"אתם תמותו!" פסק רוברט. "הרוח בנסיעה תהייה קפואה. אתם לא תשרדו את הקור".
"זה סיכון!" הסכים ד"ר מייקל, "אבל אל תשכח שאנחנו רגילים לתנאי מזג האויר ולבושים בהתאם". הוא הצביע על מעיל עור הדוב שלו והכובע הפרוותי.
בעצם זה לא נשמע רעיון גרוע בכלל", אמר דס, "נוכל להמשיך לנוח ליד האש עד שהעזרה תגיע עדיף בהרבה מטילטול בקור". ד"ר מייקל נעץ את עיניו בדס ונאנח.
"בטח! תהנו לכם ליד האש בזמן שנקפא בחוץ, זה לא שחשבתי שמישהו יגיד תודה או משהו כזה. בכל מקרה, ג'וש יישאר אתכם. לשמור על הטייס ועליכם, הנשק יהיה אצלו והוא יקבל את כל הסמכיות". ג'וש הצדיע בתגובה.
"בסדר", אמר ד"ר מייקל, "חזרה למציאות. סטיב אתה שומר על שלושת התכשיטים האלה", ציווה ד"ר מייקל. "כולם! לכו למזרונים שלכם, כולל אתה דייל!" הוא הצביע על מוישי.
"תביא לי את תיק העזרה הראשונה, אני אטפל בפצע הזה", ביקש ד"ר מייקל מג'וש, ג'וש הביא את התיק בזריזות. "מה עם הטייס?" שאל ד"ר מייקל את ג'וש,
"הוא בסדר אדוני", ענה ג'וש, "הנעליים לא פגעו בו".
"טוב", הזריק ד"ר מייקל זריקת הרדמה בידו של ליאם. "לך תבדוק אותו עכשיו".
מוישי הביט על ג'וש ודוד מנדל מהמזרון שלו. ג'וש ניצל את הזמן שד"ר מייקל היה עסוק בתפירת היד של ליאם.
הוא הפשיט את המעיל של דוד מנדל במהירות, חיבר את חוט האינפוזיה, הוא הסיר את המגפיים מרגליו של דוד מנדל והניח אותם מאחורי הכיריים יחד עם המעיל שיתיבשו לאחר מכן הוציא את השמיכה של מוישי מתחת לשמיכה של דוד מנדל והושיט אותה למוישי. עיניו של מוישי נפערו. במרכז השמיכה היה כתם דם גדול.
"ג'וש", לחש מוישי בבהלה. ג'וש הרים את עיניו וראה את הכתם.
"אוי ואבוי! הוא מאבד הרבה דם הוא לחש בבעתה. אני חייב למצוא את הפצע ולעצור את הדם. מנדל…" הוא לחש . דוד מנדל פקח את עיניו בחולשה. "איפה נורית? אני חייב לעצור לך את הדם, אנחנו מאבדים זמן יקר".
"בזרוע שלי", לחש דוד מנדל ועצם את עיניו.
"אל תמות בבקשה", לחש מוישי, "השם בבקשה שדוד מנדל לא ימות, תשמור עליו".
"מה קורה עם הטייס?" שאל ד"ר מייקל מהמקום בו ישב. ג'וש נבעת. מוישי הציץ על הד"ר, הוא היה שקוע עדיין בתפירה.
"כרגיל" ענה ג'וש, משתדל לשמור על קול אגבי.
"בסדר", אמר ד"ר מייקל, "אני אבוא עוד מעט לבדוק אותו, בינתיים תישאר שם ותשגיח עליו ועל הדייל".
"אין לנו זמן", לחש ג'וש, "מושי בא תעזור לי".
מוישי התגנב ליד המזרון של דוד מנדל וניסה להתחבא כמה שיותר מאחורי הכיריים. הוא הציץ בחבורת האנשים בחדר. סטיב, רוברט, הבנים שלו וד"ר מייקל לא יכלו לראות אותם מהזווית בה ישבו. ג'וני עמד עם גבו אליהם מכוון את הנשק לקבוצת האנשים הקטנה שהיתה שרועה על המזרונים. אף אחד לא הסתכל אליהם. מוישי נשם לרווחה.
"קדימה! עזור לי להפשיט את החולצה שלו. ותביא את השמיכה המלוכלכת שלך, נספוג איתה את הדם ונחביא אותה איפה שהוא אחר-כך". זרוע ימין של דוד מנדל היתה ספוגת דם. החולצה והסדין מתחתיו. ג'וש בחן את ההפצע.
"הוא שטחי", הוא לחש בהקלה, "הכדור לא נכנס לזרוע, רק פגע בה מבחוץ. זה נראה הרבה דם בגלל שהבגדים רטובים מהשלג, המים התערבו עם הדם. המצב שלו הרבה יותר טוב ממה שנראה. אני אחבוש את זה, הוצאתי כמה תחבושות מתיק העזרה ראשונה לפני שהבאתי אותו לד"ר מייקל".
"אנחנו לא נצליח להסתיר את הפצע, הכל כאן ספוג דם, ד"ר מייקל עוד רגע יגיע". לחש מוישי בחרדה.
"אנחנו נצליח! אמר ג'וש בביטחון, "לך לתיק שלי, יש שם סט בגדים נוסף, תזדרז. ואל תמשוך תשומת לב".
מוישי זחל אל התיק והוציא משם את חבילת הבגדים. לרוע המזל ד"ר מייקל הרים את ראשו וראה אותו. מוישי השמיט את חבילת הבגדים מידיו בחיפזון.
"מה עושה שם?" כעס ד"ר מייקל, "אתה עדיין בין החשודים העיקריים".
"הרגל שלי נרדמה", המציא מוישי משהו במהירות, "רציתי ללכת קצת כדי להעיר אותה"
"למה אתה חושב שמעניין אותי שהרגל שלך נרדמה?" כעס ד"ר מייקל, "תחזור למזרון שלך, או שאקשור אותך שוב".
ג'וש נעמד במהירות הוא התקרב לטווח הראיה של ד"ר מייקל.
"אני משגיח עליו", הוא אמר בשלווה, מקפיד שד"ר מייקל יראה את הנשק.
"אל תתן לו להסתובב", אמר ד"ר מייקל בטון מפויס יותר.
"מהר!" לחש ג'וש. מוישי בעט בעדינות בבגדים לכיוון גוש. ג'וש חזר לטפל בדוד מנדל. הוא הסיר את החולצה של דוד מנדל והניח אותה על השמיכה המלוכלכת של מוישי. לאחר-מכן הוריד את הסדין המוכתם. "תביא את הסדין שלך", הוא לחש למוישי בבהילות. הוא גלגל את דוד מנדל מהמזרון במיומנות, גם המזרון היה מוכתם. ג'וש הפך את המזרון בזריזות. "תצפה את המזרון, בסדין שלך", הוא לחש למוישי, אני אחבוש אותו בינתיים. ג'וש לקח גבות נייר מהשיש והרטיב אותם בזהירות בזרם דק מהברז, הוא ניקה את הזרוע של דוד מנדל, אחר -כך חבש אותו אותו במהירות. למרבה המזל הפצע חדל לדמם.
מושי ציפה את המזרון ובחן את השמיכה של דוד מנדל, היא לא התלכלכה, כנראה בגלל שהיא היתה מונחת מעל השמיכה של מוישי שספגה את הדם. ג'וש הלביש את החולצה שלו על דוד מנדל, השרוול כיסה את התחבושות באופן מושלם. הוא קיפל את השרוול בצד השני וסידר את האינפוזיה. הכרית היתה מלאת דם. מוישי הניח גם אותה על השמיכה שלו. הוא הביא את הכרית הנקיה שלו במהירות ועזר לג'וש להניח את ראשו של דוד מנדל על הכרית. עכשיו רק נשאר להחביא את השמיכה המלוכלכת, שהיתה עמוסה בבגדים ובמצעים המלוכלכים. מוישי קיפל את השמיכה וניסה להסתיר בכל יכולתו את הלכלוך. זה היה חסר טעם, השמיכה היתה ספוגת דם.
ד"ר מייקל נעמד. "סיימתי פה", הוא אמר בשביעות רצון, "אני אבדוק את הטייס עכשיו".
ישש! סיימתם לעדכן את האתר
פרק מהמם!
ראשון 🙂
איזה מתח!
אני אוהבת את הסיפור הזה ואני לא אוהבת ספרי מתח בדרך כלל.
תודה