"אַבָּא אַתָּה מוּכָן לַחֲזֹר לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת הַבַּיְתָה?" שָׁאַל יוּדִי בְּתִקְוָה.
"הַלְּוַאי וְיָכֹלְתִּי", נֶאֱנַח אַבָּא, "אֲבָל אַרְגֶּנְטִינָה כָּל כָּךְ רְחוֹקָה וְהַטִּיסוֹת מְאוֹד יְקָרוֹת".
"אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִלְמֹד בִּלְעָדֶיךָ בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת", הִתְמַרְמֵר יוּדִי.
"אֲבָל סִכַּמְנוּ שֶׁתְּלַמֵּד עִם דּוֹד אַבְרֵימִי, הֲרֵי אַתָּה אוֹהֵב מְאוֹד אֶת אִיצִיק וּשְׁמוּלִי, אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ לַיְלָה נֶהֱדָר."
"אֲבָל כֻּלָּם יִסְתַּכְּלוּ עָלַי וְיַחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי יָתוֹם", קוֹנֵן יוּדִי.
"מָה פִּתְאוֹם", הִזְדַּעְזֵעַ אַבָּא, "הַרְבֵּה אֲנָשִׁים יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי נִמְצָא בְּאַרְגֶּנְטִינָה, אַל תִּדְאַג".
אֲבָל יוּדִי כֵּן דָּאַג.
"אֲנִי כָּל כָּךְ מִצְטַעֵר צַדִּיק שֶׁלִּי", אָמַר אַבָּא. "זֶה הַמַּצָּב, אֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁתִּלְמַּד לְבַד. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אַתָּה תֵּהָנֶה מֵהַלִּמּוּד, הֲרֵי זֶה מָה שֶׁחָשׁוּב בְּלַיְלָה הַזֶּה, לִלְמֹד תּוֹרָה, נָכוֹן?"
"לָמָּה כָּל כָּךְ אִכְפַּת לְךָ מָה אֲנָשִׁים יַגִּידוּ עָלֶיךָ?" הִתְעַנְיֵן דִּידִי, כְּשֶׁיּוּדִי סִיֵּם אֶת הַשִּׂיחָה.
"אֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁהַחֲבֵרִים שֶׁלִּי יַתְחִילוּ לְדַבֵּר וְלִצְחֹק עָלַי", הוֹדָה יוּדִי.
"בַּחֲבֵרִים אַתָּה מִתְכַּוֵּן לְשִׁימִי", הֵבִין דִּידִי.
"לֹא רַק הוּא", מָשַׁךְ יוּדִי בִּכְתֵפוֹ, "חוּץ מִזֶּה, אֲנִי רוֹצֶה לִלְמֹד עִם אַבָּא שֶׁלִּי".
"טוֹב, אֲנִי לֹא יָכוֹל לַעֲזֹר לְךָ בָּזֶה", הִבִּיט בּוֹ דִּידִי בְּאַהֲדָה, "הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁאֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר זֶה לִהְיוֹת כָּאן בִּשְׁבִילְךָ".
"אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת זֶה מְצֻיָּן" הִבְטִיחַ לוֹ יוּדִי.
יוּדִי אָהַב אֶת חַג הַשָּׁבוּעוֹת בְּכָל לִבּוֹ. הוּא אָהַב לִתְלוֹת יַחַד עִם אִמָּא וַאֲבִיגַיִל עֲנָפִים וּפְרָחִים וּלְקַשֵּׁט אֶת הַבַּיִת, הוּא אָהַב לָשִׁיר אֶת הַשִּׁירִים הַמְּרַגְּשִׁים עַל הַתּוֹרָה וּלְהָכִין עִם אִמָּא עוּגַת גְּבִינָה. אֲבָל הַחֵלֶק הָאָהוּב עָלָיו בְּיוֹתֵר הָיָה הַלִּמּוּד עִם אַבָּא, בַּלַּיְלָה. הָאֲוִירָה הַמְּיֻחֶדֶת הַשּׂוֹרֶרֶת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אַבָּא פָּנוּי וְיָכוֹל לִלְמֹד רַק אִתּוֹ לַיְלָה שָׁלֵם.
אֲבָל הַשָּׁנָה, בְּכָל פַּעַם שֶׁסֵּפֶר סְפִירַת הָעֹמֶר, כְּשֶׁהֵם הִתְקָרְבוּ בְּעוֹד יוֹם לִקְרַאת הַחַג, הַלֵּב שֶׁל יוּדִי הִתְמַלֵּא בְּעוֹד חֲשָׁשׁוֹת.
יוּדִי יָשַׁב בַּמִּרְפֶּסֶת עַל הַנַּדְנֵדָה הָאֲרֻכָּה, הוּא שָׁמַע אֶת קוֹלוֹתֵיהֶם שֶׁל סָבָּא וְסַבְתָּא שֶׁקַּפְצוּ לְבִּקּוּר.
"חִפַּשְׂתִּי אוֹתְךָ", הוּא שָׁמַע אֶת קוֹלוֹ שֶׁל סָבָּא לְיָדוֹ, "לָמָּה אַתָּה מִסְתַּתֵּר כָּאן?" הוּא הִתְיַשֵּׁב לְצִדּוֹ שֶׁל יוּדִי.
"לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לְהִסְתַּתֵּר", הִתְנַצֵּל יוּדִי, "סְתָם יָשַׁבְתִּי כָּאן."
"זֶה בְּסֵדֶר", חִיֵּךְ סָבָּא וְהִבִּיט בּוֹ בִּדְאָגָה. "אַתָּה מְדֻכְדָּךְ", הוּא קָבַע. יוּדִי הִנְהֵן.
"מָה קָרָה?" שָׁאַל סָבָּא.
"אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִלְמֹד עִם דּוֹד אַבְרֵימִי", אָמַר יוּדִי, "זֶה מוּזָר שֶׁיֶּלֶד לוֹמֵד עִם דּוֹד שֶׁלוֹ, אֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁיְּדַבְּרוּ עָלַי". יוּדִי חָשַׁב שֶׁסַּבָּא יַגִּיד לוֹ שֶׁאֵין לוֹ מָה לִדְאֹג וְאַף אֶחָד לֹא יְדַבֵּר עָלָיו, בִּמְקוֹם זֶה שָׁקַע סָבָּא בְּמַחֲשָׁבוֹת. "אֲנִי אֶלְמַד אִתְּךָ", הוּא הִצִּיעַ, "לִלְמֹד עִם סָבָּא זֶה לֹא מְשֻׁנֶּה, הַרְבֵּה יְלָדִים לוֹמְדִים עִם סַבָּא שֶׁלָּהֶם."
יוּדִי הֻפְתַּע, הוּא יָדַע שֶׁסַּבָּא נוֹהֵג לִלְמֹד עִם הַחַבְרוּתָא שֶׁלּוֹ מִזֶּה שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה. "אֲבָל אַתָּה נוֹהֵג לִלְמֹד עִם הָרַב לֵוִי", הוּא אָמַר.
"אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהוּא יָבִין", חִיֵּךְ סָבָּא, "אַתָּה וְאֲנִי נַעֲשֶׂה שֶׁטַּיְגְּעֵן כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ".
"אֲנִי אֶשְׂמַח לִלְמֹד אִתְּךָ" אָמַר יוּדִי בַּהֲקָלָה.
לֵיל שָׁבוּעוֹת הִגִּיעַ, יוּדִי צַעַד עִם סָבָּא בְּגַאֲוָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת.
הַלִּמּוּד עִם סָבָּא מְרַתֵּק! הוּא הִסְבִּיר אֶת הַחֹמֶר בְּצוּרָה נִפְלָאָה וְשִׁתֵּף אֶת יוּדִי בָּלִמּוּד, מַמָּשׁ כְּאִלּוּ הָיָה חַבְרוּתָא אֲמִתִּית וְלֹא יֶלֶד קָטָן. הַזְּמַן עָבַר בִּמְהִירוּת, לְפֶתַע נֶחְלַשׁ קוֹלוֹ שֶׁל סָבָּא.
"סָבָּא שֶׁלְּךָ חִוֵּר לְגַמְרֵי", לָחַשׁ דִּידִי בְּאָזְנוֹ.
"מָה קָרָה סָבָּא?" שָׁאַל יוֹדִי בִּדְאָגָה.
"זֶה כְּלוּם", הִרְגִּיעַ סָבָּא, "אוּלַי תֵּלֵךְ תָּכִין לִי כּוֹס קָפֶה חָזָק?" יוּדִי יָדַע אֵיךְ לְהָכִין לְסַבָּא קָפֶה שֶׁהוּא אוֹהֵב, אֲבָל הַקָּפֶה לֹא עָזַר. "אֲנִי כָּל-כָּךְ מִצְטַעֵר יוּדִי", אָמַר סָבָּא בְּצַעַר, "אֲנִי צָרִיךְ לַחְזֹר הַבַּיְתָה, כְּאֵב רֹאשׁ חָזָק תָּקַף אוֹתִי. אֲנִי מַכִּיר אֶת הַתְּחוּשָׁה, רַק שֵׁנָה חֲזָקָה תַּעֲזֹר לִי".
בִּטְנוֹ שֶׁל יוּדִי שָׁקְעָה. הוּא רִחֵם עַל סָבָּא. הֶתְקֶפֵי כְּאֵב הָרֹאשׁ שֶׁל סָבָּא תָּקְפוּ אוֹתוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת. לְמַרְבֵּה הַמַּזָּל, בֵּיתָם שֶׁל סָבָּא וְסַבְתָּא הָיָה צָמוּד לְבֵית הַכְּנֶסֶת. יוּדִי לִוָּה אֶת סָבָּא אֶת מִסְפַּר הַמֶּטְרִים הַבּוֹדְדִים לְדִירַת הַחָצֵר שֶׁלָּהֶם. "אוּלַי תֵּלֵךְ לִלְמֹד עִם דּוֹד אַבְרֵימִי בְּכָל זֹאת?" הִצִּיעַ סָבָּא.
"אֲנִי מַעֲדִיף לִלְמֹד לְבַד", הִבְטִיחַ יוּדִי. "אַל תִּדְאַג לִי סָבָּא, הָעִקָּר שֶׁתַּרְגִּישׁ טוֹב".
