מוישי זחל מאחורי הכיריים והשתדל להיות בשקט. כולם ישנו, אבל הוא חשש שתנועה לא זהירה תעיר אותם. הדבר האחרון שהוא רצה זה שסטיב יתעורר ויראה אותו מדליק את הראוטר.
הוא זחל עד הקיר עליו היו מונחים המדפים. איך הוא אמור להגיע למדף השחור העליון? לא היה כיסא בסביבה וגם לא שולחן.
הוא הציץ סביבו, סולם קטן של שני שלבים היה מקופל ומונח על קיר. זה רעיון טוב. אבל מה יהיה אם הסולם יחרוק? הוא לא נראה חדש.
הוא זחל חזרה מאחורי הכיריים ונכנס בשקט למטבח הקטן. איפה השמן? הוא ראה אותו קודם. הנה, שמן זית. הוא לקח את הבקבוק בזהירות.
הוא זחל חזרה לכיוון הסולם ושפך שמן על הצירים של הסולם. עדיף להיות בטוח הוא חשב לעצמו. השמן טפטף מהסולם על הרצפה. אני אצטרך לנקות את זה אחר כך, חשב מוישי, הוא הניח את הבקבוק בזהירות על הרצפה ופתח בחשש את הסולם.
"השם בבקשה", הוא התפלל ללא קול, "שהסולם לא יחרוק".
הוא לא חרק. הצירים שלו נעו בקלות, מוישי נאנח בהקלה. הוא היה בלי נעליים, עם גרביים בלבד. הוא עלה על הסולם בדממה, בחן את הראוטר בזהירות ולחץ על הכפתור מאחור. הראוטר נדלק. הוא השתוקק לרדת מהסולם, לברוח למזרון שלו, אבל ג'וש סימן לו להמתין.
האור בראוטר היה אדום. ג'וש ודוד מנדל הביטו אחד בשני באכזבה. זה כנראה מעיד שהראוטר לא תקין, הבין מוישי, לפתע הפך האור ללבן.
אור ניצת בעיניהם של ג'וש ודוד מנדל, הם הביטו בזה בהתרגשות. זה עובד, סימן ג'וש למוישי.
זה עובד! אז דוד מנדל צדק, הראוטר באמת לא נהרס. על מה עוד שיקרו להם ד"ר מייקל וחבורתו? נראה ששום דבר שאמרו להם לא היה אמיתי.
דוד מנדל הקליד בפלאפון שלו במהירות. מוישי היה בלחץ, מה יהיה? כל רגע עלול להגיע מישהו מבחוץ. ומה יקרה אם סטיב יתעורר ויראה אותו ככה על הסולם? הוא ירה בו בלי לחשוב.
דוד מנדל המשיך להקליד משך מספר דקות, נראה שזה לא יגמר. ואז, ממש לפני שמוישי הרגיש שהוא לא מסוגל לשרוד יותר את הלחץ, יותר סימן לו ג'וש לכבות את הראוטר. הוא לחץ על הכפתור ביד רועדת וירד בזהירות.
הוא קיפל את הסולם בשקט והניח אותו בדיוק היכן שהיה. נותר לו רק להחזיר את בקבוק השמן למטבח, לקחת מטלית ולנקות את כתמי השמן. זה לא אמור להיות מסוכן, אם מישהו יתעורר, הוא יעמיד פנים שהוא הולך לחדר הרחצה.
הוא פנה לכיוון המטבח, לפתע קפא. סטיב התעורר בבת אחת ונעמד.
"ג'וש", הוא קרא.
"אני כאן בוס", אמר ג'וש והופיע עם נשק דרוך.
"טוב שאתה ער", נאנח ג'וש בהקלה, "נרדמתי לרגע".
מוישי לא ידע מה לעשות, הוא עמד ממש מאחורי ג'וש עם בקבוק השמן בידו. תנועה אחת של סטיב לאחור והוא מגלה אותו, האם הוא ירה עליו?
האם זה הרגעים האחרונים בחייו?
אנקות וחירחורים נשמעו פתאום מאחורי השיש.
"הטייס", קפץ ג'וש. "בוא סטיב, עזור לי, הוא גוסס".
לרגע נחרד מוישי באמת. אבל אז קלט שדוד מנדל אירגן בשבילו תוכנית הצלה. סטיב נפל למלכודת, הוא הזדרז בעקבות ג'וש. מוישי זחל במהירות למטבח. הניח את בקבוק השמן. בארון התחתון.
סטיב וג'וש כרעו מעל דוד מנדל.
מוישי התחמק מאחוריהם, גלש למזרון שלו והתכסה על מעל לראשו, ליבו דפק בפראות. החירחורים של דוד מנדל פסקו.
מוישי הציץ מתחת לשמיכה.
"הוא עדיין חי", אמר ג'וש באנחת הקלה.
"אם אתה שואל אותי", אמר סטיב בפנים נטולות מבע, "זה נשמע כמו חירחורי מוות. אני לא מבין ברפואה, אבל ככה זה נשמע לי".
"טוב, אנחנו עושים הכל בשביל שיחיה", אמר ג'וש ושיווה לקולו גוון של חוסר איכפתיות. "בכל מקרה, אתם הולכים לקרוא לעזרה, אז אם הוא ימות זה לא קשור אלינו".
"אתה צודק", הסכים סטיב, "אני חוזר למקום שלי לפני שד"ר מייקל יחזור".
רק שסטיב נעלם. התיישב מוישי במיטה שלו.
"תודה", הוא לחש.
"תודה לך", חייך דוד מנדל מהמיטה שלו. "בזכותך שלחתי הודעות חירום לכל מקום שאפשר, כולל המיקום שלנו. אני מקווה שקריאת העזרה שלנו התקבלה ומשלחת חירום תגיע בקרוב. עכשיו תורי".
"מה אתה הולך לעשות" נבהל מוישי.
"אני יוצא למוסך כמו שסיכמנו", אמר דוד מנדל, "זה יהיה מורכב יותר לצאת כשסטיב ער, אבל אני אשתדל להיות שקט ככל האפשר".
הוא החל להתלבש מתחת לשמיכה שלו. מעיל, מגפיים, כובע עור ועוד שלל בגדים מערימת הבגדים שהניחו אנשים ליד הכיריים, כדי שיתיבשו.
"תאחלו לי בהצלחה", הוא לחש.
"חכה", לחש ג'וש, "אל תשכח את הברגים". הוא הלביש על דוד מנדל תיק גב. דוד מנדל נראה מוזר כל-כך, עטוף שכבות, עם תיק על גבו שהעניק לו מראה של צב.
הוא זחל מאחורי הכיריים ויצא מאחורי גבו של סטיב היישר למנהרה המובילה החוצה.
"מה זה הברגים האלה?" לחש מוישי כשעזר לג'וש לגלגל את השמיכה שלו. הם הניחו אותה מתחת לשמיכה של דוד מנדל.
ג'וש סידר את חוט האינפוזיה במיומנות והעמיד את הכובע כפי שהניח לפני כמה שעות כשדוד מנדל יצא לכיוון המטוס.
"שני קופסאות ברגים שמצאתי בארונות המטבח", הסביר ג'וש, "חלק מהארונות של המטבח משמשות כמחסן. מיד כשראיתי את הקופסאות האלה צץ בי רעיון להשתמש בהם. הכנסתי אותם לתיק האישי שלי. אני מקווה שזה בסדר שהעברתי את הדברים שלי לתיק שלך".
"זה בסדר גמור", מיהר מוישי לאשר, "אבל מה דוד מנדל יעשה עם הברגים?"
"הוא יעצור את המזחלת בעזרתם", אמר ג'וש בעיניים נוצצות.
"אבל איך?" לא הבין מוישי.
"הוא ישפוך אותם למנוע", לחש גו'ש בהתרגשות, "איך לדעתך תוכל המזחלת לנסוע שבתוך המנוע שלה מונחים מאות ברגים?"
