מנדל פסע בשלג העמוק. התיק על גבו לא היה כבד, אבל השילוב של הבגדים הכבדים, יחד עם הכאב הכהה בצוואר שלו הכבידו עליו. היד שלו כאבה מהחתך של הכדור, אבל הוא ניסה לא לחשוב על זה.
המוסך היה במרחק של חצי קילומטר מהבקתה לדבריו של ג'וש. בגלישה במזחלת זה כנראה לקח כמה דקות, אבל בהליכה רגלית בשלג העמוק זה יכול לקחת לו חצי שעה. אלא אם כן הוא ימהר. הוא חייב למהר, אין לו חצי שעה.
ייתכן שכבר עכשיו סיימו ד"ר מייקל והעוזר הנאמן שלו טום להרכיב את המפסלת למנוע וג'וני סיים לחבר את גזע העץ. יתכן שהם על המזחלת לכיוון הבקתה עכשיו? הולכים לאסוף את סטיב ולברוח מכאן? הוא חייב לעצור בעדם. הם צריכים לתת את הדין על מה שעשו למטוס שלו, על המוות של ביל. הוא השתדל לא לחשוב על ביל, זה כאב יותר מידי. ביל לא היה יהודי, אבל אהב אותם מאוד והיה נוהג לתרום ביד רווחה למוסדות יהודים. הם עבדו שנים רבות ביחד והיו חברים טובים.
הוא חייב לעצור אותם ולברר מה קרה. מה היתה הסיבה לכל הסבל הזה.
הוא חשב על קריאת ההצלה שלו. הוא לא רצה לסכן את מוישי, לכן הורה לו לכבות את הראוטר מהר, מיד כשסיים לשלוח את ההודעות לעזרה. אבל בגלל שניתק את הקשר כל-כך מהר לא ראה שום תגובה. האם מישהו ראה את קריאת ההצלה? האם יתיחסו אליה ברצינות? סביר להניח שכן, הרי הם נעלמו! מטוס שנעלם סתם כך מעורר בהלה.
מה עם המשפחות שלהם. מה עם ברכה אישתו? איך היא שורדת את חוסר הוודאות. הוא ידע שהיא תהיה חזקה, למרות הדאגה הוא הכיר אותה. מה עם המשפחה של מוישי? הוא לא הכיר אותם היטב, אבל שמע עליהם רבות, הם בטח שחוקים מרוב דאגה.
הוא ניסה להתקדם במהירות רבה יותר. החזיק את החבל המתוח בידו הבריאה ומשך את רגלו בעקשנות מתוך השלג ושוב השקיע אותה בשלג העמוק. הוא התקדם פסיעה אחר פסיעה.
הוא הוסיף להתקדם, אבל ככל שהתקדם הוסיף האופק להיות שכבה מושלגת וכהה, החבל המתוח נראה כאילו לעולם לא יסתיים.
לפתע הוא מצא את עצמו בלי חבל ביד, הוא הגיע לעמוד האחרון בלי חבל, רק שלג סביבו.
איפה המוסך? האם הוא הלך למקום אחר? הוא ניסה להקשיב אבל הרוח נשבה בעוז והוא התקשה לשמוע משהו מלבד צליל הרעש של הרוח העזה.
הוא קפא מקור, גופו כאב. הוא לא ידע מה לעשות.
"אתה חושב שדוד מנדל מסתדר?" שאל מוישי בדאגה.
"איך אני יכול לדעת?" הרים ג'וש את ידיו בחוסר אונים, "כשהוא הלך למטוס חשבתי שהוא יהיה בסדר גמור ובכל זאת הוא חזר פצוע".
"הוא הצליח להיכנס למטוס לפנ שהתפוצץ בכלל?" שאל מוישי, "לא שאלנו אותו מה קרה בגלל כל הבלגן".
"הוא דיבר איתי על זה", אמר ג'וש, "הוא היה ממש ליד דלת המטוס כששמע את קולות האנשים והבין שהוא עומד להתפוצץ, הוא הצליח להיחלץ משם בנס".
"על מה כל הדיבורים?" הגיע סטיב לפינה שלהם חמור סבר, "הדייל הוא חשוד מרכזי שיגיד תודה שהוא לא קשור לכיסא".
"רק שאלתי אותו לגבי אוכל", אמר מוישי ושיווה לקולו טון תמים וחלש, "לא אכלתי בעשרים וארבע שעות האחרונות".
"לפי מה שאני זוכר, זאת אשמתך", אמר סטיב.
"הוא שאל אותי לגבי האוכל שיש לו בתיק", אמר ג'וש ברשמיות, "יש לו מנת אוכל מבושלת מהבית".
"הוא יכול לאכול אותה אם היא עדיין לא מקולקלת", אמר סטיב. "אבל שישאר במזרון שלו ולא יסתובב ופחות דיבורים".
מוישי פתח את קופסת האוכל שלו בחשש. סטיב צודק, יכול להיות מאוד שהאוכל מקולקל אחרי כל כך הרבה שעות. למזלו האוכל היה בסדר, אפילו טעים. אולי בגלל שהתיק היה צמוד לפינת הבקתה, רחוק מהאש.
סטיב הסתובב עצבני בבקתה. הוא הביט בשעון לעיתים קרובות. האם הוא חושש שהשאירו אותו מאחור? תהה מוישי.
לפתע נשמע רעש החלקה.
"השמן", קרא מוישי בבהלה, למזלו הוא אמר זאת בעברית. כך שאף אחד לא הבין.
ג'וש רץ לכיוון רעש החבטה, מוישי אחריו, סטיב שכב על הרצפה ליד הסולם פניו חיוורות ועיניו עצומות.
"סטיב, סטיב, מה איתך?" קרא ג'וש, הוא כרע מעל פניו של סטיב. "הוא נושם", הוא אמר, "אבל הוא חסר הכרה".
מוישי כרע ליד ג'וש.
"זה אשמתי", הוא אמר בלחץ, "לא ניקיתי את השמן שנשפך על הרצפה והוא החליק עליו, אתה חושב שהוא מת?"
"ששש", השתיק אותו ג'וש.
חפץ עגול נתקע בגבו של מוישי, הוא הסתובב בבהלה.
רוברט עמד מאחוריו וחיוך מרושע על פניו.
"עמוד על הרגליים דייל", הוא פקד. "גם אתה ג'וש". הוא התרחק, מכוון עליהם את הנשק. החבל שהיה על ידיו, וקשר אותו לכיסא היה זרוק על הרצפה ליד הכיסא. הנשק היה שייך לסטיב. רוברט כנראה הצליח לחתוך את החבל בהחבא וניצל את ההזדמנות שסטיב נפל כדי לקחת ממנו את הנשק.
"מה אתה רוצה מאיתנו?" קרא ג'וש, "לא עשינו כלום, תן לי לבדוק את סטיב".
"למה?" שאל רוברט וגיחך. שתוכל לטפל בו כמו שטיפלת בטייס? האמת שזה היה טיפול מסור מאוד. הוא היה נראה בסדר גמור לפני שעה כשיצא מהבקתה במיוחד בשביל בן אדם גוסס שפרפר למוות, בדיוק שהדייל שלנו התעסק עם הראוטר ופיזר כאן שמן על כל הרצפה.
"מילא הראוטר? אני מבין שרציתם לוודא שהוא הרוס כמו שצריך אבל למה השמן? זה מנהג יהודי כלשהו? לא משנה", הוא הניף את ידו. "תעמדו ליד הקיר".
הוא הוסיף לכוון עליהם את הנשק.
"ג'ס", הוא פקד, "שחרר את הבנים שלי.
אני במתחחחח!
תכתבו כל הזמן פרקים זה מעניין
בקיצור. כולם פושעים.
חחחחה
פרק יפה
סיפור יפה ומותח
תודה על הפרק 💗
ספר מתח מותח!!!
תודה על הספרים המעניינים
פרק מעניין. (: