מסע פרק שבע עשרה

"מהר, תכניס את השמיכה לכאן", לחש ג'וש בבהילות והצביע לחלל ריק מתחת לשיש, "נקווה שהוא לא יבחין בזה. מוישי הניח את השמיכה וחזר במהירות למזרון שלו, ג'וש נעמד עם הנשק.

"בוא נראה מה קורה איתו?" התקרב ד"ר מייקל לדוד מנדל. 

האם הוא יבחין שמשהו לא כשורה? נלחץ מוישי. האם הוא יראה את התחבושות? 

"הוא חיוור מאוד!" אמר ד"ר מייקל בדאגה. "לחץ הדם שלו נמוך, הוא חסר הכרה יותר מידי הרבה זמן, אני חושש שאנחנו מאבדים אותו. אני אעלה את כמות הגלוקוז לאינפוזיה. הסוכר יעלה לו את לחץ הדם, הרי הוא לא אכל כמעט יומיים, אני אכניס גם מנת ברזל אחת. זה מה שיש לי כאן, אולי זה יעזור. הוא טיפל בשקית האינפוזיה של דוד מנדל והזריק אליה מזרקים שונים. ג'וש שלח למוישי מבט מרגיע. הם עשו את זה! ד"ר מייקל לא חשד כלל.

ד"ר מייקל נעמד במרכז החדר. "אני צריך את ההקשבה של כולם, רצינו לחכות עד מחר בצהרים, אבל הטייס עומד למות אנחנו חייבים להזדרז אנחנו חייבים לעזוב הלילה".אני אלך למוסך עכשיו עם ג'וני נרכיב את בול העץ מול ההגה. טום אתה מגיע איתנו אתה תהיה אחראי לחבר את מפלסת השלג למנוע אני מעריך שיקח לנו שעה לסיים ואז נעזוב. ג'וש וסטיב אתם תישארו כאן עכשיו עד שנסיים במוסך. סטיב אתה אחראי על רוברט ליאם ודילן.

"למה שתיקח את טום?" שאל רוברט במרמור, "אותי אתה משאיר קשור כאן, למרות שאני חף מפשע, למה בטום אתה בוטח?"

"אני צריך אותו בשביל לסיים את בניית המפלסת". אמר ד"ר מייקל בקוצר רוח, "הוא טכנאי מטוסים מוכשר, אני מכיר את החברה שלו. ראיתי הבוקר שהוא מיומן, מכיר מנועים היטב.  

דוד מנדל פקח את עיניו, ג'וש ניגש אליו מבועת, "מה אתה עושה? תעצום את העיניים.

"תשאל את טום מה שם החברה של שלו", לחש דוד מנדל בחולשה.

"למה?" התפלא ג'וש.

"פשוט תשאל!" האיץ דוד מנדל. ג'וש התקרב עם הנשק ליד השיש והביט באנשים.

"לא זכרתי שאמרת שאתה בעל חברת טכנאות מטוסים", הוא אמר לטום באגביות. "מה שם החברה שלך?" 

"הצגתי את עצמי בשם טום", אמר טום באי נוחות. "שם החברה הוא, 'פליי וול", ענה ד"ר מייקל, "טום מצטנע, זאת חברה מוכרת שעובדת עם חברות תעופה גדולות מאוד. תתלבשו הוא אמר לג'וני וטום, אני אכין לנו כריכים בינתיים, אנחנו צריכים להזדרז".

הוא הכין כריכים עם נקניק וממרח כלשהו וארז אותם בשקיות נייר. מוישי הרגיש שהוא עומד להקיא. הוא היה רעב מאוד אבל הכריכים לא נראו לו מגרים בכלל. מי יודע מאיזה בשר הם עשויים. ד"ר מייקל סיים להכין את האוכל והתלבש בזריזות. "סטיב, ג'וש, האחריות על הכתפיים שלכם עכשיו. דייל", הוא אמר למוישי, "תכין כריכים לכולם לארוחת ערב. ג'וש שים עליו עין".

ג'וני, טום וד"ר מייקל יצאו מהבקתה.

דוד מנדל פקח את עיניו ורצה לומר משהו. "מה קרה?" לחש ג'וש, שניהם רכנו מעל דוד מנדל.

"החברה בה אני נוהג לתקן את המטוס שלי היא, 'פליי וול' זה המכון שסיפרתי לכם שהמטוס שלי עבר אצלו בדיקה שגרתית שבוע לפני הטיסה".

שלושתם הביטו זה בזה באימה.

האם היה זה טום שהעלה את חומרי ההרדמה למטוס?

האם הוא הפושע?

 "לך תכין את הכריכים", אמר ג'וש למוישי ונאנח, "נראה מה נעשה לגבי טום בהמשך". מוישי התרומם בצייתנות. הוא הכין את הכריכים במהירות מנסה לא להריח את הבשר. הוא ארז את הכריכים וחילק אותם לאנשים שקפצו על האוכל בהתלהבות.

"תיפטר מהשמיכה", לחש לו ג'וש. 

זאת היתה באמת הזדמנות פז. מוישי ניצל את ההזדמנות לנקות את המטבח לאחר הכנת הכריכים, למצוא שקית זבל. הוא מצא אחת כזאת, שחורה. הוא הכניס את השמיכה המוכתמת יחד עם הכרית והמצעים לשקית, מעל פיזר שאריות שקיות נייר וכמה כלים חת פעמיים ואז קשר את השקית היטב.

הוא הניח את השקית במקום המיועד להנחת זבל ליד הבקתה. המקום היה עמוס שקיות שחורות, זהות, קשורות. הוא קיווה שאף אחד לא ילך לחטט בשקיות הללו.

כשחזר לבקתה סימן בעיניו לג'וש שעניין השמיכה נפתר, ג'וש חייך חיוך קטן ועצבני.