כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַבַּיְתָה הִתְפַּלְּאָה דִּינִי לִרְאוֹת שֶׁהַמָּטוֹס נִמְצָא בַּחֶדֶר שֶׁלָּהּ.
"אֲנִי רוֹצֶה שֶׁהַמָּטוֹס יִהְיֶה בַּמִּרְפֶּסֶת", הִתְאַכְזְבָה דִּינִי, "לָמָּה הִכְנַסְתְּ אוֹתוֹ אִמָּא?"
"עָדִיף שֶׁהוּא יִהְיֶה בַּחֶדֶר שֶׁלָּךְ", אָמְרָה אִמָּא, "כָּכָה אַתְּ יְכוֹלָה לְהִכָּנֵס וּלְשַׂחֵק בּוֹ בְּלִי לָצֵאת לַמִּרְפֶּסֶת".
דִּינִי נִשְׁכְּבָה עַל הָרִצְפָּה וְהֵחֵלָּה לִצְעֹק, "אֲנִי רוֹצֶה שֶׁהַמָּטוֹס יִהְיֶה בַּמִּרְפֶּסֶת, לֹא בַּחֶדֶר שֶׁלִּי". יַעֲקוֹבִי נִשְׁכָּב לַיָּדָה וְחִקָּה אֶת הַקּוֹלוֹת שֶׁהִשְׁמִיעָה בְּקוֹלוֹ הַתִּינוֹקִי.
"דַּיי!" כָּעֲסָה דִּינִי.
"אַיי", חִקָּה אוֹתָהּ יַעֲקוֹבִי בְּתִינוֹקִית וְצָחַק. גַּם דִּינִי צָחֲקָה עַכְשָׁיו. יַעֲקוֹבִי כָּל כָּךְ חָמוּד, קָשֶׁה לִבְכּוֹת כְּשֶׁהוּא צוֹחֵק.
"לָמָּה אַת כָּל-כָּךְ רוֹצָה שֶׁהַמָּטוֹס יִהְיֶה בַּמִּרְפֶּסֶת?" שָׁאֲלָה אִמָּא, "חָשַׁבְתִּי שֶׁתִּשְׂמְחִי שֶׁהוּא יִהְיֶה קָרוֹב אֵלַיִךְ כְּשֶׁתֵּלְכִי לִישֹׁן. בַּלַּיְלָה נִהְיֶה קָרִיר, אַתְּ לֹא יְכוֹלָה לָצֵאת כָּל לַיְלָה לַמִּרְפֶּסֶת".
"אֲבָל אֲנִי לֹא בַּמִּרְפֶּסֶת, אֲנִי בְּתוֹךְ הַמָּטוֹס", אָמְרָה דִּינִי.
"אָז תִּהְיִי בַּמָּטוֹס בְּתוֹךְ הַחֶדֶר", לֹא הֵבִינָה אִמָּא אֶת הַבְּעָיָה.
"אֲבָל אֲנִי טָסָה בּוֹ", הִסְבִּירָה דִּינִי, "אֵיךְ הַמָּטוֹס יֵצֵא מֵהַסּוֹרְגִים?" בַּחַלּוֹן הָיוּ מֻתְקָנִים סוֹרָגִים לְבָנִים. דִּינִי אַהֲבָה אֶת הַסּוֹרָגִים בַּחֶדֶר שֶׁלָּהּ, הָיָה עֲלֵיהֶם חֲרִיטוֹת שֶׁל פְּרָחִים קְטַנִּים, אֲבָל הֵם חָסְמוּ אֶת הַדֶּרֶךְ לַמָּטוֹס שֶׁלָּהּ. זֹאת הָיְתָה בֶּאֱמֶת בְּעָיָה. אִמָּא חָשְׁבָה וְלֹא יָדְעָה מָה לַעֲנוֹת.
"נִשְׁאַל אֶת אַבָּא", הֶחֱלִיטָה אִמָּא בַּסּוֹף. דִּינִי שָׂמְחָה. זֶה הָיָה רַעְיוֹן טוֹב, אַבָּא תָּמִיד יוֹדֵעַ מָה לַעֲשׂוֹת.
בֵּינְתַיִם שִׂחֲקָה דִּינִי בַּמָּטוֹס שֶׁלָּהּ יַחַד עִם יַעֲקוֹבִי. הִיא הֶרְאֲתָה לוֹֹ אֶת הַמּוֹשָׁבִים וְהוּא נֶהֱנָה לַעֲמֹד בַּמָּטוֹס וּלְהַחֲזִיק בַּהֶגֶה. אַחַר-כָּךְ הוֹשִׁיבָה אוֹתוֹ דִּינִי מֵאָחוֹר וְטָסָה בַּחֶדֶר עִם הַמָּטוֹס שֶׁלָּהּ, לְאַט לְאַט שֶׁיַּעֲקוֹבִי לֹא יִפֹּל. יַעֲקוֹבִי צָחַק וְדִינִי צָחֲקָה, מֵרֹב צְחוֹק הִיא הָיְתָה חַיֶּבֶת לִנְחוֹת בִּמְהִירוּת וְכָל הַמָּטוֹס הִתְגַּלְגֵּל יַחַד אִתָּם וְהֵם זָחֲלוּ מֵהַמָּטוֹס אֶל הַחֶדֶר צוֹחֲקִים.
כְּשֶׁאַבָּא הִגִּיעַ הֵם יָשְׁבוּ לְטַקֵּס עֵצָה. דִּינִי הִתְאַכְזְבָה לְגַלּוֹת שֶׁהוּא בְּדֵעָה אַחַת עִם אִמָּא לְגַבֵּי הַמִּרְפֶּסֶת.
"יְלָדוֹת קְטַנּוֹת לֹא יוֹצְאוֹת לַמִּרְפֶּסֶת בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה". אַבָּא הָיָה נֶחְרָץ, לֹא הָיָה מָה לַעֲשׂוֹת בָּעִנְיָן הַזֶּה.
"אוּלַי נַזְמִין אִישׁ שֶׁיּוֹרִיד לָנוּ אֶת הַסּוֹרָגִים?" הִצִּיעָה דִּינִי.
"אִי אֶפְשָׁר", אָמַר אַבָּא, "מְאוֹד מְסֻכָּן לְהוֹרִיד אֶת הַסּוֹרָגִים, אֶפְשָׁר לִפֹּל הַחוּצָה".
"אֲבָל אֲנִי אֶזָּהֵר", הִבְטִיחָה דִּינִי.
"בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לֹא", גַּם בְּנוֹשֵׂא הַזֶּה הָיָה אַבָּא נֶחֱרָץ.
"אָז מָה?" דִּינִי הִרְגִּישָׁה אֶת הַדְּמָעוֹת מַרְטִיבוֹת אֶת הָעֵינַיִם.
"סַפְּרִי לִי עַל הַמָּטוֹס שֶׁלָּךְ", בִּקֵּשׁ אַבָּא. דִּינִי סִפְּרָה עַל הַכִּסְאוֹת וְהַכַּפְתּוֹרִים, כֵּיצַד הֵטִיסָה אוֹתוֹ וְעַל הַסְּנָאִי הֶחָמוּד שֶׁעָזַר לָהּ לְהִחָלֵץ מֵהָעֵץ.
אַבָּא הִקְשִׁיב בְּעִנְיָן רַב. נִרְאֶה שֶׁהוּא הִתְרַשֵּׁם מְאוֹד מֵהַסִּפּוּר. דִּינִי הָיְתָה גֵּאָה בַּמָּטוֹס שֶׁלָּהּ.
"טוֹב", אָמַר אַבָּא לְבַסּוֹף. "תִּרְאִי, אֲנִי לֹא מֻמְחֶה כָּמוֹךְ בְּמֵטוֹסִים, אֲנִי דֵּי בָּטוּחַ שֶׁלֹּא הָיִיתִי מַצְלִיחַ לְהָטִיס בִּכְלָל מָטוֹס כָּל כָּךְ מְשֻׁכְלָל כָּמוֹךְ. אֲבָל אִם אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי, מָטוֹס כָּל כָּךְ מְשֻׁכְלָל בֶּטַח יָכוֹל לָצֵאת גַּם מֵחֶדֶר עִם סוֹרְגִים עַל הַחַלּוֹן".
"בֶּאֱמֶת?" דִּינִי לֹא חָשְׁבָה עַל זֶה בִּכְלָל, "אַתָּה בֶּאֱמֶת חוֹשֵׁב כָּכָה?"
"כֵּן". אַבָּא הָיָה מְשֻׁכְנָע, "בֶּטַח יֵשׁ אֵיזֶה טֶכְנִיקַת כִּוּוּץ כָּזֹאת, בָּטוּחַ יֵשׁ כַּפְתּוֹר מְיֻחָד בִּשְׁבִיל זֶה".
"מָה זֶה טֶכְנִיקַת כִּוּוּץ?" הִתְפַּלְּאָה דִּינִי.
"שִׁיטָה לְהַקְטִין אֶת הַמָּטוֹס", הִסְבִּיר אַבָּא, "לְגֹדֶל קְטַנְטַן כָּזֶה, שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הַסּוֹרָגִים וְאָז לִגְדֹּל חֲזָרָה. מַתְאִים לְכַפְתּוֹר כְּזֶה לִהְיוֹת בְּצֶבַע, תְּנִי לִי לַחֲשֹׁב רֶגַע.. צָהֹב. כֵּן, צָהֹב נִשְׁמָע מַמָּשׁ מַתְאִים לְטֶכְנִיקַת כִּוּוּץ כָּזֹאת, תְּנַסִּי לְחַפֵּשׂ אֶת הַכַּפְתּוֹר הַזֶּה בְּפַעַם הַבָּאָה שֶׁתָּטוּסִי".
"אֲנִי יְכוֹלָה עַכְשָׁיו?" בִּקְּשָׁה דִּינִי. הִיא רָצְתָה לִבְדֹּק אֶת הָעִנְיָן שֶׁל הַטֶּכְנִיקָה הַזֹּאת.
"עַכְשָׁיו", הֵרִים אוֹתָהּ אַבָּא וְדִגְדֵּג אוֹתָהּ, "אַתְּ הוֹלֶכֶת לִישֹׁן נְסִיכָה קְטַנָּה, תּוּכְלִי לָטוּס בַּמָּטוֹס מָחָר".
אוֹֹ בַּלַּיְלָה, חָשְׁבָה דִּינִי לְעַצְמָהּ בְּחִיּוּךְ.
