דִּבּוּרוֹ הַקּוֹלֵחַ שֶׁל הָרַב נִשָּׂא בַּכִּתָּה. בַּשִּׁעוּר הַבָּא תֵּעָרֵךְ הַמְּסִבָּה, יוּדִי צִפָּה לָהּ בְּקֹצֶר רוּחַ. הוּא אָהַב מִסִּבּוֹת וּבִמְיֻחָד מְסִבּוֹת סִיּוּם, שֶׁהֵן לֹא סְתָם מְסִבּוֹת אֶלָּא כָּאֵלֶּה שֶׁמַּרְגִּישִׁים בָּהֶן סִפּוּק רַב וְחֵשֶׁק גָּדוֹל לַהֶמְשֵׁךְ. הוּא צִפָּה לְחַלֵּק לַחֲבֵרָיו אֶת הַשְּׁלוּקִים שֶׁקָּנוּ הוּא וְאִמָּא אֶתְמוֹל, אֲרֻכִּים בְּטַעֲמֵי אֲבַטִּיחַ, הוּא יָדַע שֶׁחֲבֵרָיו יִתְלַהֲבוּ מֵהֶם.
"כָּעֵת יְלָדִים", שָׁמַע אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הָרַב, "תִּסְגְּרוּ אֶת הַסְּפָרִים אֲנִי צָרִיךְ לְשׂוֹחֵחַ אִתְּכֶם עַל נוֹשֵׂא רְצִינִי".
כֻּלָּם עָשׂוּ כִּדְבָרָיו וְהִבִּיטוּ בּוֹ בִּצְפִיָּה.
"אֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר לָכֶם עַל יֶלֶד בַּגִּיל שֶׁלָּכֶם, שְׁמוֹ אַבְרָהָם. הוּא הָיָה גָּר בִּבְנֵי-בָּרָק וַאֲנִי אוֹמֵר, 'הָיָה! הִדְגִּישׁ הָרַב, כִּי לְמַרְבֵּה הַצַּעַר אַבְרָהָם חָשַׁב שֶׁהוּא אַמִּיץ מְאוֹד וְהוּא וַחֲבֵרָיו בָּחֲרוּ לְשַׂחֵק בִּמְקוֹם מְאוֹד לֹא שִׁגְרָתִי, בַּחֲדַר הַמַּעֲלִיּוֹת.
יוּדִי הִרְגִּישׁ כְּאִלּוּ אֶבֶן גְּדוֹלָה נָחֲתָה לְתוֹךְ בִּטְנוֹ, הוּא חָשׁ בְּמַבָּטִים שֶׁל חֲבֵרָיו וּבִמְיֻחָד בְּמַבָּטוֹ הַמַּצְמִית שֶׁל שִׁימִי.
"אַבְרָהָם וַחֲבֵרָיו לֹא יָדְעוּ עַל הַתְּהוֹם הָעֲמֻקָּה שֶׁיֵּשׁ בַּחֲדַר הַמַּעֲלִיּוֹת, הֵיכָן שֶׁהַמַּעֲלִית עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, הַתְּהוֹם הַזּוֹ נִקְרֵאת, "פִּיר הַמַּעֲלִית". אַבְרָהָם פָּשׁוּט הֶחֱלִיק בְּתוֹכָהּ, הַמַּעֲלִית הָיְתָה בְּדִיּוּק בְּקוֹמַת כְּנִיסָה, כָּךְ שֶׁהוּא נָפַל לְאֹרֶךְ כָּל הַקּוֹמוֹת וּלְמַרְבֵּה הַצַּעַר הוּא נִפְטַר מִיָּדִית". מַבָּטוֹ הַחוֹדֵר שֶׁל הָרַב קוֹפְמָן סָקַר אֶת הַחֶדֶר. "אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם אֶת זֶה, כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ יְלָדִים שֶׁאוֹהֲבִים לְשַׂחֵק בַּחֲדַר הַמַּעֲלִיּוֹת וּלְהִתְעַסֵּק עִם כָּל מִינֵי כַּפְתּוֹרִים שָׁם, בִּגְלַל שֶׁהֵם לֹא מְבִינִים עַד כַּמָּה הַמָּקוֹם הַזֶּה מְסֻכָּן. חָשׁוּב לִי שֶׁהַתַּלְמִידִים שֶׁלִּי יָבִינוּ אֶת זֶה וְיִזָּהֲרוּ מְאוֹד לֹא לְהִכָּנֵס לְשָׁם. אַתֶּם יְכוֹלִים לְהַבְטִיחַ לִי אֶת זֶה?"
חֵלֶק מֵהַיְּלָדִים הִנְהֲנוּ בְּרֹאשָׁם.
"אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ אֶתְכֶם", רַעַם קוֹלוֹ שֶׁל הָרַב קוֹפְמָן.
"כֵּן!" צָעֲקוּ כֻּלָּם בְּמַקְהֵלָה.
"מְצֻיָּן!" הָרַב קוֹפְמָן הָיָה מְרֻצֶּה, "אֲנִי מְיַעֵץ לָכֶם לֹא לְהָפֵר אֶת הַהַבְטָחָה שֶׁלָּכֶם", הוּא הוֹסִיף, "אֲנִי לֹא אוֹהֵב לְהַעֲנִישׁ יְלָדִים בִּמְיֻחָד לֹא אֶת הַתַּלְמִידִים שֶׁלִּי. וְכָעֵת תַּלְמִידִים חֲבִיבִים מְסִבַּת הַסִּיּוּם! בּוֹאוּ נַתְחִיל לְהִתְאַרְגֵּן".
"הַלְשָׁנַת עָלֵינוּ", סִנֵּן שִׁימִי לְעֶבְרוֹ כְּשֶׁסִּדְּרוּ אֶת הַכִּסְאוֹת בְּצוּרַת חֵית. "הַלְשָׁנַת, נָכוֹן?" הִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם דָּוִד זוֹעֵם כֻּלּוֹ.
"חָשַׁבְתִּי שֶׁאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עָלֶיךָ" הֶאֱשִׁים יֻדְלֶ'ה, שֶׁצָּץ פִּתְאוֹם מֵאֲחוֹרָיו. יוּדִי הִסְמִיק אַךְ לֹא עָנָה וְהִמְשִׁיךְ לְסַדֵּר אֶת הַכִּסְאוֹת.
״שִׁימִי, דָּוִד, יֻדְלֶ'ה", קָרָא הָרַב קוֹפְמָן, "בּוֹאוּ תַּעַזְרוּ לִי לְסַדֵּר אֶת הָאֹכֶל עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת". "עוֹד לֹא סִיַּמְתִּי אִתְּךָ", אִיִּים שִׁימִי לִפְנֵי שֶׁעָזְבוּ.
הַמְּסִבָּה הָיְתָה מֻצְלַחַת, יוּדִי הִצְלִיחַ לֵהָנוֹת מִמֶּנָּה לַמְרוֹת הַמַּבָּטִים הַמַּאֲשִׁימִים שֶׁנִּשְׁלְחוּ לְעֶבְרוֹ. בְּסִיּוּם הַמְּסִבָּה הוֹדָה הָרַב קוֹפְמָן לְיוּדִי וּלְכָל הַיְּלָדִים שֶׁאִרְגְּנוּ יַחַד אִתּוֹ אֶת הַמְּסִבָּה. לְיוּדִי הוּקַל כְּשֶׁרָאָה אֶת הָרַב קוֹפְמָן מִתְיַחֵס בַּחֲבִיבֻיּוֹת לְשִׁימִי וְלַחֲבֵרָיו וּמְשַׁבֵּחַ אוֹתָם.
"שָׁכַחְתָּ אֶת הַתִּיק", הִבְחִין דִּידִי כְּשֶׁיָּצְאוּ לְכִוּוּן הַבַּיִת.
"אוֹי", קָרָא יוּדִי, "מַזָּל שֶׁשַּׂמְתָּ לֵב". כָּל הַהַפְתָּעוֹת מֵהַמְּסִבָּה הָיוּ מוּנָחוֹת בְּתִיק וְיוּדִי רָצָה מְאוֹד לְהַרְאוֹתָם לְאִמָּא וַאֲבִיגַיִל. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַכִּתָּה עָצַר בְּחַדּוּת, הַכִּתָּה לֹא הָיְתָה רֵיקָה, הוּא שָׁמַע קוֹלוֹת מְהֻסִּים מְנַהֲלִים שִׂיחָה, יוּדִי הִסְתַּתֵּר מִיָּד מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת וְהִקְשִׁיב.
"אֲנִי בִּכְלָל לֹא בָּטוּחַ שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת הִלְשִׁין", שָׁמַע אֶת לְחִישָׁתוֹ שֶׁל יִצְחָק-מֵאִיר, "זֶה לֹא נִרְאֶה שֶׁהָרַב כּוֹעֵס עָלֵינוּ בִּכְלָל, לְהֵפֶךְ".
"אֲבָל לָמָּה הָרַב יַתְחִיל לְדַבֵּר עַל יְלָדִים שֶׁנִּכְנָסִים לַחֲדַר מֵעֲלִיּוֹת פִּתְאוֹם?" הִתְעַקֵּשׁ שִׁימִי.
"אוּלַי הוּא הִתְכַּוֵּן לִילָדִים אֲחֵרִים בִּכְלָל?" הֶעֱלָה דָּוִד הַשְׁעָרָה.
"גַּם אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה לֹא קָשׁוּר לְיוּדִי", הִצְטָרֵף קוֹלוֹ שֶׁל יֻדְלֶ'ה לַחֲבוּרַת הַמִּתְלַחֲשִׁים, "אֵין סִכּוּי שֶׁהָרַב הָיָה מְוַתֵּר לָנוּ כָּכָה אִלּוּ יָדַע".
"אוּלַי אַתֶּם צוֹדְקִים", נִכְנַע שִׁימִי, "אֲנִי מַסְכִּים שֶׁהָעֻבְדָּה שֶׁלֹּא נֶעֱנַשְׁנוּ הִיא הוֹכָחָה טוֹבָה."
דִּידִי וְיוּדִי הִבִּיטוּ זֶה בָּזֶה בַּהֲקָלָה.
בִּשְׁעַת אֲרוּחַת עֶרֶב סִפֵּר יוּדִי לְאַבָּא וְאִמָּא אֶת כָּל הַסִּפּוּר. אִמָּא יָשְׁבָה לְיָדוֹ וּלְיַד אֲבִיגַיִל, הָאֲכִילָה אֶת דָּוִידִי שֶׁיָּשַׁב בְּכִסֵּא הָאֹכֶל שֶׁלּוֹ וְהִקְשִׁיבָה בְּסַקְרָנוּת. אַבָּא הָיָה בְּאַרְגֶּנְטִינָה, אֲבָל אִמָּא הִנִּיחָה אֶת שְׁפוֹפֶרֶת הַטֵּלֵפוֹן בְּמֶרְכַּז הַשֻּׁלְחָן. זֹאת הָיְתָה הַשִּׁיטָה הַחֲדָשָׁה שֶׁהֵם הִמְצִיאוּ, בִּגְלַל שֶׁהַשִּׂיחוֹת עִם אַבָּא אָרְכוּ זְמַן רַב וְרַק אַחֲרֵיהֶן הָלְכוּ יוּדִי וַאֲבִיגַיִל לֶאֱכֹל וְלִישֹׁן, כָּכָה הֵם שִׁלְּבוּ הַכֹּל יַחַד. זֶה הִרְגִּישׁ כְּאִלּוּ אַבָּא מַמָּשׁ נִמְצָא אִתָּם בַּבַּיִת וְלֹא בְּצַד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַיַּבֶּשֶׁת.
רַק בְּסוֹף הַשִּׂיחָה, אַחֲרֵי שֶׁיוּדִי בֶּרֶךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אַחֲרֵי שֶׁאֲבִיגַיִל סִיְּמָה לְסַפֵּר לְאַבָּא סִפּוּר אָרֹךְ שֶׁקָּרָה לָהּ בַּגַּן, יוּדִי לָקַח אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת אִתּוֹ לַחֶדֶר וְהִנִּיחַ אֶת דִּידִי קָרוֹב לְפוּמִית, כְּדֵי שֶׁגַּם הוּא יוּכַל לְדַבֵּר עִם אַבָּא.
"כָּל הַכָּבוֹד לִשְׁנֵיכֶם", אָמַר אַבָּא בְּהַעֲרָכָה, "בֶּאֱמֶת יוּדִי, הִתְנַהַגְתָּ כְּיֶלֶד בּוֹגֵר וְאַחְרַאי. וְדִידִי, אַתָּה בֶּאֱמֶת חָבֵר נֶאֱמָן וּמְיַעֵץ חָכָם, אֲנִי בֶּאֱמֶת כָּל-כָּךְ שָׂמֵחַ שֶׁהִגַּעְתָּ אֵלֵינוּ."
אני גם רוצה שיהיה לי חבר כמו דידי
מזל שלא חשדו בו שהוא המלשין
אפילו שהוא זה שהלשין