מסע פרק שמונה עשרה

כולם נרדמו. כל האנשים ליד הקמין ששכבו על המזרונים. רוברט, ליאם ודילן ישנו בכיסאות שלהם. אפילו סטיב התיישב על כסא מולם ונמנם. 

מוישי, דוד מנדל, וג'וש היו היחידים שנשארו ערים. מוישי תהה איך ג'וש מחזיק מעמד כל-כך הרבה זמן, בלי שינה מספקת. הוא ודוד מנדל ישנו עד מאוחר, אבל ג'וש ישן בקושי שלוש שעות במהלך הלילה.

"הם ישנים", לחש ג'וש לדוד מנדל. "אני אבדוק את הפצע שלך, לראות שהוא לא מדמם". דוד מנדל התיישב, ג'וש בדק את הפצע. "זה נקי", הוא אמר בשביעות רצון, "קרה לך נס שהכדור רק שרט אותך".

"אני אצטרך לברך "הגומל" כמה פעמים אחרי שנצא מהמקום הזה", חייך דוד מנדל.

"הגומל?" קימט ג'וש את מצחו.

"זה ברכה שמברכים אחרי שנמצאים במקום סכנה, או במצב מסכן חיים", הסביר מוישי לג'וש, "אומרים לאלוקים תודה ששמר עליך".

"אני שמח שאתם אופטימיים", עקץ ג'וש, "אני מקווה מאוד שנצליח לצאת מכאן בחיים". הוא סיים לחבוש את התחבושת, לפתע קריאה חנוקה פרצה מפיו.

"מה קרה?" נבהלו מוישי ודוד מנדל.

"הזריקה", לחש ג'וש בבעתה. "מנדל, הזריקו לך חומר הרדמה, אני רואה את החור הקטן שיצר המזרק. אבל לא הזריקו לך היכן שהזריקו לכולם אלא מאחורי הכתף".

"אתה בטוח?" נדהם דוד מנדל, הבעת הבנה התפשטה בפניו. "הם לא רצו שנראה את זה",  הוא אמר המום. "זה אומר שמישהו ניסה להפליל אותי". 

לפתע דוד מנדל וג'וש הביטו במוישי בבת אחת.

"מה קרה?" נבהל מוישי והביט לאחור. אף אחד לא היה שם. 

"אף אחד לא שם, אל תדאג", אמר ג'וש בהתרגשות. "אבל אני חייב לבדוק את הכתף שלך, אם מישהו ניסה להפליל את מנדל הוא בטח ניסה להפליל גם אותך, הרי גם אתה ישנת במהלך ההתרסקות".

מוישי היה המום. "זה לא הגיוני", הוא לחש בבעתה, "למה שזה יקרה? למה שיפלילו אותי? אף אחד לא מכיר אותי בכלל". 

"תן לי לבדוק", התעקש ג'וש, "הוא הסתכל על הכתף של מוישי".

"הנה זה!" הוא קרה בניצחון, "ממש כאן מאחור".

"אז קיבלנו את זריקת ההרדמה", אמר מוישי בהתרגשות, "עכשיו נוכל להוכיח שאנחנו לא חשודים".

"להוכיח למי?" שאל דוד מנדל במרירות.

"לד"ר מייקל כמובן", אמר מוישי בחוסר הבנה.

"אתה לא מבין", אמר דוד מנדל. "ד"ר מייקל ידע שקיבלנו זריקות הרדמה. הוא בדק אותנו, הוא החזיר את הכתף שפרקת למקום. אין ספק שהוא לא פספס את הסימן של הזריקה, גם אם היה מאחור, הוא העלים את העובדה הזאת מאיתנו".

"אבל למה?" התפלא מוישי, "הוא רצה להגן עלינו מהפושע האמיתי?"

"הוא רצה להגן על עצמו", אמר ג'וש בתסכול, "איך פספסנו את זה?"

"פספסנו מה?" נלחץ מוישי, "על מה אתם מדברים?"

"ד"ר מייקל ידע שקיבלתם זריקה והסתיר את זה, מה שמוכיח שהוא הפושע האמיתי". אמר דוד מנדל בבעתה. כל חלקי הפזל מתחברים עכשיו. הוא זה שפוצץ את המטוס, וירה בי.

"לשלושתם חלק בזה", לחש ג'וש, "סטיב, ג'וני, וכנראה גם טום. הם בורחים. הם עומדים לעזוב מכאן עוד שעה ולהשאיר אותנו כאן למות".

"זה לא יכול להיות", מלמל מוישי, "ד"ר מייקל בן אדם טוב. הוא הציל אותנו".

"תפתח את העיניים", לחש דוד מנדל, "הוא לא הציל אותנו, הוא זה שאחראי על ההתרסקות. אין לי ספק שהוא המוח הגדול מאחורי העניין. טום שיתף איתו פעולה, הרדים את הנוסעים, הרג את ביל והנחית את המטוס ליד הבקתה. ואז ד"ר מייקל הגיע "לעזור" שיחק במשחק האיש הטוב שמציל את העולם".

"אבל למה?" תהה ג'וש, "מה היה במטוס? למה הוא הרג את ביל? למה הם היו צריכים לפוצץ את המטוס? למה הם בורחים? למה הם לא הורגים אותנו?"

"לא בטוח שהם לא יהרגו אותנו לפני שיעזבו", אמר דוד מנדל, "הם פוצצו את המטוס אני  מניח שלא חסר להם חומרי חבלה נוספים, הם יכולים להפציץ את הבקתה. יכול להיות שהם שומרים עלינו בחיים כדי לא להסתבך, במידה ומשלחת חירום לא מתוכננת תופיע פתאום. הם לא היו יכולים לתרץ את עצמם לו היו מגלים שהם הרגו את כל הניצולים".

"מה נעשה?" שאל מוישי בהסטריה, "אני לא רוצה למות".

"אנחנו נעצור אותם", אמר ג'וש.

"לעצור?" נדהם מוישי.

"כן". התלהב דוד מנדל, "זה רעיון טוב ג'וש, אנחנו נעכב אותם". 

"צריך לחבל במפלסת בלי שישימו לב", הסביר ג'וש, "ככה נרוויח עוד זמן להבין מה קורה. אני אלך למוסך". 

"אתה לא יכול לעזוב", אמר דוד מנדל, "סטיב יכול להתעורר כל רגע, הוא יראה שנעלמת, אני אלך".

"אבל הרגע נפצעת", אמר מוישי בדאגה, "אולי אני אלך?"

"תודה על הדאגה", חייך אליו דוד מנדל, "אבל המשימה הזאת היא לא אפשרית בשבילך, המוסך רחוק מכאן, בהליכה רגלית ללא המזחלקת. חוץ מזה, לא תצליח לחבל במנוע, בטח שלא בלי שיבחינו בכך".

"איך אתה תעשה את זה?" שאל ג'וש בדאגה.

"אנחנו נתכנן תוכנית מסודרת עכשיו", אתה ואני, הציע דוד מנדל. "נחשוב ביחד כיצד לעשות זאת, בינתיים מוישי אני זקוק לעזרתך".

"מה שצריך", אמר מוישי מיד.

"אני צריך שתחצה את החדר", אמר דוד מנדל, "תעלה למדף הגבוה השחור. רואה את הראוטר הלבן שנמצא עליו? אני צריך שתלחץ על הכפתור הלבן הקטן שמאחור".

"אבל הראוטר לא עובד", אמר מוישי בפליאה.

"או שהוא כן", הבין ג'וש, "מנדל אתה גאון".

"השערה שלי", חייך דוד מנדל, "הראוטר לא נחבל באמת, הם רק אמרו שהוא נחבל. תדליק את הראוטר, אני אחבר את הפלאלפון שלי אליו ואשלח הודעת חירום לכל מקום שאפשר. מיד אחר-כך ננתק את הראוטר, הם לא ידעו שקראנו לעזרה ודיווחנו על המיקום שלנו, זה יהיה היתרון שלנו".

"בינתיים אנחנו נצטרך לעכב אותם עד שהעזרה תגיע", אמר ג'וש. "קדימה מנדל, אנחנו צריכים לתכנן תוכנית".