מסע חלק שני

"זוכר את דוד מנדל יעקובוביץ, בן-דוד שני של אביך?" מוישי זכר בן דוד מבוגר שאינו שומר תורה ומצוות. "הוא גר כאן, ליד הקהילה", סיפר דוד יצחק. "הוא ואשתו ברכה. "שני ילדיהם בוגרים וגרים באנגליה, כך שבקושי יוצא להם להתראות עם ילדיהם והם די בודדים. לאחר המעבר חיזקנו את הקשרים איתם. מעניין שהם היו כבר בתהליך חזרה בתשובה דרך שליח חב"ד. כעת אנחנו מלווים אותם שלב אחר שלב בהתחזקות. הקשר ביננו נפלא, הפכנו למשפחה, הילדים רואים בהם סבא וסבתא לכל דבר. לצערי בשבועיים האחרונים הם לא היו בבית. מנדל הוא טייס ונוהג לצאת לטיסות פרטיות מידי פעם, דודה ברכה מתלווה אליו לעיתים, כך שיוצא להם לבלות לעיתים במקומות בעולם וכמובן לראות את ילדיהם.

הם חוזרים היום בערב ובשבת יהיו כאן איתך והילדים. במוצאי שבת תוכל לחזור עם דוד מנדל לאמסטרדם, הוא צריך לטוס לשם במסגרת עבודתו, דודה ברכה תישאר עם הילדים עד שאשלח אותם להורי.

"אמסטרדם"? שאל מוישי, מנסה לעכל את כל המידע ששמע. "כן". אישר דוד יצחק, "הזמנתי לך כרטיס משם לישראל. ביום ראשון בעזרת ה'  כבר תהיה בבית". הקלה מילאה את ליבו של מוישי. "זה נשמע כמו תוכנית טובה" הוא אמר בחיוך.

הוא יהיה בבית ביום ראשון! עכשיו רק נשאר שדודה ציבי תבריא.

מהרגע שדוד מנדל ודודה ברכה הגיעו, הגיעה השלווה אל הבית. דודה ברכה נכנסה מלאת מרץ, הילדים רצו אליה וחיבקו אותה. מוישי נושל מתפקידו ברגע אחד והוא קיבל את זה באהבה רבה. 

דוד מנדל פרק קופסאות של אוכל מהבגאז' של הרכב הענק שלו.

"קאם אן" הוא אמר למוישי בקול עליז, "עזור לי להכניס את האוכל". מוישי לא האמין שדוד מנדל הטיס מטוס במשך כמה שעות לפני שהגיע לכאן, הוא היה פעיל ומלא מרץ. נראה שהוא ודודה ברכה רוקנו את הסופר והעבירו את תכולתו לשולחן הסלון של דוד יצחק. קופסאות אוכל מבושל: קוגלים, דגים, שניצלים, עוף, פלפלים ממולאים. אפילו סיר מרק קנוי. מבחר נקניקים סוגי גבינה משובחים. חוץ מזה: יין, מיץ ענבים, חלות טריות, בקבוקי שתיה במבחר טעמים, עוגות, עוגיות, ממתקי שוקולד וסוגי וחטיפים.

זה היה שינוי מרענן, עד עכשיו אכלו הוא והילדים בעיקר לחם עם ממרחים, חביתות, סלט והרבה פיצה. 

דודה ברכה נטלה תחת חסותה את שלושת הקטנים וטיפלה בהם במיומנות. מוישי נדהם לראות כיצד היא מצליחה לתת להם לאכול בעשר דקות ארוחה שלמה, הוא היה נוהג להתרוצץ אחריהם ברחבי המטבח והסלון עם הכף, להתחנן לפניהם שיאכלו ולבסוף להחזיר את האוכל עטוף למקרר.

השבת הייתה פיצוי על השבוע המתיש שעבר על מוישי. הקטנים נרדמו בשלווה וברוגע תחת ניצוחה של דודה ברכה. לאחר מכן, נשארו שלושתם לשוחח סביב השולחן. הם התעניינו לשמוע על חייו בישיבה, מוישי חש את הערכה הרבה שלהם לעצם היותו בחור ישיבה שלומד תורה. זה היה מדהים לראות כיצד מנדל, טייס מצליח, מביט בו בקנאה בשעה שסיפר לו על הסוגייה בגמרא בה אוחזים כעת בישיבה. זה גרם למוישי להרגיש גאה אף יותר במעמדו כבן ישיבה ובתורה שהוא זוכה ללמוד.

במוצאי שבת התקשר דוד יצחק לבשר שבשבת חלה השתפרות במצבה של דודה ציבי, מוישי היה מאושר.

הטיסה לאמסטרדם נקבעה לשעה ארבע בלילה. "אין לך מקום מסודר בטיסה", הסביר לו דוד מנדל אחרי שהבדילו. "קרה נס שהדייל הודיע לי שהוא לא יכול להגיע, כך שאתה תמונה לתפקיד הדייל ובאופן כזה תוכל להצטרף לטיסה שלי במקומו".

"דייל?" הופתע מוישי. "אני לא יודע איך להיות דייל, אני מתבייש מהדיילים האחרים, אני לא חושב שזה מתאים לבחור ישיבה".

"הכול בסדר, אין עוד דיילים, אתה תהיה הדייל היחיד". הרגיע דוד מנדל. "זה מטוס קטן מאוד, עשרה מושבים סך הכל, מדובר על אנשי עסקים שלא אוהבים לטוס בטיסות המוניות. במקרה, בטיסה זאת, כל נוסעים הם גברים, כך שישר הצעתי לרב יצחק את האפשרות שתטוס איתי בתור דייל. זה לא אמור להיות קשה לדעתי. זאת טיסת לילה, למשך שבע שעות בערך. תצטרך להציע להם שתיה קרה מספר פעמים במהלך הטיסה ובבוקר להגיש להם ארוחת בוקר במנות ארוזות, שזה אומר רק לחלק אותן. להכין קפה ותה אתה יודע? יתכן שמישהו מהם יבקש ממך להכין לו במהלך הטיסה, שאל אותו כיצד הוא אוהב לשתות את זה והכן לו. לא משהו מורכב". 

"אני מצטער מוישי", אמר דוד יצחק שצץ פתאום דרך דלת הבית. הוא קלט עד כמה מטריד הנושא את מוישי. "זאת האפשרות שלך להגיע הביתה מוקדם יותר, הטיסות עמוסות בגלל ערב חג, בקושי הצלחתי להשיג כרטיס ליום רביעי. ולא מדובר על טיסה ישירה, אלא על שתי עצירות באנגליה ובצרפת. אם תעדיף את הטיסה הזו, נעדכן את דוד מנדל שידאג לדייל אחר".

"לא, זה בסדר," מיהר מוישי לומר. יום רביעי? זה מידי הרבה זמן, "אני אטוס עם דוד מנדל".

"אבא" קפצו הילדים על אביהם, "מה שלום אמא? אנחנו רוצים לראות אותה". "בקרוב בעז"ה" חייך דוד יצחק, "אמא מרגישה הרבה יותר טוב".

הבית היה מסודר, ריח טוב של ניקיון. "הכל נראה בשליטה". שמח דוד יצחק, "אני רק יכול לומר אלף פעמים תודה ולהבטיח להחזיר טובה כשתצטרכו", הוא הוסיף במבוכה. "אתה רק צריך לטפל באשתך ובעצמך", אמרה דודה ברכה בחמימות. "אבל עכשיו שהגעת, אנחנו מוכרחים לצלם תמונה עם מוישי היקר. בחור נפלא! כמה עזר לי בשבת עם הקטנים ובכל דבר שצריך". "והתפילות שלו", התענג דוד מנדל, "ושירי השבת שלו, זה היה נפלא!" מוישי הסמיק".

"בעזרת ה', שיצא לי לטוס לאזור ישראל, נקפוץ לביקור", הודיע לו דוד מנדל. "ההורים שלך חייבים לשמוע ממקור ראשון על היהלום היקר שהם מגדלים". מוישי רק עמד והסמיק והשתוקק שהאדמה תבלע אותו. "אז בואו נצטלם עכשיו", קלט דוד יצחק את מבוכתו. 

זה היה עסק שלם. מוישי לא האמין כמה עסק אפשר לעשות מתמונה אחת. דודה ברכה סידרה את המצלמה על המכתבה מולם כדי ללחוץ על כפתור הצילום האוטומטי. הם הצטלמו בערך עשר פעמים עד שהזוג המבוגר היה מרוצה מהתוצאה.

"זאת תמונה נפלאה", אמרה דודה ברכה בהתרגשות, "אני אניח את התמונה על פסנתר הכנף שלי". 

לפתע קלטו כולם שלא נשאר זמן רב עד לטיסה, דוד מנדל ודודה ברכה מיהרו לעזוב. הם סיכמו שדוד מנדל יאסוף את מוישי בשעה שתיים וחצי בלילה. דוד יצחק עזר למוישי לארוז. "את זה הכנו בשבילך", הכניסו לו בני הדודים הקטנים ציורים ילדותיים למזוודה. מוישי חייך והכניס אותם לכיס פנימי במזוודה, למזכרת. בשעה תשע וחצי היה מאורגן כבר.

"לך לישון", זרז אותו דוד יצחק, "אני מניח שלא תספיק לישון הרבה במהלך הטיסה לאמסטרדם".

מוישי צנח על המיטה, סך הכל ארבע שעות, הוא חייב לישון היטב.

"מוישי, מוישי", ניער אותו דוד יצחק בעדינות, הוא התיישב בבהלה.

"תירגע", חייך דוד יצחק, "השעה שתיים ועשרים, יש לך עשר דקות להתארגן". 

הרכב של דוד מנדל היה אגדה. ענק, מלא מושבים מרופדים שניתן לכונן אותם לאחור. מכשיר משקאות מים קרים וסודה. "אתה יכול לישון עוד קצת, עד שנגיע לשדה התעופה", הציע לו דוד מנדל. אבל מוישי חש ערני לגמרי. הוא היה המום לראות את דוד מנדל עירני ופעיל כתמיד, למרות שמדובר על אמצע הלילה.

"איך אתה מצליח לטוס שעות ארוכות, בסמיכות רבה כל כך"? הוא התעניין.

"אני אוהב את זה", הסביר דוד מנדל. "בדרך כלל אני לא טס יותר מפעמיים בשבוע. הלוך חזור בדרך כלל, אלא אם אנחנו מתכננים חופשה על הדרך ואז דודה ברכה מצטרפת אלי".