יוּדִי יָשַׁב בַּחֶדֶר וְכָּסַס צִפָּרְנַיִם בְּמֶתַח.
הוּא הָיָה לָחוּץ כָּל-כָּךְ שֶׁהִתְקַשָּׁה לִנְשֹׁם.
זֶה הָיָה מוּזָר לָשֶׁבֶת לְחַכּוֹת לְדִידִי. יוּדִי קָלַט פִּתְאוֹם שֶׁזֶּה פַּעַם רִאשׁוֹנָה מֵאָז שֶׁדִּידִי הִגִּיעַ אֵלָיו שֶׁדִּידִי עָזַב. וְעוֹד לְלֹעַ הָאֲרִי.
מָה יִקְרֶה אִם מִישֶׁהוּ יִרְמֹס אוֹתוֹ? מָה יִקְרֶה אִם יֵלֵךְ לְאִבּוּד? הוּא כָּל-כָּךְ קְטַנְטַן. יוּדִי נִסָּה לֹא לַחֲשֹׁב עַל הָאֶפְשָׁרִיּוֹת הָרָעוֹת.
"זֶה יִהְיֶה בְּסֵדֶר", הוּא אָמַר לְעַצְמוֹ שׁוּב וָשׁוּב.
כְּכָל שֶׁהַזְּמַן חָלַף הוּא הָיָה יוֹתֵר מָתוּחַ. סוֹף-סוֹף עָבְרָה שָׁעָה וְעֶשְׂרִים דַּקּוֹת הוּא סִכֵּם עִם דִּידִי שֶׁיְּחַכֶּה לוֹ בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת אַחֲרֵי שָׁעָה וָחֵצִי. יוּדִי יָצָא מֵהַבַּיִת וְעָלָה קוֹמָה אַחַת לְכִוּוּן הַבַּיִת שֶׁל שִׁימִי, הוּא נִסָּה לִשְׁמֹעַ קוֹלוֹת. בְּדֶרֶךְ כְּלָל בַּזְּמַן הַזֶּה שׁוֹעֲטִים חֲבֵרָיו לְאֹרֶךְ הַמַּדְרֵגוֹת לְמַטָּה, אֲבָל חֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת הָיָה שָׁקֵט.
"לָמָּה הֵם מִתְעַכְּבִים?" נִלְחַץ יוּדִי. "אוּלַי הֵם כְּבָר עָזְבוּ וְדִידִי לֹא הִצְלִיחַ לָצֵאת אִתָּם? אוּלַי הוּא כָּלוּא שָׁם וְלֹא מַצְלִיחַ לִפְתֹּחַ אֶת דֶּלֶת הַיְּצִיאָה? וּמָה אִם הֵם תָּפְסוּ אֶת דִּידִי וְכָּלְאוּ אוֹתוֹ?
יוּדִי רָץ לְמַטָּה, לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה אֶלָּא לְשַׁתֵּף אֶת אַבָּא בְּמַעֲשֶׂה הַפָּזִיז שֶׁעָשׂוּ הוּא וְדִידִי.
הוּא לֹא רָצָה לְסַפֵּר לְאַבָּא עַל מַסַּע הַבִּלּוּשׁ, אֲבָל לֹא נוֹתַר לוֹ בְּרֵרָה, דִּידִי לֹא חָזַר וּכְבָר עָבְרָה שָׁעָה וָחֵצִי.
הוּא נִכְנַס בִּסְעָרָה אֶל הַבַּיִת הָרֵיק. אִמָּא הָיְתָה עִם הַקְּטַנִּים בִּקְנִיּוֹת וְאַבָּא לֹא חָזַר.
יוּדִי נִכְנַס לַחֶדֶר שֶׁלּוֹ וְחִפֵּשׂ אֶת שְׁפוֹרְפֶרֶת הַטֵּלֵפוֹן. בְּפֶתַח הַחֶדֶר הוּא עָצַר בְּהַפְתָּעָה.
עַל מִזְרוֹן הַמִּטָּה קִפֵּץ לוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת, דִּידִי.
"דִּידִי", קָרָא יוּדִי בַּהֲקָלָה.
"כֵּן", הֵשִׁיב דִּידִי בְּשַׁלְוַת נֶפֶשׁ, "אֲנִי פֹּה. מָה קוֹרֶה? אַתָּה נִרְאֶה קְצָת נִסְעָר".
"אֲנִי לֹא קְצָת נִסְעָר", הִתְעַצְבֵּן יוּדִי, "אֲנִי מְאוֹד נִסְעָר, חִכִּיתִי לְיַד הַבַּיִת שֶׁל שִׁימִי וְלֹא יָצָאתָ, הִשְׁתַּגַּעְתִּי מֵרֹב דְּאָגָה.
"בֶּאֱמֶת תָּהִיתִי לְאָן נֶעֱלַמְתָּ", אָמַר דִּידִי בְּשַׁלְוָה וְהִפְסִיק לִקְפֹּץ עַל הַמִּזְרוֹן.
"תָּהִיתָ לְאָן אֲנִי נֶעֱלַמְתִּי", קָרָא יוּדִי בְּכַעַס. "אַתָּה זֶה שֶׁנֶּעֱלֶמֶת, סִכַּמְנוּ שֶׁאֲחַכֶּה לְךָ מִחוּץ לַבַּיִת שֶׁל שִׁימִי".
"כַּנִּרְאֶה שָׁכַחְתִּי מִזֶּה", הִתְנַצֵּל דִּידִי. הוּא גָּרַר מֵהַמְּגֵרָה שֶׁל יוּדִי חַמְצוּץ בְּטַעַם עֲנָבִים וְהֵחֵל מְכַרְסֵם אוֹתוֹ, "אֲנִי מִצְטַעֵר שֶׁנִּלְחַצְתָּ".
"מֵאֵיפֹה יֵשׁ לְךָ אֶת הַחַמְצוּץ הַזֶּה?" הִתְפַּלֵּא יוּדִי. כָּל הַפַּרְצוּף שֶׁל דִּידִי נִהְיָה כָּחֹל מִצֶּבַע הַמַּאֲכָל שֶׁל הַחֲמָצוּץ.
"זוֹכֵר אֶת הַחִמְצוּץ שֶׁהִנַּחְתָּ בִּשְׁבִילִי עַל הַשִּׁדָּה בְּפוּרִים?" הִסְבִּיר דִּידִי בְּפֶה מָלֵא, סָחַבְתִּי אוֹתוֹ לַמְּגֵרָה לֹא הִצְלַחְתִּי לִגְמֹר אוֹתוֹ אָז שָׁמַרְתִּי אוֹתוֹ בַּמְּגֵרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלְּךָ וּמֵאָז אֲנִי מְנַשְׁנֵשׁ אוֹתוֹ לִפְעָמִים. אֵיזוֹ סְחִיבָה זֹאת הָיְתָה, הוּא נֶאֱנַח, חָשַׁבְתִּי שֶׁהַיָּדַיִם שֶׁלִּי יִתְלְשׁוּ עַד שֶׁהִכְנַסְתִּי אוֹתוֹ לַמְּגֵרָה שֶׁלְּךָ".
דִּידִי לָקַח פְּרוּר קָטַנְצִ'יק שֶׁל סֻכָּר חֲמַצְמַץ וְהֶחְזִיק אוֹתוֹ בְּיָדוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַחְזִיק סֻכָּרִיָּה וְלִקֵּק מִמֶּנּוּ.
"חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתָּה לֹא אוֹהֵב מַמְתַּקִּים בִּכְלָל". אָמַר יוּדִי. "לֹא זָכַרְתִּי בִּכְלָל שֶׁהֵבֵאתִי לְךָ חַמְצוּץ בְּפוּרִים".
"אָז אֲנַחְנוּ שָׁוִים עַכְשָׁו", אָמַר דִּידִי בְּהִתְלַהֲבוּת, "אַתָּה לֹא זָכַרְתָּ שֶׁהֵבֵאתָ לִי אֶת הַחַמְצוּץ, וַאֲנִי לֹא זָכַרְתִּי שֶׁסִּכַּמְנוּ לְהִפָּגֵשׁ מִחוּץ לַבַּיִת שֶׁל שִׁימִי".
"מָה אַתָּה מְשַׁוֶּה בִּכְלָל?" הִתְרַגֵּז יוּדִי, "דָּאַגְתִּי לְךָ, גַּם כָּכָה אֲנִי בְּמֶתַח כְּבָר שָׁעָה וָחֵצִי".
"אֲנִי מִצְטַעֵר", אָמַר דִּידִי בְּכֵנוּת, "יוּדִי סָלַח לוֹֹ מִיָּד, בְּכָל מִקְרֶה הָיָה קָשֶׁה לִכְעֹס עָלָיו כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב עַל הַשִּׁדָּה יָדָיו וּפָנָיו כְּחֻלִּים.
"אַתָּה נִרְאֶה כְּמוֹ צֶבַע פַּנְדָּה כָּחֹל". הוּא אָמַר לְדִידִי.
"מָה אַתָּה אוֹמֵר"? הִתְלַהֵב דִּידִי, הָיִיתִי צָרִיךְ לְהִתְחַפֵּשׂ כָּכָה לְפוּרִים, אֲנִי אֲנַסֶּה לִזְכֹּר אֶת זֶה לְשָׁנָה הַבָּאָה".
"עַכְשָׁו סַפֵּר לִי מָה קָרָה", בִּקֵּשׁ יוּדִי.
"עַל מָה אַתָּה מְדַבֵּר?" הִתְבּוֹנֵן בּוֹ דִּידִי בְּהִשְׁתָּאוּת.
"מָה קָרָה עִם מִבְצַע הַבִּלּוּשׁ שֶׁלְּךָ?" יוּדִי הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא מְאַבֵּד אֶת סַבְלָנוּתוֹ. מָה קָרָה בָּאֲסֵפָה? שִׁימִי דִּבֵּר עָלַי? הֲבָנַת לָמָּה הוּא לֹא אוֹהֵב אוֹתִי?"
"אֻוּוּ, אֲנִי מִצְטַעֵר לוֹמַר לְךָ", טָפַח דִּידִי עַל מִצְחוֹ, "אֲבָל לֹא, שִׁימִי בִּכְלָל לֹא הָיָה שָׁם. הֵם הָלְכוּ לַבַּיִת שֶׁל יֻדְלֶה הַיּוֹם, כָּכָה אִמָּא שֶׁל שִׁימִי סִפְּרָה לְיֶלֶד אֶחָד שֶׁהִתְקַשֵּׁר אֲלֵיהֶם".
"מָההה???" נִדְהַם יוּדִי , "שִׁימִי בִּכְלָל לֹא הָיָה שָׁם? אָז אֵיפֹה הָיִיתָ שָׁעָה וָחֵצִי???"
"בַּבַּיִת שֶׁל שִׁימִי כַּמּוּבָן", אָמַר דִּידִי, "חִפַּשְׂתִּי רְמָזִים".
"רְמָזִים?" הִתְפַּלֵּא יוּדִי.
"בְּוַדַּאי", הֵנִיד דִּידִי אֶת רֹאשׁוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת, הֲרֵי יָצָאתִי לְמִבְצַע בִּלּוּשׁ, נָכוֹן? זֶה אוֹמֵר שֶׁאֲנִי בַּלָּשׁ. וּמָה בַּלָּשׁ עוֹשֶׂה? מְחַפֵּשׂ רְמָזִים", הוּא קָרָא בְּנִצָּחוֹן.
"הֵבַנְתָּ אֶת זֶה לְגַמְרֵי לֹא נָכוֹן", אָמַר יוּדִי בְּיֵאוּשׁ, "הָיִיתָ צָרִיךְ לָשֶׁבֶת וּלְהַקְשִׁיב לְשִׂיחָה שֶׁל שִׁימִי עִם הַחֲבֵרִים, לִשְׁמֹעַ אִם הֵם אוֹמְרִים מַשֶּׁהוּ עָלַי. חִפּוּשׂ רְמָזִים לֹא קָשׁוּר בִּכְלָל לַמִּקְרֶה הַזֶּה. אִם שִׁימִי לֹא הָיָה בַּבַּיִת, הָיִיתָ צָרִיךְ לַחֲזֹר וְזֶהוּ. סְתָם יָשַׁבְתִּי כָּאן וְדָאַגְתִּי".
"זֶהוּ! שֶׁאַתָּה טוֹעֶה", קָרָא דִּידִי בְּעֵינַיִם נוֹצְצוֹת.
"טוֹעֶה?" פָּקַח יוּדִי אֶת עֵינָיו בְּהַפְתָּעָה.
"בְּהֶחְלֵט", חִיֵּךְ דִּידִי חִיּוּךְ רָחָב, "הֲרֵי לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֲנִי טוֹעֶה, כַּמּוּבָן! הוּא אָמַר בְּהֶחְלֵטִיּוּת, אַתָּה הֲרֵי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי תָּמִיד צוֹדֵק וְאִם אֲנַחְנוּ חֲלוּקִים בַּדֵּעוֹת שֶׁלָּנוּ, אָז אֲנִי הוּא שֶׁצּוֹדֵק".
"בֶּאֱמֶת דִּידִי", קָרָא יוּדִי בְּתִסְכּוּל, "כְּבָר חָשַׁבְתִּי שֶׁמָּצָאתָ רֶמֶז".
"וּבֶאֱמֶת מָצָאתִי", קָרָא דִּידִי בְּנִצָּחוֹן.
איזה כיף! ברוך הבא דידי החמוד!!!
לכבוד הסופר נתנאל קליין
אח שלי הקטן אוהב את הסיפור הזה יותר מכל הסיפורים וכבר סיפרנו לו את כל הפרקים הקודמים הרבה פעמים. אז זה ממש טוב לנו שהתחלת לכתוב שוב פרקים, במיוחד שיש פסח ויש לו חופש
ייייש!!!
חיכיתי כבר!
עוד פרק 🙏