יוּדִי, הוּא יֶלֶד בּוֹגֵר וְאַחְרַאי, יֵשׁ לוֹֹ עֵינַיִים גְּדוֹלוֹת וְחָכְמוֹת. הוּא אוֹהֵב לַעֲזֹר לְאִמּוֹ, לְטַפֵּל בְּאֶחָיו הַקְּטַנִּים. הוּא בֶּן עֶשֶׂר, לוֹמֵד בְּכִתָּה ד' שֶׁל הָרַב קוֹפְמָן וְחָבֵר קָרוֹב מְאוֹד שֶׁל דִּידִי.
דִּידִי, הוּא יֶלֶד נָבוֹן וְחַבְרוּתִי, יֵשׁ לוֹֹ לֵב זָהָב וְהוּא אוֹהֵב תָּמִיד לַעֲזֹר. הוּא לֹא יֶלֶד רָגִיל, הוּא קָטָן. מַמָּשׁ קָטָן, קְטַנְטַן כָּל כָּךְ, שֶׁגָּבְהוֹ לֹא עוֹלֶה עַל אֶצְבַּע.
אַתֶּם בֶּטַח אוֹמְרִים לְעַצְמְכֶם עַכְשָׁיו: "שְׁטוּיוֹת, זֶה לֹא נָכוֹן, אֵין יְלָדִים קְטַנִּים כָּל כָּךְ", וְאַתֶּם צוֹדְקִים, דִּידִי הוּא לֹא בֶּאֱמֶת יֶלֶד אֲמִיתִּי, הוּא רַק דִּמְיוֹן. אֲבָל בַּסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ הוּא כֵּן. הוּא חָבֵר קָרוֹב שֶׁל יוּדִי, יוֹשֵׁב תָּמִיד עַל כְּתֵפוֹ וּמְיַעֵץ לוֹֹ עֵצוֹת חָכְמוֹת.
תֶּכֶף, כְּשֶׁיַּתְחִיל הַסִּפּוּר, תְּגַלּוּ כֵּיצַד הִכִּירוּ יוּדִי וְדִידִי וְכֵיצַד הָפְכוּ לַחֲבֵרִים טוֹבִים כָּל כָּךְ. וְאוּלַי אַחֲרֵי שֶׁתִּקְרְאוּ אֶת הַסִּפּוּר, תְּגַלּוּ שֶׁגַּם אֶצְלְכֶם, עָמֹק עָמֹק בְּתוֹךְ הַלֵּב, מִסְתַּתֵּר לוֹֹ דִּידִי קָטָן.
