לכאורה מדובר באזור חסר ייחוד. עם זאת, הוא זכה לפרסום רב בגלל סדרה של היעלמויות מסתוריות ותאונות שפקדו ספינות ומטוסים שחצו אותו.
לאורך השנים נעלמו עשרות כלי-טיס וכלי-שיט באזור, מבלי להותיר זכר אחריהם. הסברים שונים ניסו לשפוך אור על התעלומה.
כתבות העוסקות באזור המשולש החלו להופיע בשנות ה-50 וה-60, לאחר שכמה תאונות מפורסמות הפנו אליו את תשומת לבם של עיתונאים מקומיים. בשנת 1964 העיתונאי, וינסנט גאדיס כינה את האזור, "משולש ברמודה".
בשנת 1974 פרסם הסופר "צ'רלס ברליץ" את ספרו, "מסתרי משולש ברמודה". הספר תיאר את ההיעלמויות באזור המשולש כאירועים מסתוריים המלווים בתופעות על-טבעיות. הוא הפך מיד לרב מכר ועורר גל של תיאוריות שנועדו להסביר את תעלומת המשולש.
סיפורים שונים ומשונים התפתחו במהרה. הפופולאריים מבניהם טענו כי ההיעלמויות הן על טבעיות במיוחד. כגון, מעשה ידי חייזרים, או תוצאה מטכנולוגיה מתקדמת שהושארה באזור על ידי תושביה של היבשת האבודה אטלנטיס.
הסברים אחרים כללו: הפרעות מגנטיות שחיבלו במצפנים. התפרצויות גז המטביעות ספינות. גלים פראיים מסתוריים שצצים בלב האוקיינוס ללא אזהרה ועוד תופעות טבע משונות. כיום מקובל לחשוב כי הסיבות האמיתיות לתאונות הן סטנדרטיות למדי. תנאי מזג-אוויר בעייתיים, סופות הוריקן עונתיות, טעויות אנוש ובעיות טכניות פשוטות.
המקרה המתועד הראשון של התרחשות משונה ב"משולש ברמודה" נרשם בידי כריסטופר קולומבוס. הוא דיווח ביומניו על סטייה משונה במצפן בעת הפלגה באזור בשנת 1492. עם זאת, הסטייה במצפן הוסברה מאוחר יותר כשינוי שנגרם בשל המרחק הרב שקולומבוס עבר בהפלגה רצופה, או בשל הפרעה מגנטית מקומית.
אחד מהמקרים המפורסמים שאירעו ב"משולש ברמודה" הוא ככל הנראה מקרה אובדנה של טיסה 19. בספרו סיפר ברליץ' על המטוסים שהשתתפו בטיסה ונעלמו ללא הסבר במזג אוויר בהיר. אולם במהלך השנים שחלפו, התבררו פרטים נוספים על טיסה 19 שיכולים להסביר את המקרה כתאונה ולא תופעה על טבעית.
טיסה 19 הייתה משימת אימון שגרתית שיצאה מבסיס הטיסה של חיל-הים האמריקני בפורט-לודרדייל בפלורידה בשנת 1945. מפקד הטיסה, לוטננט צ'רלס טיילור, פיקד על קבוצה של טייסים מתלמדים. הם טסו בחמישה מפציצים. המשימה שהוטלה על המתלמדים הייתה אימון בניווט, הפעלת המטוס והטלת פצצות מעל הים. בתחילה זוהה שדר רדיו מהטיסה, אך בגלל מזג-האוויר הסוער שהחל להתפתח, קשר הרדיו אבד. חמשת המטוסים נעלמו כלא היו.
ישנם חוקרים שסבורים שההסבר הטבעי להיעלמות המטוסים היא שאספקת הדל במטוסים אזלה. הם משערים שהטייסים איבדו כיוון, טסו הלוך ושוב בתקווה למצוא את הדרך עד שאזל להם הדלק והמטוסים שקעו ברחבי האוקיינוס.
על היבשה נעשו מאמצים לאתר את המטוסים. מטוס ימי מסוג "קטלינה" יצא לחפש אותם אך נאלץ לחזור מיד בשל תקלה טכנית. לאחר מכן, שני מטוסי "מארטין PBM מארינר" לחיפושים. אחד מהם שידר דיווח שגרתי שלוש דקות לאחר המראתו, הדיווח האחרון לפני שעקבותיו. הוא נעלם כמו חמשת המטוסים של טיסה 19.
ההסבר הטבעי שמציעים החוקרים הוא שככל הנראה הוא התפוצץ באוויר, תופעה שיכולה לקרות במקרים נדירים, במטוסים אלה.
על המטוס היו 13 אנשי צוות. כך, בסופו של אותו יום, אבדו 27 אנשי צוות ושישה מטוסים ללא זכר.
היעלמן של שתי טיסות מסחריות בריטיות בסוף שנות ה-40, "סטאר טייגר" ו"סטאר אריאל". הן היוו תעלומה זמן רב, אך אחרי עשרות שנים הודו אנשים מהחברה הבריטית ששני המטוסים היו ישנים ולא מתוחזקים. זו כנראה הסיבה להתרסקותם. הם הודו שלא סיפרו פרטים אלו עד עכשיו, מכיוון שרצו לחמוק מעונש על רשלנותם. במקום זה, על מנת לחפות על עצמם, כתבו בדוח שיצא מטעם חברת "סטאר אריאל" ש:"סיבה חיצונית כנראה השתלטה על האדם ועל המכונה".
תעלומה נוספת היא של אוניית הסחר "מארי סלסט" שנעלמה במשולש ברמודה בשנת 1872 בשעה שהפליגה מפורטוגל לניו-יורק. האונייה נמצאה חודש לאחר היעלמותה כשהיא ריקה מאדם, ללא סימנים למאבק או למקרה חרום כלשהו כשכל מטענה עליה.
מזג-האוויר היה בהיר, אנשי הצוות הנעלמים היו ימאים מנוסים ועל הספינה נמצאו מספיק מזון ומים. כל החפצים האישיים של הצוות והנוסעים נמצאו על הספינה, מה שהקשה על החוקרים למצוא הסבר טבעי להעלמות האנשים מהאונייה.
(ברכות ח, א) רש"י מסביר: "ים אוקיינוס יש בו מקומות שאינו מקבל ברזל ומחברין לוחי הספינה על ידי חבלים ועקלים שתוחבים בנקביו, ותוקעין אותו בדוחק לפי שהם גסין כמדת הנקב".
הרש"ש מסביר: "יש בו מקומות שאינו מקבל ברזל והוא מפני שנמצאים שמה בקרקעות הים אבני מגנט אשר טבעם למשוך הברזל אליהם".
כלומר, הם ידעו שיש מקום בעולם בו אוניות טובעות, בגלל שמסמרי הברזל שמחברים את חלקי הספינה נשלפים החוצה ונדבקים לשטח מגנטי, מה שגורם לספינה להתפרק ולטבוע.
יש שסוברים שרש"י והרש"ש התכוונו ל"משולש ברמודה".
בהתחשב במקרים המיסתוריים שקרו ב"משולש ברמודה", אנשים רבים מניחים שטייסי חברות תעופה נמנעים מלטוס באזור זה של האוקיינוס. כמובן, כל מי שטס ממיאמי לסן חואן, פורטו ריקו, יודע בוודאי שזה לא נכון. יש טיסות רבות שחוצות על פני "משולש ברמודה".
מבחינת ניווט, הטיסות מנוטרות כל הזמן על ידי בקרת תעבורה אווירית, כך שלטייסים יש תמיכה אם יש כשל בניווט. כמו כן, עוקבים מקרוב אחר תנאי מזג האוויר בכל פעם שמטוס מתוכנן להמריא. תאונות, כמובן, עדיין קורות, אבל לא יותר מאשר במקומות אחרים בעולם.
