יוֹדִי הֶחֱוִיר. הוּא וְדִידִי הֶחְלִיפוּ מַבָּטִים, מַבָּטוֹ שֶׁל דִּידִי הָיָה רָווּי תּוֹכָחָה. בַּסָּלוֹן הִקְשִׁיבָה אִמּוֹ לַטֵּלֵפוֹן.
"כֵּן, כֵּן, אֲנִי מַמָּשׁ אֶשְׂמַח", הִיא הִמְשִׁיכָה לְאַחַר הֲפוּגָה קְצָרָה, "זֶה יַרְגִּיעַ אוֹתִי מְאוֹד אִם תְּדַבֵּר אִתּוֹ, אֲנִי כְּבָר אָבִיא לְךָ אֶת הַמִּסְפָּר. בַּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁל בַּקָּשָׁה שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה מָה יִהְיֶה הַסְּכוּם, חָשׁוּב מְאוֹד לְתַקֵּן אוֹתָהּ בְּהֶקְדֵּם".
"אַתָּה צָרִיךְ לְדַבֵּר אִתָּהּ!" סִנֵּן דִּידִי לִפְנֵי שֶׁפָּנָה לְכַרְסֵם אֶת חֲתִיכַת הַסֶּנְדְּוִיץ שֶׁהִנִּיחַ לוֹ יוּדִי בְּשׁוּלֵי הַצַּלַּחַת.
"לֹא יָדַעְתִּי שֶׁנִּתְקַעְתֶּם בַּמַּעֲלִית הַיּוֹם", אָמַר יוּדִי כְּשֶׁאִמּוֹ הִתְיַשְּׁבָה וְקָשְׁרָה אֶת דָּוִידִי לְכִסֵּא תִּינוֹק שֶׁלּוֹ.
"אוֹ, שָׁכַחְתִּי לְסַפֵּר לָךְ", אָמְרָה אִמָּא וְגוֹלְלָה אֶת הַסִּפּוּר כֻּלּוֹ לִפְנֵי יוּדִי כְּשֶׁהִיא נִסְעֶרֶת. דִּידִי יָשַׁב בְּשׁוּלֵי הַצַּלַּחַת וְכִרְסֵם אֹכֶל לְלֹא הֲפוּגָה, לֶחֶם, גְּבִינָה, מְלָפְפוֹן, עַגְבָנִיָּה וַחֲבִיתָה, תּוֹךְ כְּדֵי כִּרְסוּם הִצְבִּיעַ עַל פִּיו וְעַל אִמָּא שֶׁל יוּדִי לְסֵרוּגִין.
יוּדִי הֵבִין הֵיטֵב מָה דִּידִי רוֹצֶה, הוּא רוֹצֶה שֶׁיּוּדִי יְגַלֶּה לְאִמּוֹ מַהִי הַבְּעָיָה הָאֲמִתִּית שֶׁל הַמַּעֲלִית, אֲבָל הוּא לֹא הֵעֵז לְסַפֵּר לָהּ, כֵּיצַד יָגִיב שִׁימִי כְּשֶׁיְּגַלֶּה שֶׁהוּא הִלְשִׁין עֲלֵיהֶם. לֹא וָלֹא, זֹאת לֹא אֶפְשָׁרוּת בִּכְלָל.
דִּידִי סִבֵּן אֶת יָדָיו וּלְחַיָּיו בְּקַפְּדָנוּת. "אַתָּה יוֹדֵעַ יוּדִי שֶׁאֲנִי מְאוֹד אוֹהֵב אוֹתְךָ, נָכוֹן?" הוּא הִבִּיט בְּיוּדִי בְּפָנִים מְכֻסּוֹת סַבּוֹן, "אֲבָל אֲנִי חַיָּב לְהַגִּיד בָּבבבבבב…" הַקּוֹל שֶׁלּוֹ הָפַךְ לִמְעֻמָּם בִּגְלַל שֶׁתָּחַב אֶת כָּל רֹאשׁוֹ לְתוֹךְ קַעֲרִית הַמַּיִם, יוּדִי הִמְתִּין עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ וְהוֹשִׁיט לוֹ פִּסַּת טִישׁוּ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְנַגֵּב אֶת פָּנָיו הַקְּטַנּוֹת. "אֲנִי חַיָּב לְהַגִּיד לְךָ… בָּררר קַר כָּאן, תּוֹדָה עַל הַטִּישׁוּ", הוּא נִגֵּב אֶת פָּנָיו בִּיסוֹדִיּוּת. "בְּקִצּוּר, אֲנִי מַמָּשׁ מֻכְרָח לְהַגִּיד לְךָ שֶׁאֲנִי מְאֻכְזָב מִמְּךָ", הוּא סִיֵּם לְהִתְנַגֵּב. "אֲנִי מַמָּשׁ מִצְטַעֵר לוֹמַר אֶת זֶה, כִּי אֲנִי בֶּאֱמֶת מְאוֹד אוֹהֵב אוֹתְךָ, אֲבָל אֲנִי מַמָּשׁ לֹא מֵבִין אוֹתְךָ". כָּעֵת טִפֵּס דִּידִי עַל מִשְׁחַת הַשִּׁנַּיִם שֶׁל יוּדִי שֶׁהָיְתָה אֲרֻכָּה בִּשְׁבִילוֹ וּקְצָת חֲלַקְלַקָּה בִּגְלַל הַסַּבּוֹן, הַמִּשְׁחָה גָּלְשָׁה מְעַט יַחַד אִתּוֹ לִקְצֵה הַשִּׁדָּה.
"תִּזָּהֵר לֹא לִפֹּל", קָרָא יוּדִי. דִּידִי תָּפַס בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן אֶת קְצֵה הַמִּשְׁחָה הַפְּתוּחָה, רַגְלָיו מִתְנַדְנְדוֹת מֵעַל הָרִצְפָּה. יוּדִי הִנִּיחַ אֶת כַּף יָדוֹ מִתַּחְתָּיו וְתָפַס אוֹתוֹ.
"הַיָּדַיִם שֶׁלִּי מְלֵאוֹת מִשְׁחַת שִׁנַּיִם עַכְשָׁו", הִתְרַגֵּז דִּידִי, "אֲנִי חַיָּב לִשְׁטֹף שׁוּב יָדַיִם וַאֲנִי חַיָּב לוֹמַר לְךָ…בָּרררר", הוּא הִכְנִיס שׁוּב אֶת רֹאשׁוֹ לְתוֹךְ הַמַּיִם".
"אוּלַי עָדִיף שֶׁתֹּאמַר לִי כְּשֶׁתְּסַיֵּם לְהִתְרַחֵץ?" הִצִּיעַ יוּדִי, "כָּכָה תִּהְיֶה יוֹתֵר מְרֻכָּז". זֶה הָיָה רַעְיוֹן טוֹב. דִּידִי רָחַץ אֶת יָדָיו בִּמְהִירוּת וְצִחְצַח אֶת שִׁנָּיו בְּפִסַּת טִישׁוּ זְעִירָה, לְאַחַר מִכֵּן הִתְיַשֵּׁב בְּנוֹחוּת עַל כַּף יָדוֹ שֶׁל יוּדִי בַּתְּנוּחָה הָאֲהוּבָה עָלָיו.
"אָז, קֹדֶם אַתָּה נוֹתֵן לְשִׁימִי לְחַלֵּק אֶת הַתַּפְקִידִים וּבְקֹשִׁי מַצְלִיחַ לְהַשִּׂיג תַּפְקִיד אֶחָד לְעַצְמְךָ. דָּבָר שֵׁנִי, לֹא אִכְפַּת לְךָ לָתֵת לַאֲנָשִׁים לְשַׁלֵּם עַל תִּקּוּן שֶׁל מַעֲלִית לֹא מְקֻלְקֶלֶת".
"אֲבָל שִׂימִי יַגִּיד שֶׁאֲנִי מַלְשָׁן", הִצְטַדֵּק יוּדִי. חוּץ מִזֶּה, הִבְטַחְתִּי לֹא לְסַפֵּר".
"זֶה הָיָה מְאוֹד טִפְּשִׁי מִצִּדֵּךְ, שֶׁתֵּדַע", הִנְהֵן דִּידִי, "וַאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁהִבְטַחְתָּ, אַתָּה חַיָּב לְסַפֵּר, הֲרֵי לְהַזְמִין טֶכְנַאי מַעֲלִיּוֹת יַעֲלֶה הַרְבֵּה כֶּסֶף. יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶם מָה לֶאֱכֹל, אַתָּה יוֹדֵעַ? בִּמְקוֹם לִקְנוֹת לִילָדִים שֶׁלָּהֶם לֶחֶם לַאֲרוּחַת עֶרֶב, הֵם יִצְטָרְכוּ לְשַׁלֵּם כֶּסֶף מְיֻתָּר".
"בֶּאֱמֶת לֹא יָדַעְתִּי", הוֹדָה יוּדִי, "אֲבָל לַמְרוֹת זֹאת, אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהַלְשִׁין".
דִּידִי שָׁקַע בְּמַחֲשָׁבוֹת, "אַתָּה יוֹדֵעַ מָה? אַתָּה לֹא חַיָּב מַמָּשׁ לְסַפֵּר, אֲבָל תִּרְמֹז לָהּ, בְּלִי שֵׁמוֹת". יוּדִי נִסָּה לַחֲשֹׁב עַל דֶּרֶךְ בָּהּ נִתָּן לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה. בְּתִזְמוּן מֻשְׁלָם הֵצִיצָה אִמּוֹ לַחֶדֶר,
"יֹפִי יוּדִי", הִיא חִיְּכָה, "כָּל הַכָּבוֹד לְךָ שֶׁאַתָּה בַּמִּטָּה בִּזְמַן, לַיְלָה טוֹב חָמוּד!"
"אִמָּא, אַתְּ יְכוֹלָה לָבוֹא לְכָאן רֶגַע?" בִּקֵּשׁ יוּדִי, "אֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לְךָ מַשֶּׁהוּ".
"מָה קָרָה?" הִסְתַּקְרְנָה אִמּוֹ, "הִיא נִכְנְסָה אֶל הַחֶדֶר וְהִתְיַשְּׁבָה עַל הַמִּטָּה לְיָדוֹ".
"אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַמַּעֲלִית לֹא מְקֻלְקֶלֶת וַאֲנִי יוֹדֵעַ לָמָּה הִיא נִתְקַעַת", הֵחֵל יוּדִי, "וַאֲנִי יוֹדֵעַ גַּם לָמָּה הִיא נִתְקַעַת דַּוְקָא בַּשָּׁעוֹת הַלָּלוּ, אֲבָל אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהַגִּיד לְךָ מָה וְאֵיךְ אֲנִי יוֹדֵעַ". אִמָּא הִבִּיטָה בּוֹ מְבֻלְבֶּלֶת.
"אַתָּה יָכוֹל לְהַגִּיד לִי אֶת זֶה שׁוּב?" הִיא בִּקְּשָׁה, "יוֹתֵר לְאַט". יוּדִי חָזַר עַל דְּבָרָיו.
"קֹדֶם כֹּל אֲנִי מַמָּשׁ שָׂמְחָה לָדַעַת שֶׁהַמַּעֲלִית תַּקִּינָה, זֶה מַרְגִּיעָה אוֹתִי, אֲנִי מְבִינָה שֶׁגִּלִּיתָ הַיּוֹם אֶת הַסִּבָּה לְכָךְ שֶׁהִיא נִתְקַעַת." יוּדִי הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ.
"בִּזְמַן שֶׁבִּקַּרְתָּ אֵצֶל שִׁימִי?" שָׁאֲלָה אִמָּא בִּזְהִירוּת, יוּדִי הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ שׁוּב בְּלִי לוֹמַר מִלָּה.
"שִׁימִי הוּא זֶה שֶׁתּוֹקֵעַ אֶת הַמַּעֲלִית?" שְׁאֵלָה אִמָּא.
"לֹא רַק שִׂימִי" פָּלַט יוּדִי בִּמְהִירוּת וְהִסְמִיק, "אֲבָל אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהַגִּיד לְךָ מִי עוֹד, בְּבַקָּשָׁה אִמָּא, הִבְטַחְתִּי לָהֶם".
"זֶה מְאוֹד רְצִינִי מָה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר לִי עַכְשָׁו", אָמְרָה אִמָּא בְּכֹבֶד רֹאשׁ, "אֲנִי מְבִינָה שֶׁהִבְטַחְתָּ וַאֲנִי מַעֲרִיכָה אֶת זֶה שֶׁהֶחְלַטְתָּ לְסַפֵּר לִי לַמְרוֹת זֹאת, נָהַגְתָּ נָכוֹן, אֲנִי גֵּאֶה בְּךָ, אֲבָל אַתָּה חַיָּב לְסַפֵּק לִי עוֹד כַּמָּה פְּרָטִים כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְקַבֵּל אֶת הַתְּמוּנָה הַשְּׁלֵמָה, מִי תּוֹקֵעַ אֶת הַמַּעֲלִית וְאֵיךְ?"
"כָּל הַחֲבֵרִים שֶׁהָיוּ אֵצֶל שִׁימִי", אָמַר יוּדִי בְּאֻמְלָלוּת, הוּא סִפֵּר לָהּ עַל הַדֶּרֶךְ בָּהּ הֵם עוֹשִׂים זֹאת.
"אַתָּה מַקְסִים!" חִיְּכָה אֵלָיו אִמָּא בְּהַעֲרָכָה, "כָּל כָּךְ בּוֹגֵר, כָּל הַכָּבוֹד לְךָ שֶׁהֶחְלַטְתָּ לְסַפֵּר לִי, אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁזֶּה לֹא הָיָה פָּשׁוּט וְיֵשׁ לִי רַעֲיוֹן מְצֻיָּן כֵּיצַד לְטַפֵּל בָּעִנְיָן".
"אֵיךְ?" הִסְתַּקְרֵן יוּדִי.
"מָה דַּעְתְּךָ שֶׁאֶכְתֹּב מִכְתָּב בְּעִלּוּם שֵׁם לָרַב קוֹפְמָן? בְּלִי שֵׁמוֹת כַּמּוּבָן, רַק אֶכְתֹּב שֶׁאֲנִי אֵם לְאֶחָד מֵהַתַּלְמִידִים בְּכִתָּתוֹ וְשֶׁאֲנִי מֻדְאֶגֶת מְאוֹד מִכָּךְ שֶׁגִּלִּיתִי שֶׁקְּבוּצַת יְלָדִים מֵהַכִּתָּה נוֹהֶגֶת לְשַׂחֵק בַּחֲדַר הַמַּעֲלִית, זֶה הַכֹּל". דִּידִי שֶׁיָּשַׁב עֲדַיִן עַל יָדוֹ שֶׁל יוּדִי הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת.
"אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה רַעֲיוֹן טוֹב", הִסְכִּים יוּדִי בַּחֲשָׁשׁ.
"אָז זֶה מָה שֶׁאֶעֱשֶׂה", אָמְרָה אִמָּא, "בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם כְּבָר עַכְשָׁו אֶכְתֹּב אֶת הַמִּכְתָּב, מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן אֵצֵא עִם דָּוִידִי לְטִיּוּל קָטָן כְּדֵי לְהַרְדִּים אוֹתוֹ וְאָנִיחַ אֶת הַמִּכְתָּב בַּתֵּבָה.
"אִם מִישֶׁהוּ יִרְאֶה אוֹתָךְ?" נִלְחָץ יוּדִי.
"אַף אֶחָד לֹא יִרְאֶה", הִבְטִיחָה אִמָּא, "אֲנִי אֶבְדֹּק שֶׁהַשֶּׁטַח יִהְיֶה פָּנוּי כְּשֶׁאֲשַׁלְשֵׁל אֶת הַמִּכְתָּב לַתֵּבָה. אַל תִּדְאַג, הָרַב קוֹפְמָן לֹא יֶדַע שֶׁזֶּה אַתָּה".
למה אמא שלו לא יכלה להגיד לשכן להחליף את הסיסמה? בטוח ידעו שהוא המלשין