אורית הבלשית ילדה חוקרת עמוד הבית ספרים חרדים אונליין לקריאה

אוֹרִית הַבַּלָּשִׁית פֶּרֶק רְבִיעִי🔍

בִּפְנִימִית אוֹר, גָּרָה אוֹרִית. מְפֻורְסֶמֶת בְּשֵׁם "אוֹרִית הַבַּלָּשִׁית". אִם תַּעֲלוּמָה מִתְרַחֶשֶׁת, אוֹרִית מִיָּד אֶת הָעִנְיָין חוֹקֶרֶת, יַחַד עִם חַבְרוֹתֶיהָ, כָּל דָּבָר הִיא פּוֹתֶרֶת. מֻוזְמָנִים גַּם אַתֶּם לְהִצְטָרֵף, מַבְטִיחָה שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם כֵּיף!😊

תַּעֲלוּמַת הֶעָגִיל הָאָבוּד חֵלֶק 1

 "הוֹ, כַּמָּה חַם", קָרְאָה יַעֵלִי, "זֶה הַיּוֹם הַמֻּשְׁלָם לִבְדּוֹק אֶת הַהַמְצָאָה הַחֲדָשָׁה שֶׁלִּי". הִיא הוֹצִיאָה מֵהַמְּגֵרָה שֶׁלָּהּ קַסְדַּת אוֹפַנַּיִים שֶׁמְּיוֹעֶדֶת לִילָדִים, בְּצֶבַע זָהוֹב. בְּקִדְמַת הַקַּסְדָּה הָיָה מֻרְכָּב מְאַוְורֵר קָטָן וּבַצְּדָדִים יָדִיּוֹת. "אֲנִי רַק צְרִיכָה מִתְנַדֶּבֶת".

"אֲנִי מוּכָנָה", קָרְאָה אוֹרִית. הִיא הִתְיַישְּׁבָה עַל הַכִּיסֵּא וְחָבְשָׁה אֶת הַקַּסְדָּה. יַעֵלִי נֶעֶמְדָה מֵאֲחוֹרֵי הַכִּיסֵּא וְנִיסְּתָה לְסוֹבֵב אֶת הַיָּדִיּוֹת הַצְּמוּדוֹת לַקַּסְדָּה.

"אוֹי, זֶה לֹא מִסְתּוֹבֵב", הִיא קָרְאָה. "הַיָּדִיּוֹת אֲמוּרוֹת לְהַפְעִיל אֶת הַמְּאַוְורֵר בְּרֹאשׁ הַקַּסְדָּה וְכָכָה הוּא אָמוּר לְקָרֵר אוֹתָךְ, אֲבָל הֵן לֹא מִסְתּוֹבְבוֹת…" שְׁתֵּי הַיָּדִיּוֹת הִתְפָּרְקוּ פִּתְאוֹם וְנָפְלוּ עַל הָרִצְפָּה. "אוֹי לֹא! קָרְאָה יַעֵלִי בְּעֶצֶב, יֵשׁ לִי עוֹד הַרְבֵּה עֲבוֹדָה".

"טוֹב, תָּמִיד אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵר בַּדֶּרֶךְ הַיְּשָׁנָה", הֵסִירָה אוֹרִית אֶת הַקַּסְדָּה.

"לִשְׁפּוֹךְ מַיִם קָרִים עַל הָרֹאשׁ?" הִצִּיעָה יַעֵלִי.

"לִפְתּוֹחַ חַלּוֹן!" צָחֲקָה אוֹרִית וְרָצָה לַחַלּוֹן בְּחַדְרָן. הִיא פָּתְחָה אֶת הַחַלּוֹן לִרְוָחָה. עוֹרֵב שָׁחוֹר נַחַת בְּמַפְתִּיעַ עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן הָרָחָב.

"הוֹֹ, שָׁלוֹם מַר עוֹרֵב", צָחֲקָה אוֹרִית, "זֶה יוֹם חַם הַיּוֹם, נָכוֹן?" 

"קְרַע, קְרַע, קְרַע", קִרְקֵר הָעוֹרֵב, הוּא נִיסָּה לְנַקֵּר אֶת הַקַּסְדָּה הַזְּהֻבָּה שֶׁל יַעֵלִי שֶׁעָמְדָה לְיַד הַחַלּוֹן. 

"אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת הַקַּסְדָּה שֶׁלָּךְ", צָחֲקָה אוֹרִית.

"אֲנִי מִצְטַעֶרֶת עוֹרֵב חָמוּד, אֵין לִי קַסְדָּה בְּגוֹדֶל שֶׁלְּךָ", צָחֲקָה גַּם יַעֵלִי. הָעוֹרֵב פָּרַח וְנֶעֱלַם מִשָּׁם בְּקוֹלוֹת קִירְקוּר. יַלְדָּה קְטַנָּה עִם קוּקוּ שָׁחוֹר גָּבוֹהַּ הִסְתּוֹבְבָה עַל הַמִּדְרָכָה וְהִבִּיטָה סְבִיב בִּדְרִיכוּת.

"שָׁלוֹם לָךְ יַלְדָּה", קָרְאָה אוֹרִית דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן, "אַתְּ צְרִיכָה עֶזְרָה? אֲנִי רוֹאַה שֶׁאַתְּ הוֹלֶכֶת הָלוֹךְ וָשׁוֹב וּמְחַפֶּשֶׂת סָבִיב".

"כִּי אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה לְהָבִין אֵיפֹה אֲנִי", הִסְמִיקָה הַיַּלְדָּה, "אֲנִי צְרִיכָה לְהָבִיא מִשְׁלוֹחַ לִמְנַהֶלֶת הַפְּנִימִיָּה מֵאִמָּא שֶׁלִּי וַאֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיפֹה פְּנִימִיַּת אוֹרוֹת".

"זֶה כָּאן", קָרְאָה יַעֵלִי, "קָדִימָה, תִּכָּנְסִי דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר הָרָאשִׁי, אֲנַחְנוּ נָבוֹא לְהַרְאוֹת לְךָ אֶת חַדְרָהּ שֶׁל הַמְּנַהֶלֶת".

"תּוֹדָה רַבָּה!" שַׂמְחָה הַיַּלְדָּה.

יַעֵלִי וְאוֹרִית רָצוּ לְמַטָּה וּפָתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר. "תּוֹדָה רַבָּה לָכֵן", הוֹדְתָה הַיַּלְדָּה. "שְׁמִי מִרְיָם", הִיא הִצִּיגָה אֶת עַצְמָהּ. "לְהוֹרַי יֵשׁ בֵּית דְּפוּס. נִשְׁלַחְתִּי לְהָבִיא מִשְׁלוֹחַ מִבֵּית הַדְּפוּס לִמְנַהֶלֶת הַפְּנִימִיָּה".

"אֲנִי אוֹרִית וַאֲנִי יַעֵלִי", הִצִּיגוּ אוֹרִית וְיַעֵלִי אֶת עַצְמָן. 

"בּוֹאִי אִיתָּנוּ", הִזְמִינָה אוֹתָהּ יַעֵלִי, "הַחֶדֶר שֶׁל הַמְּנַהֶלֶת מַמָּשׁ קָרוֹב לְכָאן".

"מִרְיָם הַיְּקָרָה!" הֵם שָׁמְעוּ אֶת קוֹלָהּ שֶׁל הַמְּנַהֶלֶת מִפֵתַּח דֶּלֶת הַמִּשְׂרָד שֶׁלָּהּ, "אֲנִי מַנִּיחָה שֶׁהֵבֵאתְ לִי חֲבִילָה מֵאִמֵּךְ."

"כֵּן", מִרְיָם הִגִּישָׁה לִמְנַהֶלֶת חֲבִילָה עֲטוּפָה.

"אֵלּוּ הַהַזְמָנוֹת שֶׁל הַחֲתֻנָּה שֶׁל בְּנִי הַיָּקָר. רוֹצוֹת לִרְאוֹת?"

"בֶּטַח" קָפְצָה אוֹרִית בְּהִתְרַגְּשׁוּת. הַמְּנַהֶלֶת הִזְמִינָה אוֹתָן בְּחִיּוּךְ לַמִּשְׂרָד שֶׁלָּהּ, פָּתְחָה אֶת חֲבִילַת הַהַזְמָנוֹת וְהִצִּיגָה אַחַת מֵהֶן מוּלָן. "הוֹֹ, זֶה יִפֵיְפֵה! קָרְאָה אוֹרִית.

"מַמָּשׁ! זֶה מֻשְׁלָם!" אָמְרָה גַּם יַעֵלִי.

"זֶה נִפְלָא!" הִתְרַגְּשָׁה הַמְּנַהֶלֶת, "מִסְרִי לְאִימְּך תּוֹדָה, מִרְיָם הַיְּקָרָה!"

"אֲנִי אֵלֵךְ עַכְשָׁיו", אָמְרָה מִרְיָם בִּמְבוּכָה, הִיא קָמָה מִמְּקוֹמָהּ וְיָצְאָה.

"אִמָּא, אִמָּא", חֲנִי נִכְנְסָה מְבוֹהֶלֶת לַמִּשְׂרָד.

"אִמָּא, אֶחָד מֵהָעֲגִילִים הַחֲדָשִׁים שֶׁקָּנִית לִי לַחֲתֻנָּה אָבַד, אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לָלֶכֶת לַחֲתֻנָּה רַק עִם עֲגִיל אֶחָד, מָה אֶעֱשֶׂה?"

"אַל תִּדְאֲגִי!" נֶעֶמְדָה אוֹרִית, "אֲנִי אֲגַלֶּה הֵיכָן הֶעָגִיל שֶׁלָּךְ".

"וַאֲנִי אֶעֱזוֹר לָהּ", נֶעֶמְדָה מִיָּד גַּם יַעֲלִי.

"בְּוַודַּאי, אוֹרִית הַבַּלָּשִׁית", הַמְּנַהֶלֶת חִייְּכָה אֲבָל חִיּוּכָהּ הָיָה מֻטְרָד. "מְדֻבָּר בַּעֲגִילִים יְקָרִים מְאוֹד חֲנִי", הִיא אָמְרָה לְבִתָּהּ, "אַתְּ בְּטוּחָה שֶׁהֶעָגִיל נֶעֱלַם וְלֹא נָפַל בְּטָעוּת מֵהַקֻּפְסָה?"

"הוּא נֶעֱלַם!" בָּכְתָה חֲנִי, "חִיפַּשְׂתִּי בְּכָל מָקוֹם אֶפְשָׁרִי, הוּא פָּשׁוּט אֵינֶנּוּ".

אוֹרִית שָׁלְפָה אֶת פִּנְקָסָהּ. "בּוֹאִי נַתְחִיל עִם תֵּיאוּר הֶעָגִיל", הִיא אָמְרָה לֶחַנִי.

"עִיגּוּל חִישּׁוּק קָטָן, עִם שִׁיבּוּץ יַהֲלוֹם עָדִין". תֵּיאֲרָה חֲנִי.

"מָתַי רָאִית אוֹתוֹ לָאַחֲרוֹנָה?"

"שְׁנֵי הָעֲגִילִים הָיוּ מֻנָּחִים בַּקֻּפְסָה בַּחֶדֶר שֶׁלִּי. לִפְנֵי כַּמָּה דַּקּוֹת מָדַדְתִּי אוֹתָם כְּדֵי לִבְדּוֹק האִם הֵם לֹא גְּדוֹלִים מִדַּי, הֵם הָיוּ יָפִים מְאוֹד. הִנַּחְתִּי אֶת הָעֲגִילִים בַּקֻּפְסָה וְיָצָאתִי מֵהַחֶדֶר. פִּתְאוֹם רָאִיתִי יַלְדָּה קְטַנָּה, לֹא מֻכֶּרֶת, יוֹצֵאת מֵהַחֶדֶר שֶׁלִּי. הִיא אָמְרָה לִי בִּמְבוּכָה שֶׁהִתְבַּלְבְּלָה בְּדַרְכָּהּ הַחוּצָה וְרָצָה מִשָּׁם לְכִיוּון הַיְּצִיאָה. אָז רָאִיתִי שֶׁעֲגִיל אֶחָד נֶעֱלַם!"

"זֹאת בֶּטַח מִרְיָם", אָמְרָה אוֹרִית, "הִיא הִגִּיעָה לְהָבִיא לְאִמֵּךְ אֶת הַהַזְמָנוֹת לַחֲתֻנָּה, הִיא לֹא מַכִּירָה אֶת הַפְּנִימִיָּה, זֶה הֶגְיוֹנִי שֶׁהִיא הִתְבַּלְבְּלָה וְנִכְנְסָה בְּטָעוּת לַחֶדֶר שֶׁלְּך".

"אוֹֹ שֶׁאוּלַי הִיא לָקְחָה אֶת הֶעָגִיל שֶׁלִּי", אָמְרָה חֲנִי.

"אֵין חוֹשְׁדִים בִּכְשֵׁרִים, חֲנִי"! אָמְרָה הַמְּנַהֶלֶת בְּקוֹל סַמְכוּתִי, "הֶעָגִיל יָכוֹל לְהֵעָלֵם בְּעוֹד מִגְוַן דְּרָכִים. אֲנִי לֹא מוּכָנָה שֶׁתַּחְשְׁבִי עַל הָאֶפְשָׁרוּת הַזּוֹ בִּכְלָל".

"אֲבָל מָה יִהְיֶה עִם הֶעָגִיל?" בָּכְתָה חֲנִי.

"קְרַע, קְרַע," נִשְׁמָע רַעַשׁ מֵאָחוֹר. כֻּלָּן הִבִּיטוּ לְכִיוּוּן הָרַעַשׁ. עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן עָמַד עוֹרֵב שָׁחוֹר וְנִיסָּה לְנַקֵּר אֶת הַיָּדִית הַזְּהֻבָּה שֶׁל הַחַלּוֹן.

"שׁוּב עוֹרֵב", שַׂמְחָה יַעֵלִי.

"הוּא אוֹהֵב לְנַקֵּר אֶת הַיָּדִית שֶׁל הַחַלּוֹן מִפְּנֵי שֶׁהִיא זְהֻבָּה", הִסְּבִּירָה הַמְּנַהֶלֶת, "עוֹרְבִים אוֹהֲבִים דְּבָרִים זְהֻבִּים וְנוֹצְצִים".

"אֲנִי יוֹדַעַת". אָמְרָה אוֹרִית. "עוֹרֵב אֶחָד נִיקֵּר קוֹדֶם בְּקַסְדַּת הַקֵּירוּר שֶׁל יַעֵלִי, גַּם הִיא זְהֻבָּה".

"אֵיזוֹ קַסְדָּה"? הֻפְתְּעָה הַמְּנַהֶלֶת.

"לֹא חָשׁוּב!" הִסְמִיקָה יַעֵלִי.

"מָה שֶׁחָשׁוּב זֶה הֶעָגִיל שֶׁלִּי! לֹא עוֹרְבִים שֶׁמְּנַקְּרִים וְלֹא קְסָדוֹת זְהֻבּוֹת. הֶעָגִיל שֶׁלִּי הָלַךְ לְאִיבּוּד וּלְאַף אֶחָד לֹא אִכְפַּת!" קָרְאָה חֲנִי בְּיֵיאוּשׁ.

הֶמְשֵׁךְ יָבוֹא…

אורית הבלשית פרק רביעי - לייק לקרוא - ספרים חרדים לקריאה אונליין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *