דִּינִי נִסְּתָה לְטַפֵּס אַחֲרֶיהָ אֲבָל שְׁנֵי הַקְּטַנִּים שֶׁבְּיָדֶיהָ הִכְבִּידוּ עָלֶיהָ.
"אֲנִי רוֹצֶה לְטַפֵּס לְבַד", הִתְפַּתֵּל נָנִי, "אֲנִי יוֹדֵעַ לְבַד, אֲנִי סְנָאִי". דִּינִי הוֹרִידָה אוֹתוֹ בַּחֲשָׁשׁ, אֲבָל נָנִי טִפֵּס עַל הָעֵץ מַמָּשׁ כְּמוֹ סְנָאִי אֲמִתִּי וּמְאוֹד נֶהֱנֶה מִזֶּה.
"גַּם אֲנִי רוֹצָה לָרֶדֶת וּלְטַפֵּס לְבַד", בִּקְּשָׁה שׁוֹשִׁי.
אֲבָל אַתְּ עֲלוּלָה לִפֹּל", נִבְהֲלָה דִּינִי, "אַתְּ קְטַנָּה מִדַּי".
"אֲנִי לֹא קְטַנָּה" נִפְגְּעָה הַבֻּבָּה שׁוֹשִׁי.
דִּינִי לֹא רָצְתָה לְהַעֲלִיב אֶת הַבֻּבָּה שֶׁלָּהּ, הִיא הִנִּיחָה אֶת הַבֻּבָּה שׁוֹשִׁי עַל גֶּזַע הָעֵץ. שׁוֹשִׁי נִסְּתָה לִצְעֹד, אֲבָל הָיְתָה קְטַנָּה מִדַּי, הַגֶּזַע לְפָנֶיהָ הָיָה רָחוֹק.
"אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה", קָרְאָה שׁוֹשִׁי.
"אַתְּ רוֹאֶה זֶה מְסֻכָּן בִּשְׁבִילֵךְ", אָמְרָה דִּינִי וְהֵרִימָה אוֹתָהּ. הִיא הִמְשִׁיכָה לְטַפֵּס עִם הַסְּנָאִים עַל עוֹד כַּמָּה עֲנָפִים וּפִתְאוֹם רָאֲתָה אוֹר מְהַבְהֵב מִתּוֹךְ הָעֵץ. הִיא נִכְנְסָה דֶּרֶךְ עִגּוּל חָצוּב בַּעֲנַף לֶחָלָל גָּדוֹל מוּאָר. הָאוֹר הִגִּיעַ מִמְּנוֹרָה גְּדוֹלָה וּמְהַבְהֶבֶת שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה בַּחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׁל חֲלַל הָעֵץ. עַל הָרִצְפָּה הָיוּ מֻנָּחוֹת שְׂמִיכוֹת וְכָרִיּוֹת יְשָׁנוֹת שֶׁהַסְּנָאִיּם מָצְאוּ. הֵם הָיוּ מֻנָּחוֹת לְיַד הדָּפְנוֹת וְהָיוּ נִרְאוֹת נוֹחוֹת מְאוֹד.
כָּל הַסְּנָאִים הִתְיַשְּׁבוּ, גַּם דִּינִי, שׁוֹשִׁי וְנָנִי. סְנָאִיתִי הִנִּיחָה בְּמֶרְכַּז קַעֲרַת בַּלּוּטִים גְּדוֹלָה. נָנִי מִיָּד רָץ לְקַעֲרַת הַבַּלּוּטִים, הִתְיַשֵּׁב עָלֶיהָ וְנִסָּה לִפְתֹּחַ אֶת הַבַּלּוּט.
"זֶה לֹא מְנֻמָּס", נִבְהֲלָה דִּינִי.
"אֵין דָּבָר", צָחֲקָה סְנָאִיתִי, "הוּא מָתוֹק מְאוֹד, נְלַמֵּד אוֹתוֹ לֶאֱכֹל בְּנִימוּס, הוּא יִלְמַד צִ'יק צָ'ק.
"מָה שְׁלוֹמֵךְ דִּינִי?" קָרְאוּ הַסְּנָאִים מִסָּבִיב. דִּינִי דִּבְּרָה עִם כֻּלָּם, הִיא סִפְּרָה לָהֶם עַל הַמַּמְלָכָה שֶׁלָּהּ וְעַל חֲוָיוֹת מֵהַגַּן שֶׁלָּהּ.
הַסְּנָאִים סִפְּרוּ לָהּ כָּל מִינֵי סִפּוּרִים מַצְחִיקִים שֶׁקָּרְאוּ לָהֶם בְּמַהֲלַךְ הַיּוֹם. "מֵהֵיכָן הַמְּנוֹרָה הַמְּהַבְהֶבֶת, הַיָּפָה הַזֹּאת?" הִתְעַנְיֵנָּה דִּינִי, הַמְּנוֹרָה נִרְאֲתָה לָהּ מֻכֶּרֶת.
"אֲנִי מָצָאתִי אוֹתָהּ", הִתְגָּאָה סְנָאִי צָעִיר. "קֹרִאים לִי סִינַי, יוֹם אֶחָד טִיַּלְתִּי לִי בִּסְבִיבוֹת הָעֵץ וּלְפֶתַע אֲנִי רוֹאֶה מַשָּׂאִית אֲדֻמָּה, עֲנָקִית, עִם סֻלָּמוֹת וַחֲבָלִים נוֹסַעַת בִּמְהִירוּת בַּכְּבִישׁ. נִבְהַלְתִּי מְאוֹד מֵהַמְּהִירוּת שֶׁלָּהּ וְהִתְחַבֵּאתִי מֵאֲחוֹרֵי שִׂיחַ. פִּתְאוֹם רָאִיתִי שֶׁבְּצַד הַדֶּרֶךְ נָפְלָה הַמְּנוֹרָה הַזֹּאת, הַמְּנוֹרָה הִבְהֲבָה בְּצִבְעֵי אָדֹם לָבָן, מִיָּד חָשַׁבְתִּי שֶׁזֹּאת הוֹלֶכֶת לִהְיוֹת מְנוֹרַת פֵּאֵר בִּשְׁבִיל הָאוּלָם הַגָּדוֹל שֶׁלָּנוּ וְגָרַרְתִּי אוֹתָהּ לְכָאן.
"קוֹרְאִים לַמַּשָּׂאִית הַזֹּאת, כַּבָּאִית". הִסְבִּירָה דִּינִי, "כְּשֶׁפּוֹרֶצֶת שְׂרֵפָה הַכַּבָּאִית נוֹסַעַת בִּמְהִירוּת לְכַבּוֹת אֶת הַשְּׂרֵפָה וְהִיא מַדְלִיקָה אֶת הָאוֹר הַמְּנַצְנֵץ עַל רֹאשׁ הַמְּכוֹנִית, כָּכָה אֲנָשִׁים יוֹדְעִים לָזוּז וְלָתֵת לַכַּבָּאִית לַעֲבֹר בִּמְהִירוּת. אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁאֵשׁ זֶה דָּבָר מְאוֹד מְסֻכָּן". עַכְשָׁו סִפְּרָה לָהֶם דִּינִי אֶת כָּל הַסִּפּוּר עַל הַשְּׂרֵפָה, שֶׁקָּרָה לָהּ עִם הַמָּטוֹס וְכֵיצַד עָזְרוּ לָהּ הַכַּבָּאִים.
הַסְּנָאִים הִקְשִׁיבוּ בְּעֵינַיִם פְּעוּרוֹת.
"אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַחֲזִיר אֶת הַמְּנוֹרָה שֶׁלָּנוּ לַכַּבָּאִים?" שָׁאֲלָה סְנָאִיתִי בִּדְאָגָה.
"אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁאֹל אוֹתָם אִם הִיא שֶׁלָּהֶם", עָנְתָה דִּינִי.
"כֵּן, צָרִיךְ לִשְׁאֹל אוֹתָם", הִסְכִּים סִינִי וּפִצֵּחַ לְעַצְמוֹ בְּלוּט גָּדוֹל, "אֲנִי לֹא רוֹאֶה בָּזֶה שׁוּם בְּעָיָה". הוּא הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ, "חוּץ מ… אֵיךְ בְּדִיּוּק נִשְׁאַל אוֹתָם? אֲנַחְנוּ לֹא מַכִּירִים אוֹתָם בִּכְלָל".
"אֲנִי מַכִּירָה", צָחֲקָה דִּינִי, "אֲנִי אָטוּס דֶּרֶךְ תַּחֲנַת מִכַּבְּאֵי אֵשׁ וְאֶשְׁאַל אוֹתָם".
"יֹפִי", שָׂמַח סִינִי, "אָז כָּכָה בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם בְּעָיָה". הָיָה נָעִים וְכֵּיף לָשֶׁבֶת בְּתוֹךְ חֲלַל הָעֵץ הַחַמִּים, עִם הַסְּנָאִים. לְהַקְשִׁיב לַסִּפּוּרִים הָעַלִּיזִים שֶׁלָּהֶם, לִרְאוֹת כֵּיצַד הֵם מְפַצְּחִים בַּלּוּטִים. נָנִי וְסוֹנִי שִׂחֲקוּ יָפֶה בְּפִנַּת הַחֶדֶר, הֵם בָּנוּ מִגְדָּלִים מִקְּלִפּוֹת בַּלּוּטִים. רַק אֶת שׁוֹשִׁי דִּינִי לֹא רָאֲתָה. "שׁוֹשִׁי", הִיא קָרְאָה בְּבֶהָלָה, "אֵיפֹה הִיא? מִישֶׁהוּ רָאָה אֶת שׁוֹשִׁי? הַבֻּבָּה שֶׁלִּי?"
כֻּלָּם הִבִּיטוּ סָבִיב וְלֹא רָאוּ. מֵרֹב דְּאָגָה כָּל הַסְּנָאִים הִשְׁמִיעוּ קוֹלוֹת רָמִים בְּאֹפֶן כָּזֶה דִּינִי לֹא הִצְלִיחָה לִשְׁמֹעַ כְּלוּם.
"שֶׁקֶט", הִיא נִסְּתָה לוֹמַר.
סִינִי נֶעֱמַד בְּמֶרְכַּז הַחֶדֶר וְצָעַק, "שֵֶׁׁ-קֶ-ט! כֻּלָּם הִשְׁתַּתְּקוּ.
"בּוֹאוּ נְנַסֶּה לִהְיוֹת שְׁקֵטִים, שְׁקֵטִים", אָמְרָה דִּינִי, אוּלַי כָּכָה נַצְלִיחַ לִשְׁמֹעַ הִֵיכָן שׁוֹשִׁי נִמְצֵאת. כֻּלָּם שָׁתְקוּ נָנִי טִפֵּס עַל דִּינִי וְיָשַׁב בְּשֶׁקֶט עַל כְּתֵפָהּ. סוֹנִי רָץ לְאִמָּא שֶׁלּוֹ בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט. פִּתְאוֹם שָׁמְעוּ כֻּלָּם קוֹל דַּקִּיק.
"הַצִּילוּ! תַּצִּילוּ אוֹתִי, אֲנִי נוֹפֶלֶת".
