לִהְיוֹת הַמַּלְכָּה שֶׁל הַגַּן זֶה אוֹמֵר לָשֶׁבֶת בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן, לְקַבֵּל רִאשׁוֹנָה כָּל דָּבָר שֶׁהַגַּנֶּנֶת מְחַלֶּקֶת. דִּינִי הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁקִּבְּלָה אֶת הַדַּפִּים לַיְּצִירָה וְאֶת הַמִּדַּבְּקוֹת. בִגְלַל שֶׁהָיְתָה הַמַּלְכָּה הִיא עָזְרָה לְחַנִּי לְחַלֵּק מַדְבֵּקוֹת לְכֻלָּן. אַחַר-כָּךְ הִיא בָּחֲרָה רִאשׁוֹנָה אֶת הַבֻּבָּה שֶׁהִיא רוֹצָה לְשַׂחֵק אִתָּהּ בְּפִנַּת בֻּבּוֹת.
הֲכִי חָשׁוּב! אַף אַחַת לֹא מַעֲלִיבָה אֶת הַמַּלְכָּה שֶׁל הַגַּן וְלֹא צוֹחֶקֶת עָלֶיהָ.
בְּרִכּוּז הוֹשִׁיבָה חֲנִי אֶת דִּינִי לְיָדָהּ.
"עַכְשָׁיו אַתְּ הַמַּלְכָּה שֶׁלָּנוּ, נָכוֹן דִּינִי?"
"כֵּן", דִּינִי הִנְּהֶנׇה.
"אֲנִי רוֹצָה שֶׁתְּסַפְּרִי לְכָל הַיְּלָדוֹת, בִּגְלַל שֶׁאַתְּ הַמַּלְכָּה, אֵיךְ לְדַעְתֵּךְ צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג לִילָדוֹת בַּגַּן?" בַּהַתְחָלָה דִּינִי הִתְבַּיְּשָׁה מְאוֹד וְלֹא יָדְעָה מָה לַעֲנוֹת, אֲבָל פִּתְאוֹם הִיא נִזְכְּרָה בַּכְּלָלִים שֶׁאָמְרָה לַאֲנָשִׁים בָּאַרְמוֹן שֶׁלָּהּ.
"אָסוּר לְהַעֲלִיב יְלָדוֹת", אָמְרָה דִּינִי בְּקוֹל בְּלִי לְהִתְבַּיֵּשׁ.
"אֵיזֶה יֹפִי!" שָׂמְחָהּ חֲנִי. "מָה עוֹד"?
"אָסוּר לְהַגִּיד לַיְּלָדוֹת שֶׁהַיְּצִירָה שֶׁלָּהֶן לֹא יָפָה", אָמְרָה דִּינִי.
"מְצֻיָּן!" אָמְרָה חֲנִי, "זֶה כְּלָל מְצֻיָּן!"
"אֲבָל אִם הַיְּצִירָה שֶׁלָּהּ, הִיא לֹא יָפָה?" שָׁאֲלָה כֵבִי.
"נָכוֹן", חָזְרוּ אַחֲרֶיהָ עוֹד יְלָדוֹת, "מָה עוֹשִׂים אִם יַלְדָּה עָשְׂתָה יְצִירָה מַמָּשׁ לֹא יָפָה?"
"אָז לֹא אוֹמְרִים כְּלוּם", אָמְרָה דִּינִי.
"אֶפְשָׁר גַּם לְהַגִּיד שֶׁרוֹאִים שֶׁהִיא מְאוֹד הִשְׁקִיעָה", הִצִּיעָה הַגַּנֶּנֶת חֲנִי, "אֲבָל לְהַגִּיד שֶׁהַיְּצִירָה לֹא יָפָה זֶה מְאוֹד מַעֲלִיב, הַמַּלְכָּה דִּינִי צוֹדֶקֶת". אַחַר-כָּךְ הִמְשִׁיכָה חֲנִי אֶת הָרִכּוּז. הִיא סִפְּרָה עַל נֹחַ שֶׁבָּנָה תֵּבָה וְעַל כָּל הַחַיּוֹת שֶׁנִּכְנְסוּ לְתֵבָה, זֶה הָיָה כָּל-כָּךְ מְעַנְיֵן וְיָפֶה.
כְּשֶׁהִסְתַּיֵּם הָרִכּוּז כָּל הַיְּלָדוֹת, חֲנִי הַגַּנֶּנֶת וְאֶסְתִּי הַסַּיַּעַת בָּנוּ תֵּבָה עֲנָקִית מִקַּרְטוֹן. הָיָה בָּהּ שָׁלוֹשׁ קוֹמוֹת, כְּמוֹ הַתֵּבָה שֶׁל נֹחַ. "מָחָר כֻּלָּן יְכוֹלוֹת לְהָבִיא חַיּוֹת קְטַנּוֹת מֵהַבַּיִת וְנַכְנִיס אוֹתָן לַתֵּבָה שֶׁלָּנוּ, לַקּוֹמָה שֶׁל הַחַיּוֹת". אָמְרָה הַגַּנֶּנֶת חֲנִי.
"אֲנִי אָבִיא אַרְיֵה", קָרְאָה רוֹנִית.
"וַאֲנִי כִּבְשָׂה", קָרְאָה כֵבִי. כָּל הַבָּנוֹת הִמְשִׁיכוּ לִקְרֹא אֵיזֶה חַיּוֹת הֵן רוֹצוֹת לְהָבִיא. דִּינִי הִבִּיטָה בְּתֵבָה מֵהַקַּרְטוֹן, זֶה הִזְכִּיר לָהּ אֶת הַמָּטוֹס שֶׁלָּהּ וְאָז הִזְכִּיר לָהּ אֶת הַלַּיְלָה הַנִּפְלָא בַּמַּמְלָכָה שֶׁלָּהּ. זֶה גָּרַם לָהּ לְחַיֵּךְ.
"אֵיךְ הָיָה הַיּוֹם?" שָׁאֲלָה אִמָּא שֶׁאָסְפָה אוֹתָהּ מֵהַגַּן.
"הָיָה כֵּיף!" שַׂמְחָה דִּינִי, "הֲכִי כֵּיף, כָּל כָּךְ טוֹב לִהְיוֹת הַמַּלְכָּה שֶׁל הַגַּן". הִיא סִפְּרָה לְאִמָּא עַל הַתֵּבָה, וְעַל כָּךְ שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִיא חַיָּה לַתֵּבָה.
"אַתְּ יְכוֹלָה לִבְחֹר אֵיזֶה חַיָּה שֶׁאַתְּ רוֹצָה מִסַּלְסִלַּת הַחַיּוֹת שֶׁלָּנוּ", אָמְרָה אִמָּא.
דִּינִי נִזְכְּרָה בַּסְּנָאִי הַחֲמוּד שֶׁעָזַר לָהּ לְהִחָלֵץ מֵהָעֵץ.
"אֲנִי רוֹצֶה לְהָבִיא לַגַּן סְנָאִי", הִיא בִּקְּשָׁה.
"אֵין לָנוּ חַיָּה כָּזֹאת בַּסַּלְסִלָּה", אָמְרָה אִמָּא, "תִּצְטָרְכִי לִבְחֹר חַיָּה אַחֶרֶת". דִּינִי הָיְתָה קְצָת עֲצוּבָה, אִמָּא הִבִּיטָה בָּהּ בְּהִרְהוּר.
בָּעֶרֶב כְּשֶׁחָזַר אַבָּא כְּבָר הָיְתָה דִּינִי אַחֲרֵי אֲרוּחַת עֶרֶב וְאַחֲרֵי הָאַמְבַּטְיָה. הִיא יָשְׁבָה עַל הַמִּטָּה שֶׁלָּהּ וְהִקְשִׁיבָה לַסִּפּוּר שֶׁאִמָּא סִפְּרָה.
"אַבָּא", שָׂמְחָה דִּינִי לִרְאוֹת אוֹתוֹ, הִיא רָצְתָה לְסַפֵּר לוֹֹ מָה הָיָה בַּלַּיְלָה כְּשֶׁטָּסָה לַמַּמְלָכָה שֶׁלָּהּ. אֶת כָּל מָה שֶׁקָּרָה הַיּוֹם בַּגַּן. אַבָּא הִתְיַשֵּׁב עַל הַמִּטָּה שֶׁלָּהּ עִם יַעֲקוֹבִי עַל בִּרְכָּיו וְשָׁמַע אֶת כָּל הַסִּפּוּרִים שֶׁלָּהּ.
"זֶה פָּשׁוּט מַדְהִים!" הִתְפַּעֵל אַבָּא, "הַמַּמְלָכָה שֶׁלְּךְ נִשְׁמַעַת יָפָה מְאוֹד".
"אֲבָל אֲנִי מְפַחֶדֶת שֶׁלֹּא אֶהְיֶה מַלְכָּה מַסְפִּיק טוֹבָה", דָּאֲגָה דִּינִי.
"אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁתִּהְיִי הַמַּלְכָּה הֲכִי טוֹבָה שֶׁיֵּשׁ", חִיֵּךְ אַבָּא. אַחַר-כָּךְ אַבָּא אָמַר אִתָּהּ שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְאָז רֶגַע לִפְנֵי שֶׁנִּרְדְּמָה, הוּא נִזְכַּר פִּתְאוֹם. "אוֹי! שָׁכַחְתִּי לְגַמְרֵי, קָנִיתִי לְךָ מַתָּנָה לְמָחָר".
"מַתָּנָה?" הִתְפַּלְּאָה דִּינִי.
"כֵּן", חִיֵּךְ אַבָּא, "אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁתֹּאהֲבִי אֶת הַמַּתָּנָה שֶׁלִּי", הוּא הוֹצִיא מִכִּיסוֹ מַתָּנָה קְטַנָּה, עֲטוּפָה.
דִּינִי פָּתְחָה אֶת הָאֲרִיזָה בְּסַקְרָנוּת. סְנָאִי קָטָן מִפְּלַסְטִיק הָיָה מֻנָּח שָׁם. בֻּבַּת סְנָאִי חֲמוּדָה שֶׁדָּמְתָה מְאוֹד לַסְּנָאִי שֶׁלָּהּ מֵהָעֵץ.
"אֵיךְ יָדַעְתָּ?" הִתְפַּלְּאָה דִּינִי.
"אִמָּא סִפְּרָה לִי", חִיֵּךְ אַבָּא, "מִיָּד שֶׁיָּצָאתִי מֵהַכּוֹלֵל. הִיא בִּקְּשָׁה שֶׁאֶכָּנֵס לַחֲנוּת הַמִּשְׂחָקִים הַקְּרוֹבָה לְחַפֵּשׂ לְךָ בֻּבַּת סְנָאִי. נִכְנַסְתִּי לַחֲנוּת וּמָה אֲנִי רוֹאֶה בְּמַדָּף הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֲנוּת? בֻּבּוֹת סְנָאִי קְטַנּוֹת. בָּחַרְתִּי לְךָ אַחַת מֵהֶן".
"תּוֹדָה רַבָּה!" שַׂמְחָה דִּינִי.
"לְכִי תַּכְנִיסִי אוֹתָהּ לַתִּיק שֶׁלְּךָ", חִיְּכָה אִמָּא, "שֶׁלֹּא תִּשְׁכְּחִי מָחָר".
"אֲנִי רוֹצָה לִישֹׁן עִם הַסְּנָאִי שֶׁלִּי", בִּקְּשָׁה דִּינִי, "אֲנִי יְכוֹלָה לְהַכְנִיס אוֹתוֹ לַתִּיק מָחָר? אֲנִי לֹא אֶשְׁכַּח".
"בְּסֵדֶר", הִסְכִּימָה אִמָּא. אֵיזֶה יוֹם נִפְלָא זֶה הָיָה! דִּינִי עַצְמָהּ עֵינֶיהָ וְנִרְדְּמָה מְאֻשֶּׁרֶת.
