זֶה הָיָה יוֹם חֲמִישִׁי, הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁדִּינִי הִיא מַלְכָּה שֶׁל הַגַּן. אֲבָל הִיא לֹא הִצְטַעֲרָה, בְּכָל מִקְרֶה הַיְּלָדוֹת כְּבָר לֹא הִתְיַחֲסוּ אֵלֶיהָ כְּמוֹ מַלְכָּה, גַּם לֹא הַגַּנֶּנֶת חֲנִי, וְחוּץ מִזֶּה, מָחָר הִיא תִּהְיֶה אִמָּא שֶׁל שַׁבָּת.
בְּרִכּוּז הִנִּיחָה חֲנִי אֶת הַתֵּבָה שֶׁל נֹחַ, שֶׁבָּנוּ אֶתְמוֹל, בְּמֶרְכַּז הַגַּן. כָּל יַלְדָּה הִנִּיחָה אֶת הַחַיָּה שֶׁהֵבִיאָה בְּתוֹךְ הַתֵּבָה, דִּינִי שְׁמָהּ אֶת הַסְּנָאִי הַקָּטָן שֶׁלָּהּ עַל הַתֵּבָה יַחַד עִם כָּל הַחַיּוֹת. הוּא הָיָה חָמוּד כָּל כָּךְ וְהִזְכִּיר לְדִינִי אֶת סוֹנִי, הַסְּנָאִי הַקָּטָן וְהַמָּתוֹק. בְּסוֹף הַיּוֹם הַגַּנֶּנֶת חֲנִי הִלְבִּישָׁה לָהּ אֶת הַסֵּמֶל, עָלָיו הָיָה רָשׁוּם שֶׁדִּינִי תִּהְיֶה מָחָר אִמָּא שֶׁל שַׁבָּת.
"אֵיזֶה מַמְתָּק אַתְּ רוֹצֶה שֶׁנִּקְנֶה חֲמוּדָה?" שָׁאֲלָה אִמָּא אֶת דִּינִי.
"סֻכָּרִיַּת מוֹצֵץ", הַשִּׁיבָה דִּינִי, בְּלִי לְהִתְלַבֵּט, זֶה הַסֻּכָּרִיָּה שֶׁהִיא הֲכִי אוֹהֶבֶת. הֵם קָנוּ אֶת הַסֻּכָּרִיּוֹת כְּשֶׁיָּצְאוּ לִקְנִיּוֹת לִכְבוֹד שַׁבָּת, דִּינִי חִבְּקָה אֶת הַחֲבִילָה שֶׁל הַסֻּכָּרִיּוֹת כָּל הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה. בָּעֶרֶב הָיְתָה דִּינִי עֲיֵפָה, הִיא נִרְדְּמָה בָּרֶגַע שֶׁהִנִּיחָה אֶת הָרֹאשׁ עַל הַכָּרִית. בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה הִתְעוֹרְרָה פִּתְאוֹם, הִיא הָיְתָה עֵרָנִית מְאוֹד. דִּינִי נִכְנְסָה לַמָּטוֹס שֶׁלָּהּ וְהִתְנִיעָה אוֹתוֹ.
הָיָה קַר בַּחוּץ, טִפּוֹת גֶּשֶׁם יָרְדוּ עַל שִׁמְשַׁת הַמָּטוֹס, דִּינִי הִדְלִיקָה אֶת הַחִמּוּם בַּמָּטוֹס. הָיָה נָעִים לָטוּס בַּמָּטוֹס הַחַם וְלִרְאוֹת אֶת הַגֶּשֶׁם בַּחוּץ מְטַפְטֵף עַל הָעֵצִים.
דִּינִי טָסָה גָּבוֹהַּ, וְיוֹתֵר גָּבוֹהַּ, עַד לָעֲנָנִים. הַגֶּשֶׁם לְמַעְלָה הָיָה חָזָק יוֹתֵר וְטִפְטֵף בְּחָזְקָה עַל הַמָּטוֹס, זֶה הָיָה נִשְׁמָע כְּמוֹ רַעַשׁ שֶׁל תֻּפִּים.
פִּתְאוֹם נִשְׁמַע רַעַשׁ חָזָק, רַעַם. וְאָז הַבֶּזֶק שֶׁל בָּרָק כָּחֹל הֵאִיר אֶת הַשָּׁמַיִם. זֶה הָפַךְ כְּבָר לִהְיוֹת מַפְחִיד, דִּינִי הִחְלִיטָה שֶׁהִיא מַנְמִיכָה גֹּבַהּ. אֲבָל לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיקָה לְהַחֲזִיק בְּהֶגֶה, הַמָּטוֹס הֵחֵל לְהִסְתּוֹבֵב סְבִיב עַצְמוֹ כְּמוֹ קָרוּסֵלָה, וְנָפַל וְנָפַל וְנָפַל. הִיא אֲפִילּוּ לֹא הִסְפִּיקָה לְהִיבָּהֵל, הַמָּטוֹס נָפַל כָּל כָּךְ מַהֵר וּכְבָר הִיא רָאֲתָה שֶׁהַמָּטוֹס מִתְקָרֵב מַמָּשׁ לָאֲדָמָה. לְמַזָּלָהּ בַּמָּקוֹם שֶׁהַמָּטוֹס נָפַל, צָמַח שִׂיחַ עָבוֹת שֶׁל פְּרָחִים צִבְעוֹנִיִּים. הַמָּטוֹס נָחַת עַל הַשִּׂיחַ לְלֹא פֶּגַע.
"מַהֵר צָרִיךְ לְחַלֵּץ אוֹתָהּ מֵהַמָּטוֹס", הִיא שָׁמְעָה קְרִיאוֹת מִבַּחוּץ. "יֵשׁ שָׁם יַלְדָּה". דִּינִי פָּתְחָה אֶת דֶּלֶת הַמָּטוֹס וְיָצְאָה מֵהַמָּטוֹס. מֵרֹב סִבּוּבִים הָיָה לָהּ קָשֶׁה לָלֶכֶת יָשָׁר.
"אַתְּ בְּסֵדֶר יַלְדָּה?" כַּבַּאי גָּדוֹל, עִם בְּגָדִים צְהֻבִּים עָמַד מוּלָהּ.
"כֵּן". הִצְלִיחָה דִּינִי לוֹמַר. הִיא רָאֲתָה שְׁנֵי כַּבָּאִים נוֹסָפִים עוֹמְדִים לְיַד הַמָּטוֹס שֶׁלָּהּ וּמַתִּיזִים עָלָיו מַיִם. "לָמָּה אַתֶּם מַתִּיזִים מַיִם עַל הַמָּטוֹס שֶׁלִּי?" נִבְהֲלָה דִּינִי. "אַתֶּם תַּהַרְסוּ אוֹתוֹ".
"הַכָּנָף שֶׁל הַמָּטוֹס עָלְתָה בָּאֵשׁ, לֹא שַׂמְתְּ לֵב לָזֶה?" הִתְפַּלֵּא הַכַּבַּאי הַגָּבוֹהַּ.
לֹא. דִּינִי לֹא שָׂמָה לֵב.
"אֲנִי רַק הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהַמָּטוֹס נוֹפֵל", הִיא הִסְבִּירָה לַכַּבַּאי, "לֹא הֵבַנְתִּי מָה קָרָה". עַכְשָׁיו רָאֲתָה דִּינִי אֶת הַכַּבָּאִית הָאֲדֻמָּה שֶׁל מְכַבֵּי הָאֵשׁ שֶׁנִּצְּבָה מֵאֲחוֹרֵי הַכַּבָּאִים. הַכַּבָּאִים הִמְשִׁיכוּ לְהָבִיא צִנּוֹרוֹת שֶׁל מַיִם מֵהַכַּבָּאִית וְהִמְשִׁיכוּ לְהַתִּיז עַל הַמָּטוֹס שֶׁלָּהּ.
"הַמָּטוֹס שֶׁלָּךְ נִפְגַּע מֵהַבָּרָק", הִסְבִּיר הַכַּבַּאי, "לָכֵן הַכָּנָף עָלְתָה בָּאֵשׁ. רָאִינוּ אוֹתָךְ מִתַּחֲנַת הַכַּבָּאִים נוֹפֶלֶת עִם הַמָּטוֹס, מִיָּד הֵכַנּוּ אֶת הַכַּבָּאִית וְנָסַעְנוּ בִּמְהִירוּת לַעֲזֹר לָךְ".
"אַתֶּם לֹא יְשֵׁנִים בַּלַּיְלָה?" הִתְפַּלְּאָה דִּינִי.
"מָה פִּתְאוֹם!" חִיֵּךְ הַכַּבַּאי. "תַּחֲנַת כִּבּוּי הָאֵשׁ פּוֹעֶלֶת כָּל יוֹם, כָּל הַיּוֹם, אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לִהְיוֹת מוּכָנִים תָּמִיד לְמִקְרֶה שֶׁתִּפְרֹץ שְׂרֵפָה".
"אָז מָתַי אַתֶּם יְשֵׁנִים?" הִתְפַּלְּאָה דִּינִי.
"יֵשׁ לָנוּ הַרְבֵּה כַּבָּאִים בְּתַחֲנַת כִּבּוּי אֵשׁ", חִיֵּךְ הַכַּבַּאי, "בַּבֹּקֶר מַגִּיעִים כַּבָּאִים אֲחֵרִים לְהַחֲלִיף אוֹתָנוּ וְאָז אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לִישֹׁן". הָאֵשׁ בִּכְנַף כָּבְתָה לְגַמְרֵי. הַמָּטוֹס נִצָּב עַל הַשִּׂיחַ רָטֹב וְשָׁחֹר מִפֶּחָם וְכָנָף אַחַת הָיְתָה שְׂרוּפָה.
"תּוֹדָה רַבָּה שֶׁכִּבִּיתֶם לִי אֶת הָאֵשׁ בַּמָּטוֹס", הוֹדְתָה דִּינִי לַכַּבָּאִים, "אֲבָל מָה אֲנִי אֶעֱשֶׂה עַכְשָׁיו?" הִיא הָיְתָה עֲצוּבָה. "הַמָּטוֹס שֶׁלָּהּ נִשְׂרַף. אֵיךְ תַּחֲזֹר הַבַּיְתָה?
"אַל תִּהְיִי עֲצוּבָה יַלְדָּה נֶחְמָדָה", אָמַר הַכַּבַּאי, "אֲנַחְנוּ כַּבָּאִים, אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים לַעֲזֹר לַאֲנָשִׁים".
"נָכוֹן", אָמַר גַּם הַכַּבַּאי הַשֵּׁנִי. "אֲנַחְנוּ גַּם טוֹבִים בִּלְתַקֵּן דְּבָרִים, אוּלַי נַצְלִיחַ בְּיַחַד לְתַקֵּן לְךָ אֶת הַמָּטוֹס."
"זֶה רַעֲיוֹן נִפְלָא", שָׂמְחָה דִּינִי.
"אָז קֹדֶם כֹּל", אָמַר הַכַּבַּאי, "צָרִיךְ לָקַחַת אֶת הַמָּטוֹס לְתַחֲנַת כִּבּוּי אֵשׁ".
שְׁלֹשֶׁת הַכַּבָּאִים הֶחֱזִיקוּ אֶת הַמָּטוֹס בְּיַחַד וְהֶעֱבִירוּ אוֹתוֹ לְכַּבָּאִית. דִּינִי הִתְיַשְּׁבָה בְּתוֹךְ הַמָּטוֹס וְחָגְרָה אֶת חֲגוֹרַת הַבְּטִיחוּת שֶׁלָּהּ.
הַכַּבָּאִים קָשְׁרוּ אֶת הַמָּטוֹס בְּשַׁרְשְׁרוֹת מַתֶּכֶת לַכַּבָּאִית וְהֵם יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ לְכִוּוּן הַתַּחֲנָה. בַּתַּחֲנָה הוֹרִידוּ הַכַּבָּאִים אֶת הַמָּטוֹס מֵהַנַּיֶּדֶת וְהִבִּיטוּ עָלָיו מִקָּרוֹב.
"זֶה תִּקּוּן דֵּי פָּשׁוּט", אָמַר אֶחָד הַכַּבָּאִים, "צָרִיךְ לְחַזֵּק אֶת הַכָּנָף עִם כַּמָּה בְּרָגִים וְלִצְבֹּעַ אֶת הַמָּטוֹס". הַכַּבַּאי הַשֵּׁנִי כְּבָר הֵבִיא אֶת אַרְגַּז כְּלֵי עֲבוֹדָה.
"אֵיךְ אַתָּה יוֹדְעִים לְתַקֵּן דְּבָרִים?" הִתְפַּלְּאָה דִּינִי.
"אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים בְּעִקָּר לְפָרֵק", חִיֵּךְ הַכַּבַּאי שֶׁהֵבִיא אֶת כְּלֵי הָעֲבוֹדָה, "כְּשֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְחַלֵּץ אֲנָשִׁים מִמְּקוֹמוֹת שֶׁהֵם נִתְקְעוּ בָּהֶם, כְּמוֹ מְכוֹנִיּוֹת אוֹֹ מִבְנִים סְגוּרִים, אֲבָל לְפָרֵק דְּבָרִים וּלְתַקֵּן אוֹתָם זֶה דֵּי דּוֹמֶה, אֲנִי מַאֲמִין שֶׁנַּצְלִיחַ לְתַקֵּן אֶת הַמָּטוֹס שֶׁלָּךְ.
"אָה", הֵבִינָה דִּינִי, "לָכֵן יֵשׁ לָכֶם כְּלֵי עֲבוֹדָה".
"בְּדִיּוּק", קָרָא הַכַּבַּאי, "עַכְשָׁיו נַתְחִיל בָּעֲבוֹדָה".
לְפֶתַע נִשְׁמַע טֵלֵפוֹן הַתַּחֲנָה.
"יֵשׁ שְׂרֵפָה גְּדוֹלָה בָּרְחוֹב הַסָּמוּךְ", אָמַר הַכַּבַּאי שֶׁיָּשַׁב לְיַד הַטֵּלֵפוֹן, "חַיָּבִים לִשְׁלֹחַ נַיֶּדֶת".
"אֲנִי מִצְטַעֵר דִּינִי", אָמַר הַכַּבַּאי בִּמְהִירוּת, "לֹא נוּכַל לְתַקֵּן אֶת הַמָּטוֹס שֶׁלְּךָ עַכְשָׁו, יֵשׁ מִקְרֵה חֵרוּם". וּכְבָר טִפְּסוּ הַכַּבָּאִים עַל הַנַּיֶּדֶת, הִדְלִיקוּ אֶת הַצַּ'קְלָקָה וְיָצְאוּ מֵהַתַּחֲנָה. הָעֵינַיִם שֶׁל דִּינִי מָלְאוּ דְּמָעוֹת. מָה הִיא תַּעֲשֶׂה? אֶמְצַע הַלַּיְלָה, הַמָּטוֹס שֶׁלָּהּ שָׂרוּף וְהַכַּבָּאִים שֶׁהִבְטִיחוּ לַעֲזֹר לָהּ יָצְאוּ לְכַבּוֹת שְׂרֵפָה.
אֵיךְ הִיא תַּחֲזֹר הַבַּיְתָה?
סיפור יפה