בָּעֶרֶב הָאַחֲרוֹן לִפְנֵי שֶׁעָזַב, נִכְנַס אַבָּא לְחַדְרוֹ, יוּדִי כְּבָר הָיָה מְאֻרְגָּן לְשֵׁנָה. אַבָּא הִתְיַשֵּׁב עַל הַמִּטָּה, חִיּוּךְ צוֹפֵן סוֹד עַל פָּנָיו. "זוֹכֵר אֶת הָרַעֲיוֹן הַהוּא, שֶׁחָשַׁבְתִּי עָלָיו, כֵּיצַד לַעֲזֹר לְךָ לִמְצֹא חֲבֵרִים?". "כֵּן", קָפַץ יוּדִי בְּסַקְרָנוּת.
"מָצָאתִי לְךָ מִישֶׁהוּ שֶׁיַּעֲזֹר לְךָ", הִכְרִיז אַבָּא. "מִישֶׁהוּ שֶׁיַּעֲזֹר?" הִתְאַכְזֵב יוּדִי, "אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְדַבֵּר עַל זֶה עִם מִישֶׁהוּ אַחֵר חוּץ מִמְּךָ". "אִתּוֹ אַתָּה תִּשְׂמַח לְדַבֵּר", הִבְטִיחַ אַבָּא. "אוֹ לְהִתְיַעֵץ, אוֹ רַק לִהְיוֹת חָבֵר טוֹב. אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד מִנִּסָּיוֹן שֶׁהוּא הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב בָּעוֹלָם."
"מִי זֶה?", שָׁאַל יוּדִי בְּחַשְׁדָנוּת.
אַבָּא פָּרַס אֶת כַּף יָדוֹ מַמָּשׁ מוּל פָּנָיו שֶׁל יוּדִי.
בִּתְחִלָּה לֹא רָאָה יוּדִי דָּבָר, אֶלָּא שֶׁאָז, בְּבַת אַחַת, הִבְחִין בּוֹ. יֶלֶד קָטָן, נִרְאֶה בְּעֵרֶךְ בְּגִילוֹ, חֻלְּצָה מְכֻפְתֶּרֶת כְּחֻלָּהּ, מִכְנָסַיִם כֵּהוֹת וְעַל רֹאשׁוֹ כּוֹבַע קַסְקֵט. הוּא עָמַד עַל כַּף יָדוֹ שֶׁל אַבָּא, נִשְׁעָן עַל הָאֲגוּדָל. יוּדִי פַּעַר אֶת פִּיו בְּתַדְהֵמָה, הַיֶּלֶד הָיָה זָעִיר כָּל כָּךְ, גָּבְהוֹ כְּגֹבַהּ אֲגוּדָלוֹ שֶׁל אַבָּא.
"זֶה לֹא יִתָּכֵן", הוּא לָחַשׁ, "אֲנִי לֹא מַאֲמִין".
"אַף אֶחָד לֹא מַאֲמִין", הָעִיר הַיֶּלֶד הַקָּטָן, דִּלֵּג מִכַּף יָדוֹ שֶׁל אַבָּא עַל הַמִּטָּה וְנֶעֱמַד מַמָּשׁ מוּלוֹ. "קוֹרְאִים לִי דִּידִי", הוּא הִצִּיג אֶת עַצְמוֹ.
"נָעִים מְאוֹד," גִּמְגֵּם יוּדִי.
"גַּם לִי נָעִים" הִכְרִיז הַיֶּלֶד הַקְּטַנְטַן, "אַתָּה נִרְאֶה יֶלֶד נֶחְמָד וַאֲנִי מְחַבֵּב יְלָדִים נֶחְמָדִים". הוּא עָלָה שׁוּב עַל כַּף יָדוֹ שֶׁל אַבָּא, נֶעֱמַד בְּמֶרְכָּזָהּ, אוֹחֵז הֵיטֵב בָּאֲגוּדָל.
"גַּם אַבָּא שֶׁלְּךָ הָיָה יֶלֶד נֶחְמָד", הוּא גִּלָּה. "אַבָּא שֶׁלִּי?", קָרָא יוּדִי בְּקוֹל רָם, זוֹ הָיְתָה הַפְתָּעָה!
"כֵּן!", הִנְהֵן דִּידִי בְּהִתְלַהֲבוּת, "אֲנִי וְאַבָּא שֶׁלְּךָ הָיִינוּ חֲבֵרִים טוֹבִים מְאוֹד כְּשֶׁהָיָה יֶלֶד". "אֲבָל אַבָּא שֶׁלִּי הָיָה יֶלֶד לִפְנֵי הָמוֹן שָׁנִים" אָמַר יוּדִי בְּחֹסֶר אֵמוּן, "הוּא כְּבָר מְבֻגָּר הַיּוֹם וְאַתָּה נוֹתֶרֶת יֶלֶד, אֵיךְ זֶה יִתָּכֵן?"
"כָּכָה זֶה!" מֶשֶׁךְ דִּידִי בִּכְתֵפוֹ, "אֲנִי קְטַנְטַן, יְלָדִים קְטַנְטַנִּים כָּמוֹנִי אַף פַּעַם לֹא גְּדֵלִים".
"דִּידִי יִשָּׁאֵר אִתְּךָ" עַכְשָׁו חִיֵּךְ אַבָּא, "אִם תִּרְצֶה הוּא יוּכַל לָלֶכֶת אִתְּךָ לְחֵיְדֶּר, לְיַעֵץ לְךָ כֵּיצַד לְהִתְחַבֵּר עִם הַיְּלָדִים בַּכִּתָּה".
"בִּגְלַל שֶׁאֲנִי כָּל כָּךְ חַבְרוּתִי" הִסְבִּיר דִּידִי, "אֲנִי אוּכַל לְיַעֵץ לְךָ אַחַת וּשְׁתַּיִם כֵּיצַד לִרְכֹּשׁ חֲבֵרִים, אַתָּה תִּרְאֶה שֶׁזֶּה יִהְיֶה מַמָּשׁ פָּשׁוּט".
"אֲבָל מָה יַגִּידוּ הַיְּלָדִים כְּשֶׁיִּרְאוּ אוֹתְךָ?" נִדְהָם יוּדִי, "וְהָרַב קוֹפְמָן, וּמָה תַּגִּיד אִמָּא?". "אוֹ, זֹאת לֹא בְּעָיָה בִּכְלָל!", הֵנִיף דִּידִי אֶת יָדוֹ בְּבִטּוּל, "אֲנִי יָכוֹל לַהֲפֹךְ אֶת עַצְמִי לְבִלְתִּי נִרְאֶה בִּשְׁבִיל אֲנָשִׁים מְסֻיָּמִים, לְמַעֲשֶׂה חוּץ מִמְּךָ וּמֵאַבָּא שֶׁלְּךָ אַף אֶחָד לֹא יוּכַל לִרְאוֹת אוֹתִי".
"אֲנִי אַשְׁאִיר אֶתְכֶם כָּאן וְאֵלֵךְ לִי," אָמַר אַבָּא, "הַטִּיסָה שֶׁלִּי בְּחָמֵשׁ בַּבֹּקֶר, כָּכָה שֶׁאֵין לִי כִּמְעַט זְמַן לִישֹׁן." הוּא נָשַׁק לְיוּדִי וְחִבֵּק אוֹתוֹ חָזָק חָזָק. "תִּזְכֹּר" הוּא לָחַשׁ בְּאָזְנוֹ, "אֲנִי אָמְנָם טָס רָחוֹק, אֲבָל אֲנִי אַף פַּעַם לֹא עוֹזֵב אוֹתְךָ, וַהֲכִי חָשׁוּב, אַבָּא בַּשָּׁמַיִם נִמְצָא אִתְּךָ כָּל הַזְּמַן". "וְגַם אֲנִי יִהְיֶה אִתּוֹ" הִתְעָרֵב דִּידִי, "אַל תִּדְאַג, אֲנִי אֶשְׁמֹר עָלָיו, הוּא אַף פַּעַם לֹא יִהְיֶה בּוֹדֵד".
אַחֲרֵי שֶׁאַבָּא עָזַב, יָשַׁב יוּדִי עַל הַמִּטָּה וְהִבִּיט בְּדִידִי בְּסַקְרָנוּת. הַיֶּלֶד הַזָּעִיר טִיֵּל עַל הַמִּטָּה, טִפֵּס עַל הַשִּׁדָּה הַקְּטַנָּה לְיַד מִטָּתוֹ שֶׁל יוּדִי. הוּא נִגַּשׁ לִמְנוֹרַת הַלַּיְלָה שֶׁעַל הַשִּׁדָּה, וְהוֹפּ, קִפֵּץ הַיְּשֵׁר עַל הַמֶּתֶג הַקָּטָן בְּתַחְתִּית הַמְּנוֹרָה. הַמְּנוֹרָה נִדְלְקָה. "רָאִיתָ אֵיךְ הִצְלַחְתִּי לְהַדְלִיק אוֹתָהּ?" הִתְרַבְרֵב דִּידִי. הוּא שׁוּב קָפַץ לְכִוּוּן הַמֶּתֶג. הַפַּעַם הוּא פִסְפֵס, בִּרְכּוֹ פָּגְעָה בַּמֶּתֶג. "אַייי!" הוּא גָּנַח וְשִׁפְשֵׁף אֶת בִּרְכּוֹ, "זֶה כׇּאַב!". יוֹדִי נִזְכַּר בַּמַּכּוֹת הַכּוֹאֲבוֹת שֶׁהוּא נוֹהֵג לְקַבֵּל בְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא מְפַסְפֵס מַדְרֵגָה, זֶה הָיָה מוּזָר כָּל כָּךְ שֶׁהַמֶּתֶג הַקָּטָן יָכוֹל לְהַכְאִיב לְדִידִי מַמָּשׁ כְּמוֹ הַמַּדְרֵגָה. "אַתָּה מַמָּשׁ קָטַנְצִ'יק" הוּא אָמַר בְּחֹסֶר אֵמוּן, "בְּלִי לְהַעֲלִיב" הוֹסִיף מִיָּד. "לֹא נֶעֱלַבְתִּי," הִצְהִיר דִּידִי, "אֲנִי אוֹהֵב לִהְיוֹת קְטַנְטַן."
דִּידִי הִתְיַשֵּׁב עַל עַל הַשִּׁדָּה בְּרַגְלַיִם מְשֻׁכָּלוֹת.
"אֲנִי יָכוֹל לִישֹׁן עַל הַשִּׁדָּה? אֲנִי מַמָּשׁ עָיֵף".
"בֶּטַח!" מִהֵר יוּדִי לוֹמַר. "מִצְטַעֵר שֶׁלֹּא הִצַּעְתִּי לְךָ בְּעַצְמִי, אֲנִי מַמָּשׁ מְאָרֵחַ לֹא מְנֻמָּס. אֲבָל הַשִּׁדָּה מַמָּשׁ לֹא נוֹחָה, אֵיךְ תִּישַׁן עָלֶיהָ?" הוּא הוֹסִיף בְּחֹסֶר נְעִימוּת. "אוּלַי אַתָּה מַעֲדִיף לִישֹׁן עַל הַכָּרִית שֶׁלִּי?".
"אַוּוּ, אֲנִי לֹא יָשֵׁן עָלֶיהָ סְתָם כָּךְ", מִהֵר דִּידִי לְהַסְבִּיר, "אֲנִי יָשֵׁן בְּתוֹךְ גֶּרֶב עַל הַשִּׁדָּה".
"אָז אֵיפֹה הַגֶּרֶב שֶׁלְּךָ?" הִבִּיט יוּדִי סְבִיבוֹ, "בְּעֶצֶם, אֵיפֹה כָּל הַחֲפָצִים שֶׁלְּךָ?". "כָּאן!" הִכְרִיז דִּידִי בְּעַלִּיזוּת, וְטָפַח עַל תִּיק קָטָן הַתָּלוּי עַל גַּבּוֹ. כְּלוֹמַר רַק הַבְּגָדִים שֶׁלִּי, כָּל הַיֶּתֶר נִמְצָאִים בְּחֶדֶר הַזֶּה, הוּא הֵנִיף אֶת יָדוֹ, אֲנִי פָּשׁוּט מִשְׁתַּמֵּשׁ תָּמִיד בַּחֲפָצִים שֶׁל הַיֶּלֶד אֶצְלוֹ אֲנִי מִתְאָרֵחַ. אַתָּה רוֹאֶה", הוּא הוֹסִיף, "גַּם אֲנִי לֹא אוֹרֵחַ כָּל כָּךְ מְנֻמָּס, אָז אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהִסְתַּדֵּר מְצֻיָּן. עַכְשָׁו גֶּרֶב. אֵיפֹה מְגֵרַת הַגַּרְבַּיִם שֶׁלְּךָ? אֲנִי צָרִיךְ גֶּרֶב מְרֻפֶּדֶת בִּמְיֻחָד, אַחֶרֶת הַגַּב שֶׁלִּי נִתְפָּס וְזֶה פָּשׁוּט נוֹרָא וְאָיֹם לְהִסְתּוֹבֵב כָּל הַיּוֹם עִם גַּב תָּפוּס".
יוּדִי פָּתַח אֶת מְגֵרַת הַגַּרְבַּיִם וְהִבִּיט בְּדִידִי שֶׁבָּדַק אֶת כָּל זוּגוֹת הַגַּרְבַּיִם הֲמֻנָּחוֹת שָׁם. לְמַרְבֵּה הַצַּעַר, הוּא הִבְחִין כֵּיצַד הַמְּגֵרָה הַמְּסֻדֶּרֶת הוֹפֶכֶת לַבְּלִילָה שְׁלֵמָה שֶׁל גַּרְבַּיִם. דִּידִי לֹא הִסְתַּפֵּק בְּלִבְדֹּק אֶת הַגַּרְבַּיִם מִבַּחוּץ, הוּא נֶאֱבָק בְּכָל פַּעַם לִפְתֹּחַ אֶת הַזּוּגוֹת שֶׁאִמָּא קִפְּלָּה כָּל כָּךְ יָפָה. לְהִכָּנֵס וְלָצֵאת מֵהַגֶּרֶב, לִקְפֹּץ עָלֶיהָ, לִפְתֹּחַ אוֹתָהּ וְעוֹד שְׁלַל שִׁיטוֹת. סוֹף סוֹף הוּא הֵצִיץ מִתּוֹךְ גֶּרֶב כְּחֻלָּה בְּחִיּוּךְ מְאֻשָּׁר.
"זֹאת גֶּרֶב מְצֻיֶּנֶת, מַמָּשׁ נְעִימָה וְנוֹחָה".
"הִגִּיעַ הַזְּמַן"! אָמַר יוּדִי, "תִּרְאֶה אֵיזֶה בָּלָגָן עָשִׂיתָ כָּאן".
"זֶה לֹא בְּעָיָה" הֵנִיף דִּידִי אֶת יָדוֹ בְּבִטּוּל, "אַתָּה תְּסַדֵּר אוֹתָהּ אַחַת וּשְׁתַּיִם".
יוּדִי נֶאֱנַח, הוּא הֵרִים אֶת דִּידִי בִּזְהִירוּת בְּיָדוֹ הָאַחַת וּבַשְּׁנִיָּה לָקַח אֶת הַגֶּרֶב. זֶה הָיָה מוּזָר כָּל כָּךְ לְהַרְגִּישׁ אֶת רַגְלָיו הַקְּטַנּוֹת עַל כַּף יָדוֹ. "אַתָּה מוּכָן לְהַפְסִיק לִקְפֹּץ? זֶה מְדַגְדֵּג", הוּא בִּקֵּשׁ מִדִּידִי.
הוּא עָזַר לְדִידִי לְסַדֵּר אֶת הַגֶּרֶב בְּצוּרָה יְשָׁרָה עַל הַשִּׁדָּה, הַיֶּלֶד הַקְּטַנְטַן נִרְדָּם כִּמְעַט בָּרֶגַע שֶׁהִנִּיחַ אֶת רֹאשׁוֹ, יוּדִי הִבִּיט מְרֻתָּק בְּפָנָיו הַקְּטַנְטַנּוֹת שֶׁהֵצִיצוּ מִתּוֹךְ הַגֶּרֶב עַד שֶׁנִּרְדַּם.
