ג'וש הניח את היד שלו על הפה של מוישי.
"ששש, אל תצעק", הוא לחש, "אתה תעיר אותם".
"הפחדנו אותך יותר מידי", התנצל דוד מנדל.
"הפחדנו? שניכם?", מוישי הביט על ג'וש בזעם כבוש, "אתה ידעת שהוא התעורר?"
"תרגע", לחש ג'וש, "נסביר לך הכל".
"אני ער כבר מאמצע הלילה", אמר דוד מנדל, "ג'וש בדק אותי, לחשתי לו להגיד לד"ר מייקל שלחץ הדם שלי נמוך ואני לא אשרוד, ביקשתי ממנו שלא יידע אותך, גם ככה הסתבכת בעצמך".
"אז שניכם הפושעים?" לטש בהם מוישי עיניים מבועתות, "אתם עובדים בשיתוף פעולה. זה אתם! אתם רצחתם את ביל וגרמתם למטוס לצנוח כאן. מי ממכם הבוס? מי מנהל את הכנופייה?"
"מה קורה לך?" נדהם דוד מנדל, "אני פושע? ככה אתה מכיר אותי?"
"אני לא מכיר אותך בכלל", סינן מוישי.
"אתה צודק", אמר דוד מנדל בצער, "אתה באמת מכיר אותי בסך הכל יומיים. אני מכיר אותך מהסיפורים, ומהתמונות של דוד ברוך, נהנתי כל כך להיות איתך בשבת ששכחתי לגמרי שנפגשנו פיזית רק לפני יומיים".
"אז למה העמדת פנים שאתה חסר הכרה?" רצה מוישי לדעת.
"כי אני רוצה למצוא את הפושע הזה", אמר דוד מנדל בלהט, "אם אשב פה קשור, איך אצליח לעשות את זה לדעתך?"
"שששש", ניסה ג'וש להרגיע.
"אל תשתיק אותנו", התרגז מוישי, "מה הקשר בינכם בכלל?"
"עבדנו ביחד", ענו דוד מנדל וג'וש ביחד.
"אני עזרתי לו לקדם את העסק של טייס פרטי", הסביר ג'וש, "מה שהסברתי לה על אסטרטגיה".
"לא ראיתי שדיברתם בינכם כשעלית למטוס", אמר מוישי, "עמדתי שם ליד דוד מנדל וביל".
"אני לא אתחיל לנהל שיחה חברית עם כל נוסע שאני מכיר בזמן העליה למטוס", התגונן דוד מנדל, "זה ממש לא מקצועי".
"בטח שלא עם האסטרטג שלו", חייך ג'וש, "שהורה לו בדיוק לא לעשות את זה".
"ומה איתך?" פנה מוישי לג'וש, "למה לא סיפרת לי שאתה מכיר את דוד מנדל כשבכיתי לך ואמרתי לך שאני חושד בו?"
"בדיוק בגלל מה שקורה עכשיו", השיב ג'וש, "לא רציתי להפחיד אותך, חששתי שתפחד שאני משתף פעולה עם דוד שלך ותחשוד גם בי, שאני הפושע".
"זה בדיוק מה שעשיתי, בכל מקרה", אמר מוישי במרמור.
"תקשיב מוישי, אני מבין שאתה חשדן ואתה לא סומך עלינו", התחנן דוד מנדל, "אבל אנחנו לא הפושעים, יש מישהו שמסתובב ביננו ויכול לגרום לכולנו למות, אנחנו חייבים לדעת מי זה, מה הסיבה להכול".
"אני לא יודע", לחש מוישי בייאוש, "אני כל כך מבולבל, אני לא יודע למי להאמין".
"בבקשה מוישי", ביקש ג'וש, "למקרה ואנחנו כן חפים מפשע, תעזור לנו".
"בסדר, בסדר", נכנע מוישי.
"יופי", נשף דוד מנדל בהקלה, "אני רוצה שנאסוף ביחד כמה שיותר פרטים שידועים לנו. אני מבקש שכל אחד יספר מה קרה בדיוק במטוס עד שהתעורר. גם פרטים פחות חשובים, שלא נראים רלוונטים, זה יכול להיות משמעותי. אני אתחיל, זה די קצר. טסנו חצי שעה בערך, מוישי הציע לנו משהו לאכול וסרבנו. עשר דקות אחר-כך הרגשתי מהלומה בעורפי ואז פתחתי את עיני בבקתה, בדיוק כשד"ר מייקל ביקש מג'וש לבדוק אותי".
"ד"ר מייקל אמר שהפגיעה שלך פנימית, לא אחורית". אמר מוישי , "הוא אמר שנפגעת מהנחיתה של המטוס".
דוד מנדל הרים את ידו ונגע בעורפו. "אז הוא טעה", הוא אמר, "או שהוא שיקר. קיבלתי מהלומה בעורף, אני מרגיש את הכאב".
"תראה לי", ביקש גו'ש. הם סקרו את העורף של דוד מנדל, במבט ראשון באמת ניראה שאין שום פגיעה, אבל כשעקב מוישי בדיוק אחר אצבעותיו של דוד מנדל הבחין בשטף דם כחול בהיר.
"יש שטף דם", אישר ג'וש.
"אז ד"ר מייקל שיקר לכם", אמר דוד מנדל.
"לא בטוח שהוא שיקר", אמר מוישי, "הפגיעה כמעט לא ניראת".
"זה נכון", הסכים ג'וש, "לא בהכרח שהוא שיקר, יכול להיות שהוא לא ראה את זה, זה לא בולט".
"טוב, אבל הוא עדיין חשוד משמעותי", אמר דוד מנדל.
"מסכים", הנהן ג'וש, "חוץ מזה היה עוד משהו חשוד? מישהו העלה גז צחוק למטוס, חומרי הרדמה, התיקים עוברים בדיקה לפני שעולים למטוס, נכון? אז איך העלו את החומרים האלה למטוס?"
"המטוס עבר בדיקה שגרתית במנוע שבוע שעבר", נזכר דוד מנדל, "אבל לא היה משהו לא שיגרתי בבדיקה. עשיתי אותה במקום הרגיל".
"יכול להיות שמישהו העלה את חומרי ההרדמה בזמן שהמטוס היה בבדיקה". אמר מוישי.
"נכון", הסכים ג'וש. "חוץ מזה, לגבי הדייל. לא הבנתי מה קרה לדיילים הקבועים, טומי ודיויד. למה אף אחד מהם לא יכל להגיע? למה היית צריך להשתמש במוישי כדייל?"
"זה באמת היה סיפור מוזר", הסכים דוד מנדל, "טומי היה אמור לטוס איתי בטיסה הזאת, הוא ביטל ממש ברגע האחרון. התקשרתי לדיוויד והוא אמר שהוא לא יכול, שניהם הוזמנו לעבוד עבור ארוע גדול במלון באזור. הצעתי לשלם להם כפול, אבל זה לא עזר. הם נקבו בסכום שהוצע להם על העבודה החד פעמית הזו, לא היית מאמין, כפול חמישה ממה שהצעתי, רק עבור עבודת מלצרות לכמה שעות".
"זה באמת חשוד", הסכים ג'וש, "כאילו מישהו רצה שלא יעלו על המטוס, אתה זוכר אולי את שם המלון?"
"אה, 'גארקיה', אני חושב", ענה דוד מנדל.
מוישי וג'וש הביטו זה בזה באימה.
"מה קרה?" נלחץ דוד מנדל.
"רוברט", לחש ג'וש. "אביהם של דילן וליאם, הבחורים שהשתוללו קודם, הוא הבעלים של רשת המלונות 'גארקיה".
ידעתי שזה ליאם. עכשיו יתברר שזה גם אבא רוברט וגם אח שלו.
הכי הגוני שג'וש ודוד מנדל הם הפושעים והם מעלילים סתם על רוברט
מוישי מסכן!!!
זה לו ג'וש הוא נישק תפלין והניח אותם ולא דוד שלו. זה אחד מהגויים שם. כנראה רברט