה להחביא את מיכלי הדלק בצורה טובה יותר אחרי שיצאו. הוא הטמין את מיכל הדלק והמשאבה ליד שני מיכלי הדלק הרזרבים וכיסה גם אותם בבקבוקי סבון. עכשיו היה עליו למצוא מקום מחבוא לעצמו. הוא לא ראה מקום כזה. אולי כדאי שיצא מהמוסך וינסה להתחבא למעלה? זה היה רעיון גרוע, לא היה איפה להתחבא במגרש השלג הריק. הוא יכול לשכב על הקרקע ולכסות את עצמו בשלג, אבל אז יקפא מקור.

"זה היה טוב", הוא שמע את ד"ר מייקל אומר, "אני שמח על ההפסקה הקטנה שעשינו, היינו חייבים לאגור כח לפני הנסיעה שלנו". 

"אבל עכשיו עלינו למהר", זרז טום, מנדל שמע את הקולות שלהם מתקרבים. הוא לא ידע מה לעשות ואז בהחלטה של רגע הוא הסיר את התיק שלו והתגלגל מתחת למפלסת השלג. גלגלי המפלסת היו גבוהים מאוד, כך שהיה לו מספיק מקום לשכב שם. הוא שכב רועד מתחת לרכב הענק, הוא ראה את המפסלת האימתנית בקדמת הרכב. אם הוא יוסיף לשכב שם שהמנוע יתעורר לחיים ומפסלת השלג תיסע לאחור, הוא יהפך לקציצות. הוא היה בהיכון להתגלגל חזרה לצד קיר המוסך.

הוא רק צריך לחכות שיעלו על המפלסת, בתקווה שלא יבחינו במיכלי הדלק החסרים ובתיק שלו, שנשאר זרוק בין המפלסת לקיר עם המדפים.

"יש כאן ריח של דלק", אמר ג'וני בדאגה. ליבו של מנדל החסיר פעימה.

"זה בסדר", הרגיע טום, "מילאתי לפני כן את מיכל הדלק וחיזקתי את מיכלי הדלק הרזרבים, בואו נזדרז". מנדל שמע את הצעדים שלהם מעל ראשו, מטפסים על המפלסת הענקית, העשויה ברזל.

הם לא הבחינו בו, לא בתיק שלו, ולא במיכלי הדלק החסרים. הם היו כל-כך בטוחים בעצמם ובכך שהם לא חשודים, שלא טרחו בכלל לבדוק אם הכל בסדר. רעש איום נשמע מעליו, אוזניו כמעט התחרשו. זה היה המנוע של המפלסת. הוא הרגיש שיתוק בכל איבריו, היד שלו כאבה, רעש המנוע רעם באוזניו. הוא הכריח את עצמו להתגלגל במהירות מחוץ לשטח מתחת המפלסת שלג, הוא הצטנף ליד התיק שלו, מנסה להתרחק כמה שיותר מהגלגלים. המפלסת זזה לאחור בקול רעם. מנדל רעד, החלק של המפלסת עצמו היה רחב יותר מהרכב, הוא עבר סנטימטרים בודדים לידו. רעש המנוע הנוהם התרחק קצת, המפסלת טיפסה המעלה המנהרה. פנסי המפלסת האירו על מנדל. הוא ראה את פניו של טום. למזלו טום לא הביט קדימה, פניו היו מרוכזות במראות, על מנת לצאת מהמנהרה בבטחה למרות שנסע בהילוך אחורי. פנסי המפלסת נעלמו סוף סוף, הוא נשאר לבד במוסך.